פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "לכל הכתבים לענייני ערבים יש השקפות של יוצאי שב"כ"

      מו”ל ה”דה מרקר” של המגזר הערבי ”מאלכום”, ד”ר באסל גטאס, הרץ לכנסת מטעם בל”ד: ”יש בורות אדירה של אנשי תקשורת במה שקורה בחברה הערבית בתחום הכלכלי”. ראיון

      יאיר לפיד, עפר שלח ומיקי רוזנטל לא לבד: ד"ר באסל גטאס, מו"ל העיתון הכלכלי "מאלכום" ("הכסף שלכם"), חבר מפלגת בל"ד, החליט אף הוא במערכת הבחירות הנוכחית לחצות את הקווים ולרוץ ברשימת הסיעה לכנסת. ואולם, בניגוד למרבית ה"פוליטיקאים החדשים" שמסרבים על פי רוב להתייחס לעברם העיתונאי הקרוב, בשיחה עם וואלה! ברנז'ה בוחר גטאס לדבר על תקשורת בין עמים, הקושי לייצר מגזין כלכלי למגזר, והריצה אחר מפרסמים.

      "מאלכום", המגזין אשר בבעלותו נחשב לראשון (וכיחיד) במגזר הערבי העוסק בכלכלה שוטפת, בדומה ל"דה מרקר" או "גלובס" הישראליים, עם פחות משאבים וקוראים - אך ללא ספק עם לא פחות חזון. המגזין מודפס כיום בתפוצה של כ-10,000 עותקים בכל הארץ. לעיתון 2000 מנויים והיתר נרכשים בדוכנים. מערכת העיתון יושבת בשפרעם ומועסקים בה 12 עובדים המכסים את החדשות הכלכליות במגזר הערבי, בישראל ובעולם.

      אנחנו בשנת 2013. למה בעצם לא לכוון לאינטרנט?

      "יש לי חלום להעלות לאינטרנט פורטל כלכלי בערבית שיפנה לכל האזור וגם להפוך את המודל של 'מאלכום' לקיים גם בגדה המערבית. שם אין מגזינים כלכליים בפורמט דומה לזה שאנחנו מפיצים בישראל. מגזין כלכלי זה פשוט לא משהו שקיים שם. אולי באנגלית יש אחד או שניים, אבל בטח שלא בערבית. אני מקווה שזה יתגשם יום אחד".

      באסל גטאס (יח"צ)
      "אין איש עסקים ערבי ישראלי שלא רוצה להיות על השער של 'מאלכום'". גטאס (צילום: יח"צ)

      "העיתונים בישראל לוקחים השראה מאיתנו"

      הקמתם את המגזין לפני 5 שנים כאשר הדעיכה הכלכלית של העיתונות הכתובה צברה תאוצה, והמצב רק הולך ומחמיר מאז. איך אתם מצליחים לשרוד?

      "אנחנו מבדלים את עצמנו, אין עוד מדיה כזו בשפה הערבית. מצד אחד זה טוב שאין לנו מתחרים אבל מצד שני קשה להיות המגזין היחיד כי למשרדי הפרסום קשה לעבוד איתנו".

      למה?

      "כי יש להם פורמט מסוים של קמפיין שרץ באוויר, והם לא תמיד עושים אדפטציה שלו למגזין חודשי. מבחינתם מדובר בסוג אחר של מדיה. כל קמפיין תמיד טוב לעיתונות אבל זה לא תמיד טוב לירחון. זה דורש מהם עבודה נוספת בשביל לפרסם אצלנו, אבל אנחנו עושים מאמצים לרתום אותם".

      וזה עוזר, או שגם אתם מפסידים?

      "כן, אנחנו מפסידים כסף. עד סוף שנה הקודמת הפסדנו, וכנראה שגם ב-2012 נצא בהפסד. אבל אנחנו ממשיכים לממן את העיתון בהשקעות שותפים בתקווה שנצליח להתאזן. כמובן שזה קשה".

      העיתונים הכלכליים בעברית מאוד נפוצים ורבי השפעה. איך המגזר הכלכלי מתייחס לעיתונות כלכלית? עד כמה הוא מוצא בה עניין?

      "העיתון שלנו תופס חזק בקרב פלח שוק מסוים, וישנה התעניינות הולכת וגדלה בקרב צעירים ומשכילים. אבל אנחנו כותבים כלכלה גם להמונים ולא רק למומחים. זה מגזין שכתוב לא בשפה של אנליסטים - אנחנו מנסים להגיע לכלל האוכלוסייה ולא רק למי שלמד כלכלה או מתעניין בזה מתוקף תפקידו. לכן יש לנו מדורים של רכב, טכנולוגיה, לייף סטייל וצרכנות. אנחנו מציגים כתבות פרופיל עם אנשי עסקים ותחקירים שמעניינים את המגוון הרחב של האוכלוסייה אחרת קשה יותר לשרוד. אבל זו קודם כל שליחות - לייצר צריכת עיתונות כלכלית במגזר שבו היא לא הייתה קיימת".

      אתה לוקח השראה מהעיתונים הכלכליים בישראל?

      "אין לנו שיתופי פעולה רשמיים, אבל פעמים רבות דווקא הם אלו שלוקחים חומרים מאיתנו. לגבי השראה, כמובן שיש לנו. אנחנו רואים מה קורה בסביבה שלנו ועוקבים אחר העיתונות הכלכלית בעברית כל הזמן".

      מתוך הקמפיין של סופר פארם (יח"צ)
      "אם 'סופרפארם' מרחיבה את הסניפים במגזר הערבי - לא היה מי שיכתוב על זה". מתוך, פרסומת לרשת (צילום: יח"צ)

      "פה אנחנו פורצי דרך"

      מה ההבדל העיקרי בין הנושאים בהם מתעניינים קוראי העיתונים הכלכליים בעברית לבין אלה שמתעניינים בהם הקוראים שלכם?

      "אצלנו אין שכבה רחבה של אנשים שמתעניינים בכלכלה ברמה של מבזקים כל דקה כמו בעיתונים ובאתרים בעברית. אנחנו מנסים להיות מקור אלטרנטיבי של חדשות כלכליות של מה שקורה בתוך ההווי הכלכלי בישראל ופה אנחנו פורצי דרך. למשל, אם מישהו מתמנה לתפקיד מסוים - פעם אלו לא היו חדשות עבור הערבי הישראלי הממוצע. אם רשת 'סופרפארם' מרחיבה את הסניפים שלה במגזר הערבי - לא היה מי שיכתוב על זה, בניגוד לעיתונים הכלכליים בישראל שמסקרים את התחומים האלה. יש במגזר הערבי התרחשויות רבות בתחום הכלכלה ואנחנו מביאים גם סקופים בנושא הזה, עד כמה שזה קשה למגזין".

      אנשי עסקים בכירים במגזר הערבי סירבו בהתחלה לשתף איתכם פעולה. זה השתנה? מאיפה זה בא?

      "בהתחלה זה באמת היה קשה, אבל היום אין סירובים - זה נגמר. הייתה פעם מסורת של לעבוד בצללים מכל מיני סיבות; צניעות ונטייה שלא להיחשף, חשש חשיפה בפני המתחרים ואפילו עין הרע. אבל זה עבר מיתוג אדיר. היום אני יכול לומר בגאווה שאין איש עסקים ערבי ישראלי שלא רוצה להיות על השער של 'מאלכום'".

      אתה רץ לכנסת כמספר 3 בבל"ד. תישאר מו"ל של עיתון?

      "כן, אני אשאר, אבל לא יהיה לי תפקיד פעיל. אהיה כולי מרוכז בעבודה הפרלמנטרית. אולי אמשיך לכתוב טור חודשי במגזין. חשוב לי לכתוב על דברים שאין מישהו אחד שיכתוב עליהם".

      אפשר בעצם לומר שאתה חלק מטרנד העיתונאים שמצטרפים לפוליטיקה.

      "מאז ומתמיד עסקתי בפעילות ציבורית, רק 5 שנים שאני עיתונאי. במקור אני מומחה להנדסה (בעל דוקטורט מהטכניון בהנדסה סביבתית, ד.א.) וניהלתי את 'אגודת הגליל' (עמותה שעסקה במחקר מדעי ופיתוח למען לקידום הבריאות ואיכות הסביבה במגזר הערבי, ד.א). תוך כדי עבודה התחלתי גם להתעניין גם בכלכלה ונהייתי יו"ר דירקטוריון של חברות וכך למדתי לאט לאט כלכלה עד שהנושא זרם לי בדם".

      אבל המפלגה תמיד הייתה ברקע.

      "אני בין מייסדיה, אני בפוליטיקה מגיל 14. ייסדתי את וועד השמיניסטים הערבים עם עזמי בשארה, והקמתי את התאחדות הסטודנטים הערבים. במשך 5 שנים הייתי סגן ראש מועצה מקומית, כך שעסקתי בפעילות פוליטית וחברתית כל החיים - אבל לא בפוליטיקה המפלגתית. אני מוכר בקרב הפעילים, אבל לא הייתי תחת אור המצלמות. אני בא עם אג'נדה של העצמת המגזר, והסרת חסמים דרך הכנסת".

      ביקשו לפסול אתכם מהתמודדות בבחירות. אתה רואה כיצד הרקע העיתונאי שלך יוכל לסייע לך בעתיד במקרים כאלו?

      "אני שמח שניתן לבסוף לכל המתמודדים לרוץ לבחירות. לגבי, אני חושב שלרקע עיתונאי, ובמיוחד כזה מעולם התקשורת הכלכלית, יהיה ערך מוסף".

      מגזין מאלכום (יח"צ)
      "פעם אלו לא היו חדשות עבור הערבי הישראלי הממוצע". "מאלכום" (צילום: יח"צ)

      "מה שמפריע זו השטחיות בטיפול"

      אי אפשר לסיים ראיון בלי לשאול את דעתך לגבי האופן בו התקשורת הישראלית מסקרת את המגזר.

      "יש בורות אדירה של אנשי תקשורת במה שקורה בחברה הערבית. הכתבים לענייני ערבים מתמקדים בעולם הערבי והם כולם עם השקפות של יוצאי שב"כ".

      באמת, כולם?

      "למעט כאלה שבאים מהמגזר הערבי, כמו ג'קי חורי (כתב "הארץ" לענייני ערבים, ד.א) ואם זה המצב בתחום המדיני-חברתי, תחשוב מה קורה בתחום הכלכלי".

      איזה עיתונאי ישראלי כן מוערך עליך?

      "לצערי, אין אחד כזה. להיפך - יש התדרדרות מאז תחילת שנות ה-2000. אתה בקושי שומע מרואיינים, אין מספיק רבי שיח שלוקחים בהם חלק ערבים או מרחב הוגן והגון של דעות. פעם תכניות האקטואליה בערוצים המסחריים הישראליים היו מצרך מבוקש אצלנו. היום אין דעה אחת ודעה אחרת, כולם מציגים את אותה הדעה".

      עד כמה מפריע לכם שמכנים אתכם בהצגת הסקרים "המפלגות הערביות"? למה אתם לא דורשים מהתקשורת באופן נחרץ להציג את המפלגה באופן נפרד?

      "בסיקור התקשורתי השוטף, השימוש בביטוי 'מפלגות ערביות' לא מפריע. מה שמפריע לי הרבה יותר זו השטחיות בטיפול בנושא עצמו. לפעמים יש עמדות נפרדות בסוגיות מסוימות, וההכללה הזו נובעת מבורות של השדרן או אי הידיעה שלו את מה שקורה באותו עניין או באותה סוגיה עליהם הוא מדווח. זה מעצים את המחסומים בפני החברה הערבית, ומנציח את חוסר הידיעה".

      "לפעמים אני פוגש יהודים ישראלים שאומרים לי 'זו פעם ראשונה שאנחנו יושבים עם ערבי ישראלי', אתה מרגיש איזה תהום מפרידה בין העמים, והיא לא גיאוגרפית. לתקשורת יש אחריות לכך, כמו שאמר יוסי ורדי (יזם ישראלי בתחום האינטרנט, ד.א) באחד הכנסים שלנו: אני מגיע יותר מדי לסן פרנסיסקו ופחות מדי לנצרת', וזו אמירה שנכונה גם כלפי התקשורת".