שנה לחזרתו של גלעד שליט: העיתונאים מדברים

שנה מאז נחתם פרק השבי של גלעד שליט, והעיתונאים שהיו אמונים על סיקור מאבקה של משפחת שליט מסתכלים אחורה על התקופה ברגשות מעורבים. בזכרונם צרובה, מצד אחד, תקופה ארוכה של סיקור עם משפחה שממעטת לשתף פעולה, ומלחמות חורמה עם מתחרים על כל אמירה. מנגד, הייתה זו אפשרות לחלק מהכתבים – בעיקר כתבי הצפון – להיות חוד החנית של חברות החדשות בפתיחת מהדורות ושערי עיתונים, התנסות מקצועית של פעם בחיים ובעיקר תחושה חזקה של עיתונות שעשתה היסטוריה.

"בראייה של השנה האחרונה, ברמה האישית, כמובן שהתפנה לי המון זמן גם לעשות כתבות אחרות ומגוונות יותר וגם לדברים אחרים שהם לא עבודה כמו להיות עם המשפחה", אמר כתב הצפון של ערוץ 10 אלי לוי בתשובה לשאלה בדבר החלל המקצועי שנותר לאחר צמצום הסיקור של משפחת שליט עם חזרת הבן. "זה מורגש בעיקר בדריכות האינטנסיבית, שהייתה יום יומית. הרי רצנו אחריהם 24 שעות 7 ימים בשבוע, כי בכל רגע הייתה איזו יוזמה מסוימת, או מהלך אחר", נזכר לוי שהיה אחד הכתבים שסיקרו באופן הצמוד והממושך ביותר את המשפחה מאז ששליט נחטף - בתחילה ככתב במעריב, ולאחר שלוש שנים בערוץ 10.

איפה עוד היה גלום הקושי, מלבד באינטנסיביות?

"היה קשה במיוחד לשמור באופן מתמיד על הקוד האתי המחמיר שקבעה המשפחה וכולם התאמצו לכבד. למשל, את האחות היה אסור לצלם, את הסבתא אסור היה לשאול שאלות אבל את הסבא כן. הקפדנו לשמור על כבוד המשפחה וזה לא היה קל - אסור היה לדפוק להם בדלת או להגיע אליהם הביתה בלי תיאום עם אנשים מטעמם. כעיתונאי, המחסומים אלה מקשים עליך.

"בשלב הקמפיין נכנסו לתמונה אנשי יחסי הציבור וזה עזר לנו מאוד, וגם למשפחה. הייתה לנו נגישות גבוהה יותר אליהם, ואפשרות לעשות יותר כתבות יזומות. לא היית צריך עוד לשבת בפתח הבית שלהם לילות וימים כדי לתפוס את נועם יוצא למכולת ולרדוף אחריו בשביל שביב משפט תגובה על משהו שאיסמעיל הנייה אמר".

"אבל אנחנו, כתבי הצפון", מסביר לוי, "תמיד מתלוננים שמקפחים אותנו ולא מכניסים לנו ידיעות. הסיפור הזה הרים אותנו והפך את כולנו לכתבים ארציים, שמופיעים על שערי העיתונים ופותחים מהדורות עם שידורים חיים. אין ספק שזה העביר את כתבי הצפון לקו הראשון של העיתונאים".

כתב הערוץ הראשון, אלירן טל, מדבר על התקופה הקשה בתחושה של שליחות. "נכון שהיה מאוד אינטנסיבי. לישון שם במצפה הילה, לשדר מבוקר עד לילה, להיות חלק ממה שלפעמים נראה היה כמו קרנבל", הוא אומר. "עשרה ימים לפני שנחתם הסכם השחרור היינו, פשוטו כמשמעו, בשידורים מבוקר עד לילה ואך ורק סביב הנושא הזה. אבל לצד זה אתה מרגיש חלק מההיסטוריה, כעיתונאי. אבל לא רק כעיתונאי שליווה סיפור נדיר בגודל ובחשיבות הלאומית, אבל גם כאדם שהיה עד מקרוב לסיפור אנושי מרגש בצורה יוצאת דופן".

עד כמה היה קשה לעיתונאים, לפחות לפני הקמפיין, לסקר את המשפחה?

"מהרגע הראשון לא היה קל לעבוד מול משפחת שליט. זו משפחה מופנמת וסגורה, בניגוד גמור למשל למשפחות רגב וגולדווסר שאותן גם סיקרנו. ההבדל היה תהומי. בשנה הראשונה המשפחה הייתה מבוהלת, פתאום נפלו עליה עשרות עיתונאים והרי לא רק כתבי צפון, אלא גם כתבי מגזין וכתבי חוץ. במיוחד שאתה אדם מהשורה שלא מבין תקשורת, אתה רק נסגר יותר. אם משפחת שליט הייתה אסרטיבית ותקשורתית כמו משפחת גולדווסר, שממש עבדו בזה מהרגע הראשון – אני משוכנע שהוא היה חוזר הביתה הרבה יותר מוקדם".

הכתבת המוניציפאלית בירושלים של חברת החדשות של ערוץ 2, דפנה ליאל, ליוותה את המשפחה באופן צמוד מאז החלו בקמפיין להחזרת הבן. "זה היה סיפור עיתונאי מדהים שלא כולם האמינו שיהיה לו סוף טוב", היא נזכרת. "אני מאוד שמחתי על ההזדמנות לסקר את המשפחה מקרוב, נוצר קשר חזק אחרי תקופה כזו. אבל גולת הכותרת הייתה לשדר חזרה של חייל אחרי 6 שנים בשבי - חוויה מדהימה ואחת ההזדמנויות המועטות לשדר חוויות טובות בסדר גודל כזה".

את השינוי ביחסם של המשפחה לתקשורת, לפני החזרה, ראתה ליאל במקביל לשינוי יחסם כלפי הדרג הפוליטי. "בהתחלה זה היה רק נועם שדיבר איתנו, אחר כך הצטרפה אליו גם אביבה, ואז יואל, ואז יערה ולאט לאט גם הפרצופים סביבם של הפעילים ושאר אנשי המטה נהיו מוכרים ובאמת היה עם מי לעבוד. ככל שהם איבדו אמון בנתניהו - ככה הם נתנו יותר ויותר אמון בתקשורת. לקראת הסוף הם כבר ממש הבינו את החשיבות של התקשורת ועשיית השימוש בה".

עד כמה התקשורת הייתה מגויסת?

"התקשרות שיקפה, בסך הכל, את התמיכה האדירה שהייתה לציבור במשפחה הזו, את האהבה הרבה שהציבור רחש להם ואת הרצון האמיתי בציבור לראות אם שליט מוחזר לישראל. כעיתונאים, היינו צריכים להיות מאוד רגישים איתם, אחרת הם לא היו משתפים איתנו פעולה".

ועכשיו שגלעד שליט כבר לא חייל שבוי?

"בסופו של דבר התקשורת תאבד בהם עניין בטווח הארוך. הרי המשפחה היא לא האישיו אלא גלעד, והם רק שיקפו את המצוקה שלו. אני מאמינה שהמשפחה תלך ותתרחק מהעין הציבורית. לא עשינו להם הנחות בגלל גלעד, אלא בגלל שהם עצמם לא היו עיקר הסיפור. אני לא חושבת שהם דמויות ציבוריות, כמו פוליטיקאים שצריכים לתת דין וחשבון לציבור".

בינתיים הם לא, אבל אולי לא לעוד תקופה ארוכה.

"מהרגע שנועם שליט יהיה פוליטיקאי – ינהגו בו כמו פוליטיקאי ואף עיתונאי לא יעשו לו הנחות".

לצד התהליך שעובר גלעד שליט מאז חזר לישראל, עוברת תהליך גם התקשורת. סיקור רגיש ורציני של קרובי המשפחה המיוסרת הוחלף בסיקור קליל ומחויך של דילוגיו בין בתי קפה בתל אביב למשחקי כדורסל בחו"ל. נקודת האל חזור בעניין זה הייתה יותר מכל תמונה אחת, שהתפרסמה בעיתון "הארץ", בה נצפה גלעד שליט הרזה והחיוור מתהלך על שפת הים עם אביו נועם זמן קצר לאחר שחרורו. התמונה הזו הייתה קו פרשת המים שבין סיקור חדשותי לבין פפראצי של ידוענים. צלם העיתון ירון קמינסקי מספר כי דווקא מתוך מקום של תשישות – התמונה הזו נוצרה.

"בימים שלפני שגלעד שליט – היינו פשוט גמורים", הוא נזכר. "באותה שבת אמרתי למערכת העיתון שאני לא יכול יותר ואני חייב יום וחצי לצאת מכל הרעש הזה והלכתי לישון בים. פתאום בבוקר ראיתי אותו בחוף. אני לא אשכח את זה בחיים". קמינסקי, תושב מושב אבירים הסמוך למצפה הילה, ביקר במקום מדי שבוע במשך השנים בהן היה גלעד שליט בשבי החמאס. "בשלב מסוים הרגשתי שאני כבר גר במצפה הילה", הוא אומר, "זה באמת נהיה מתיש מאוד אחרי כמה שנים".

חוץ מהתשישות, זה לא הפך בשלב מסוים כבר פשוט ללא נעים לכוון אליהם עדשה?

"זה בהחלט הפך לקשה יותר ויותר עם הזמן. לקראת הסוף זה היה כבר ממש לא נעים, אבל מצד שני גם הם היו צריכים את התקשורת, אז זה היה משחק דו כיווני".

כמה תמונות שלהם אתה חושב שצילמת?

"מאות על גבי מאות. לא, בעצם הרבה יותר. לי, בתור אחד שסיקר את זה כל הזמן, זה היה אינטנסיבי בצורה בלתי רגילה".

איך התמונה של גלעד בים שינתה את פני הדברים?

"מאז שצילמתי אותו בים כולם יש תחושה שכולם נרגעו. הפסיקו לצלם אותו בבית ולהמתין שם. אצלנו ב'הארץ' מאז התמונה הזו כמעט הפסקנו לצלם אותו לחלוטין. התמונה הזו הייתה למעשה ההיפך הגמור של כל מה שראו ממנו עד אז, הרי שמים פתוחים וים פרוש – זו תמונה החופש האולטימטיבית. אחרי שהיא התפרסמה והעבירה את המסר, איזו עוד תמונה שלו כבר אפשר לצלם?".

מלבד התמונה הזו, איזו חוויה נוספת הייתה עבורך משמעותית במיוחד?

"פעם התארחתי אצל נועם ואביבה בבית וצילמתי אותם במטבח מסתכלים על עיתונים. הם כל הזמן נהגו לאסוף קטעי עיתונות של גלעד לפני שהוא חזר, ובדיוק באותו רגע אמא שלו הסתכלה בעיתון ונועם עשה לו קפה במטבח. זו היה מאוד אינטימי, וזו תמונה שאני מאוד אוהב באופן אישי".

הכתבים שסיקור באופן צמוד את המשפחה מסכימים שיש תחושה מוזרה בלראות את מושא הסיקור שלהם שפתח מהדורה – כאייטם שכבר אינו שייך לחדשות. אחרים רואים בכך יתרון. "הוא הפך להיות מאייטם שלי לאייטם של נדב בורנשטיין וגיא פינס", אומר אלי לוי חצי בבדיחות. "פתאום אתה מקבל טלפונים מכל מיני אנשים שמדווחים שהוא היה כאן, או במשחק הזה, או הוזמן להשקה כזו או הופעה – וזה באמת אחד הדברים שפינו לי יותר זמן, כי אלה דיווחים שהם ברמה אחרת שהיא לא חדשות".

לוי משוכנע שהתקופה בה התקשרת חיבקה את משפחת שליט – הסתיימה. "עכשיו אחרי שהסרט בערוץ 10 ישודר, נועם בעיקר – יתחיל להרגיש מהי התקשרות האמיתית והחזקה ששואלת שאלות קשות, חושפת דברים".

מה למשל?

"גם אני וגם כתבים אחרים שליוו את המשפחה תקופה ארוכה בצפון ראינו במהלך השנים הרבה דברים שלא פרסמנו בגלל הקוד האתי ומתוך התחשבות במצב המשפחה. זה ייעלם לאט לאט. היו דברים שקרו בחדרי חדרים שהתקשורת לא הוציאה לבקשתם, והם עוד צפויים לצוץ. לפני שנה וחצי פרסמנו שהוא הולך לפוליטיקה. ידענו את זה – אבל לקח ארבעה ימים של לבטים כדי להחליט ולצאת עם זה כי זה היה לפני חזרתו של גלעד. נועם כעס, אבל אי אפשר להיות אתרוג לנצח. מה שבטוח זה שאם הוא ישתמש בגלעד בפוליטיקה – התקשורת תיכנס בו בכל החזיתות".

אלירן טל אומר באופן מפורש את המילה "סלב": "קשה לשפוט אדם אחרי חמש שנים בהם לא ראה אור יום אבל כן, רבים מהכתבים שסיקרו את התקופה שלו בשבי מרגישים שיש משהו קצת צורם בהפיכתו ל'פרשן ספורט/סלבריטאי שמטייל בעולם'. זה אמנם קצת תמוה – אבל אם בדברים האלה הוא מביע את תחושת השחרור שלו, אז בבקשה".

נועם שליט אמר לאחרונה שגלעד לא מוכן בשלב הזה להתראיין, וגם לשידור הסרט הדוקומנטרי עליו הוא התנגד. זה מאכזב אתכם שהוא לא רוצה לענות לכם על שאלות?

"הוא עשה טעות בזה שהוא התראיין קודם כל לסרט של ערוץ 10. בגלל שכל כלי התקשורת התגייסו למען המאבק וסיקרו אותו ודיווחו עליו – מן הראוי היה, אם לא בשבועות הראשונים אז לפחות כמה חודשים אחרי, לכנס את כל הכתבים, להודות להם על הסיקור והתמיכה הארוכים של חמש שנים וגם לאפשר לגלעד לענות על שאלות ולהופיע בכל כלי התקשורת ולא רק בערוץ ספציפי. אומרים שגלעד הוא הבן של כולם – גם כשהוא חוזר הוא עדיין צריך לעמוד בדברים מסוימים לרשות כולם".

אולי נראה ראיון שלו לקראת הבחירות והכניסה של נועם לפוליטיקה.

"בטוח. מעכשיו זה הכל פוליטיקה".