פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כנס אילת 2012: "דנקנר הואשם בכל חוץ מרצח רבין"

      בפאנל שעסק בסיקור המחאה החברתית, האשים שי גולדן את העיתונאים בהתגייסות עיוורת לצדם של המפגינים במחאות החברתיות: ”זו הייתה עבודה לא מקצועית”

      "חצינו את הקו והפכנו ממסקרים לקמפיינרים של המחאה", כך אמר שי גולדן, סגן עורך היוצא של "מעריב", בפאנל שעסק במחאה החברתית והסיקור העיתונאי בכנס העיתונאים באילת. "המחאה היתה משאלת לב גם של חלק גדול מהעיתונאים. ולפני שהמו"לים הספיקו לשאול את עצמם האם המחאה הזו טובה להם או לא – העיתונאים סיקרו את ההפגנות מתוך הזדהות וזה היה בעייתי. אמנם כולנו בני אדם ועיתונאי לא יכול להיות רובוט, אבל זה היה לא מקצועי". עוד הוסיף גולדן כי "עכשיו, אחרי שהמחאה הסתיימה בלא כלום, קשה להוציא אנשים לרחובות מחדש. לכן, המחאה מתה. קשה להוציא את אנשים שהלכו אחרי משיח שקר – לצאת אחרי משיח חדש".

      לשאלה האם קריסתו הכלכלית של "מעריב" נבעה מן המחאה ענה גולדן: "החטאים של 'מעריב' קדומים עוד שנים רבות לפני כן. אבל לנוחי דנקנר נעשה עוול תקשורתי גדול. לא בגלל שהוא צח כשלג או חסיד אומות העולם. דנקנר הוא בסך הכל איש עסקים שנהנה מהשיטה שלא הוא המציא. היא התרחשה גם בלעדיו. והיום, נוחי דנקנר הפך לטוטם של שנאה. הוא מזוהה יותר מכולם עם עוול מוסרי וכלכלי. חוץ מרצח רבין הוא הואשם בכל".

      בפאנל, שאותו הנחתה העיתונאית לשעבר ענת סרגוסטי, כיום מנכ"לית "אג'נדה", נכחו מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון, עורך TheMarker סמי פרץ, ד"ר דניאל דור מאוניברסיטת תל אביב, היועץ המשפטי של משטרת ישראל תת ניצב עורך שאול גודרון, שי גולדן (עדיין) סגן עורך מעריב ומרב בטיטו מ"ידיעות אחרונות".

      "לא חיכינו למחאה כדי לתאר מי נהנה ומי סובל מהשיטה הכלכלית"

      גם מרב בטיטו הביעה הסתייגות ממחאת האוהלים: "כשפרצה המחאה, שמחתי שאני לא צריכה לסקר אותה, כי חשבתי שהיא הייתה לא בכיוון הנכון. חשבתי שהמחאה צריכה לבוא מהשכבות החלשות, מאנשים שמרוויחים 4,000 שקל בחודש. כשהגעתי לרוטשילד ראיתי את כל החברים שלי, שמעולם לא הסתובבו בשדרות רוטשילד. הבנתי שאנשים התבלבלו. מבחינתי זה התחיל כמו סיקור של השריפה בכרמל – עם סיקור אינטנסיבי בדיווח של 24 שעות, אבל ככל שהלהבות שכחו ככה נדם הסיקור. ובגלל שרוב האנשים שסיקרו את המחאה היו חלק ממנה - הכל גווע מאוד מהר. אמרנו לעצמנו 'מה עשינו? לא מוכרים מודעות'. וכך הכל נדם מהר. כל פרשן פוליטי נהיה פרשן חברתי. כמו שזה נולד ככה זה מת".

      סמי פרץ, עורך TheMarker, העיתון הכלכלי שהיה מזוהה יותר מכל עם תכני המחאה ובמידה רבה העניק לה רוח גבית תקשורתית, חלק כצפוי על דברי גולדן ובטיטו: "המחאה לא גוועה. היא עברה אל הפוליטיקה. בלי המחאה לא בטוח ששלי יחימוביץ' הייתה קמה. אפילו הסקר הזה לרגע של כחלון מראה זאת. גם יאיר לפיד שתופס טרמפ על המחאה עושה את זה בגלל שהמחאה עדיין כאן".

      באשר לסיקור אמר פרץ: "לא חיכינו למחאה כדי לתאר מי נהנה ומי סובל מהשיטה הכלכלית. אנחנו מטפלים כבר הרבה שנים בנושאים האלה. אני רואה את התפקיד של העיתון לדווח על ההפגנות, להסביר על מה מדובר, איך עובדת השיטה וגם לבוא עם הצעות לפתרון. להציע פתרונות שאנחנו מאמינים שאפשר לעשות לטובת המשק".

      "הפרסום בישראל לא מצליח להחזיק יותר מערכות כבדות של עיתונות"

      יואל אסתרון: "לפני המחאה החל תהליך של אי שביעות רצון בקרב הצעירים בגלל עליית המחירים בישראל. התקשורת הכלכלית שמה לב לזה לפני המחאה והחלה לטפל בזה עוד לפני המחאה החברתית. בערב פסח לפני המחאה פרסמנו מוסף מיוחד על מותו של מעמד הביניים. והעיתונים הכלכליים נתנו הרבה מידע על מה שהחברה הישראלית עוברת. אנשים צעירים תחילה ואחר כך הצטרפו גם הוריהם – יצאו לרחובות. אני לא חושב שצריך לבחון את התקשורת רק בכמה דקות שידור או עמודי עיתון נתנו למה שהתחולל ברחובות, אלא צריך להסתכל על העומק והבולטות שנתנו למחאה הזאת. לדעתי המחאה חיה ובועטת. כתבתי בזמנו לאיציק שמולי ולסתיו שפיר ללכת לפוליטיקה. ואני שמח שהם עשו זאת".

      לשאלה האם חשיפת המחאה פגעה בהכנסות העיתונים בעקבות ירידת הפרסום השיב אסתרון: "הפרסום בישראל וברוב מדינות העולם לא מצליח להחזיק יותר מערכות כבדות של עיתונות. המחאה עזרה לאפקט הכללי שקורה ממילא. אזרחים צריכים לתמוך בעיתונות אמיתית בתשלום. לפני שלוש שנים זה היה נחשב מופרך. אבל כשמסתכלים היום, רואים עשרות עיתונים וכלי תקשורת דיגיטליים התחילו לגבות תשלום. כמו הניו יורק טיימס שמקבל 590 אלף מנויים משלמים על העיתון הדיגיטלי שלו. גם עיתונים בברזיל ובנורבגיה ובצרפת זה קורה. זה צריך לקרות לאט ובזהירות כמו שקיפודים עושים אהבה. ברגע שהתוכן הוא חינם – זה מוות לעיתונות. זה צריך להיות תשלום קטן ושווה לכל נפש. במחאה הבאה צריך לדבר גם על זה".

      "יש לנו הצפה של כלי תקשורת. יהיה פה דילול טבעי"

      בנוגע לעתידו של "מעריב" בעידן שלמה בן צבי אמר גולדן: "אני מקווה שבן צבי יצליח להרים את העיתון בחזרה, ולהחיות אותו ולדאוג שאלי ישי יצטרף לממשלה. אם שלמה בן צבי יתעקש לתת לי גם כן משכורת אני אשמח, אבל יש בעיות עם זה". באשר לעתידם הכלכלי של יתר כלי התקשורת אמר גולדן כי "יש לנו הצפה של כלי תקשורת. יהיה פה דילול טבעי. ייתכן שגורלם של 'מעריב' ו'הארץ' מבחינה כלכלית הוא להיסגר".

      אסתרון השיב אף הוא לשאלה ואמר: "העיתונות מציירת את עצמה כגוף לוזרי ועלוב. ואני אומר לכם שעיתונים ברחבי העולם יודעים לעשות טרנספורמציה ואפילו גם להרוויח כסף. אני מציע לכל חבריי העיתונאים להפסיק את הבכיינות". לשאלה האם העיתונות יכולה להתמודד עם לחצים כלכליים ולסקר את המחאה באופן הוגן, השיב סמי פרץ: "אנחנו, בחלק של המערכת, לא מתחשבים בנושא המסחרי. אנחנו לא יכולים לעשות חשבון מה זה יעשה למודל העסקי של העיתונות. ברור שיכולים להיות לזה קשיים. לא רק קבוצת IDB לא השקיעו פרסומות אצלנו אלא גם בנקים. אם העיתונים ירוצו לכנסת בכל שנה לבקש עזרה, כמו ערוץ 10 שבכל פעם מתחנן מול השלטון, לא תהיה כאן עיתונות חופשית".