מדור שבועי חדש בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.
הלסינקי 1952. זה היה אמור להיות אירוע היסטורי: דגל ישראל מתנופף לראשונה באולימפיאדה. אבל עוד לפני שהודלק הלפיד ברור היה שמעט מאוד נעשה כדי להכין את הספורטאים לאתגר הגדול. רק בזירה החשובה באמת, זירת העסקנים, נקבעה התוצאה הראשונה כבר חודשים לפני תחילת המשחקים: תיקו. "פיפטי-פיפטי", בלשון העיתונות, בין אנשי הפועל ומכבי. עיסקה פוליטית האחורי הקלעים, שעוררה ביקורת ב"מעריב" וגם ב"חרות", יומנה האופוזיציוני של תנועת החרות, שמחה על הקומבינה שהותיר את אנשי בית"ר מחוץ למצעד העסקנים. וגם הזהיר בכותרת גדולה על סכנה אחרת הממתינה בהלסינקי: נוכחותם של ספורטאי גרמניה.
הפיאסקו העיקרי בהלסינקי היה שייך לנבחרת הכדורסל. כדי לעמוד באתגר האולימפי גויס בהתנדבות מאמן יהודי אמריקאי, רסקין. מהר מאוד התברר שקשיחותו ומקצועיותו לא התאימה לנבחרת שלנו. כמה מהשחקנים נעלבו מהערותיו העוקצניות, ולא צייתו להוראותיו. רסקין נואש והסתלק. בטורניר הקדם-אולימפי שנערך בהלסינקי ימים אחדים לפני פתיחת המשחקים, הובסה הנבחרת על ידי יוון והפיליפינים. הנחמה היחידה היתה שבכמה משחקי ידידות שערכו בדרך לשם ניצחה הנבחרת, אפילו את "קבוצת המיסיון האמריקאי" מקופנהגן.
"חרות" שוב היה הנוקב במבקרים: "רק אצלנו הדבר אפשרי, שמאמן יעזוב את קבוצתו בכנס ספורטאי העולם, וזה עקב חוסר המשמעת והאנרכיה השורה בין הספורטאים והמלווים כאחד".
המשלחת חזרה אמנם בלי מדליות, אבל עם שובל ארוך של ביקורת תקשורתית וטענות על התנהגות בלתי הולמת כלפי הקהילה היהודית וגם כלפי צעירות מקומיות. לפני השיבה ארצה הלך כתב "דבר" לאתלטים שלנו, לשמוע מה יש להם לומר על העיתונות הישראלים. הם שפכו אש וגופרית על הכתבים.
כששבו ארצה הספורטאים הוחלט להקים ועדה ממשלתית לבדוק מה אירע בהלסינקי. מדו"ח הועדה, שהועלה עתה לעיון באתר ארכיון המדינה, עולה כי פה ושם היו אי סדרים, ובשל שיטת ה"פיפטי פיפטי" של העסקנים חסר היה ראש משלחת אחד שידאג לספורטאים. הועד האולימפי השיב לדו"ח בגילוי דעת זועם. מבחינת הוועד נמצאו האשמים: העיתונאים, כמובן.
ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית
למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"