פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חגי סגל: "מתחילה איזו טלטלה. אני מאמין שעוד 10 שנים התקשורת תהיה מאוזנת"

      נציגה הבכיר של ההתנחלות שהפכה ליצואנית מספר 1 של העיתונאים: "אובייקטיביות תהיה ביום שאשמע ברשת ב' את המראיין שואל את רה"מ למה לא בנית השנה מספיק במזרח י-ם". ראיון

      מי שמקבל את פני האורחים בכניסה להתנחלות עפרה הוא נפתלי בנט. טוב, לא בנט האמיתי אלא רק כרזות שלו אבל אין ספק שמעוז התקשורת של הימין ביהודה ושומרון נכבש כמעט בקלות על ידי מנהיג הבית היהודי. זוהי מערכת בחירות שתושבי עפרה יכולים להיות מרוצים ממנה: ההתנחלויות בכלל לא הפרק, הימין צפוי לזכות בניצחון סוחף אבל רק התקשורת, כך הם חשים, עדיין לא איתם.

      נציגה הבכיר ביותר של ההתנחלות שהפכה ליצואנית העיתונאים מספר אחת בגדה המערבית, ושבנו צפוי להוביל את המשדר המרכזי ביום שלישי הקרוב בערוץ 2, עדיין סבור שהתקשורת שמאלנית. "האמת היא שהטענה הזו כבר משעממת גם אותי אבל היא עדיין נכונה", אומר העיתונאי חגי סגל בראיון לוואלה! ברנז'ה לרגל ספרו החדש, "חמש דקות מכפר סבא".

      חגי סגל (עומר מירון)
      "לא הייתי מציע למחנה שלי לחגוג יותר מדי". סגל, בביתו (צילום: עומר מירון)

      "המבחן של בנט - עד כמה יצליח לנתק את הממשלה מהרעיון של שתי המדינות"

      ברמה הלאומית, נראה כי סגל מרוצה. מרוצה מההישג הצפוי של בנט ("דמות חיובית מאוד, רהוט אבל המבחן החשוב שלו יהיה עד כמה יצליח לנתק את הממשלה מהרעיון של שתי המדינות"), מרוצה משלי ("יש יאוש בשמאל שהיא לא מדברת בכלל על ההתנחלויות אבל היא נוכחה בחוכמתה להבין שאין סיכוי לפנות ושאין עם מי לדבר"), ובעיקר - מרוצה מכך שהרעיון של "התכנסות" מיהודה ושומרון נראה רחוק מתמיד ("יש בזה סוג של ניצחון אבל לא הייתי מציע למחנה שלי לחגוג יותר מדי. מותר לשתות לחיים אבל לא לקפוץ"). ברמה התקשורתית, הוא מרוצה הרבה פחות.

      קצת מוזר שאתה אומר זה. עמית בנך הוא עיתונאי מוביל, אם זורקים אבן בעפרה יש חמישים אחוז סיכוי שפוגעים באיש תקשורת מ"מקור ראשון", "מעריב" או "ישראל היום", ועדיין אתה עומד על כך שהתקשורת נגדכם?

      "תראה, מתחילה איזו טלטלה אמיתית ואני מאמין שאם נדבר שוב עוד 10 שנים אגיד לך שהתקשורת יותר מאוזנת. שתבין, אני לא רוצה תקשורת ימנית ואם היא תהיה כזו, אני בעצמי אלך להפגין נגדה. אבל אני כן רוצה יותר איזון. אני אגיד שהגענו לשם ביום שבו אזכה לשמוע ביומן הבוקר של רשת ב' או בגל"צ את המראיין שואל את ראש הממשלה למה לא בנית השנה מספיק במזרח ירושלים".

      חגי סגל (עומר מירון)
      "יש לי הרבה חברים ללא עבודה". סגל, בשבוע שעבר (צילום: עומר מירון)

      "'מעריב' משך שמאלה ואיבד את הציבור"

      העיתונאי בן ה-55 שהיה אחד מפורצי הדרך של הכיפות הסרוגות והימין בתקשורת הישראלית, החל מהקמת הירחון "נקודה", דרך ערוץ 7 ו"מעריב" ועד לתפקידיו הנוכחיים כעורך בכיר ב"מקור ראשון", בעל טור ב"ידיעות אחרונות" ועם תוכנית בערוץ הכנסת - מבין את גודל המשבר.

      "יש לי הרבה חברים ללא עבודה. אני חושב שעיתונאי ב-2013 צריך להתייחס לעתידו המקצועי כאילו חייו תלויים מנגד, כמשהו שתלוי על בלימה. אף אחד לא יכול ללכת לישון בשקט", הוא אומר, "כל עולם התקשורת נמצא בדעיכה, בטח העיתונות המודפסת. הסיבה העיקרית היא כמובן המודרניזציה ודברים נוספים שאין טעם להיאבק בהם אבל באיזשהו מקום אני חושב שנוצר גם משבר אמון. קח למשל את 'מעריב', שפעם כל בית שהיה טיפה ימינה מהמרכז היה בעל מנוי אבל העיתון משך שמאלה ואיבד את הציבור. גם 'הארץ' הקצין מאוד בשנים האחרונות".

      אתה מרוצה מהמוצר החדש של מעריב תחת שלמה בן צבי?

      "אני לא חושב שזה אתי שאתייחס לעיתונים שאני עובד או קשור אליהם".

      קלמן ליבסקינד ביקר את "ישראל היום" ואמר כי מדובר בעיתון שמשרת אדם אחד, את ראש הממשלה, ולא איזשהו רעיון או אידיאל. אתה קורא את העיתון?

      "אני קורא בו בעיקר את עמודי המאמרים אבל גם פה אני לא רוצה להתבטא יותר מדי. אני מאחל לו שיהיה יותר עצמאי ושיתנתק מלשכת ראש הממשלה. בוודאי שאני לא בעד שיהיה עיתון שישרת איזושהי מפלגה אבל מצד שני אני לא כופר בזכותו של אדם להקים עיתון. זו מדינה דמוקטית אבל ברגע שאתה מתחיל להיות יחצ"ן אז יש פה בעיה".

      חמש דקות מכפר סבא (יח"צ)
      "כמו בכל סאטירה יש בספר הקצנה". "חמש דקות מכפר סבא" (צילום: יח"צ)

      "יש בימין טינה מובנית לתקשורת"

      בזמנו יצאת נגד התיקון שהציעה הממשלה לחוק לשון הרע יחד עם עיתונאים מהצד השני של המפה הפוליטית. איך אתה מסביר את שינוי הכיוון שלה ובכך שהחלה לפעול נגד התקשורת: סאגת ערוץ 10, מינויים תמוהים ברשות השידור?

      "קרה משהו לא טוב. אני חושב שהייתה התנפלות שלטונית גם על ערוץ 10 וגם מעורבות יתר ברשות השידור, אם כי ערוץ 10 הזמין לעצמו את הבעיות עם התנהלותו הכלכלית. אני לא חושב שכל המהלכים של הממשלה היו על רקע אידיאולוגי על רקע כך שלשכת ראש הממשלה רצתה להדק את אחיזתה בכלי התקשורת, לא כדי ליישב את ארץ ישראל אלא כדי לבצר את המשך שלטונה וזה מגונה. אני שמח שלמרות שדעותיי הם לא כדעה הממוצעת בתקשורת, השמעתי את קולי. יש בימין טינה מובנית לתקשורת באשר היא תקשורת אבל אני לא שותף לזה".

      מאיפה נובעת הפראנויה הזו של לשכת ראש הממשלה מהתקשורת?

      "כמו כל שלטון הם רוצים שהתקשורת לא תפריע לו יותר מדי. זה רצון טיבעי, אינסטיקט אבל צריך להיאבק בזה".

      אתה חושב שהיה פה גם רצון נקם, למשל בערוץ 10 בעקבות תחקיר "ביבי-טורס"?

      "תראה, גם ממשלות קודמות ניסו לעשות מהלכים דומים רק שהן לא היו צריכות להזיע יותר מדי כי ממילא התקשורת הייתה לצידם. אצל נתניהו יש עוינות של התקשורת כלפיו ולכן המהלכים שעשה היו מגושמים יותר. הוא לא יכול לדבר איתם בטובות. אני לא יודע אם זה היה בגלל התחקיר אבל זה מריח לא טוב".

      עמית סגל, חדשות ערוץ 2 (ברני ארדוב)
      "בכל זאת, מישהו צריך להישאר בתל אביב". עמית סגל (צילום: ברני ארדוב)

      "חוסר האובייקטיביות בטלוויזיה וברדיו מקוממים אותי לאורך שנים"

      בזמן שמיעט במילים על התקשורת הכתובה, על זו האלקטרונית הוא מלא טענות. "חוסר האובייקטיביות בטלוויזיה וברדיו מקוממים אותי לאורך שנים. אני מרגיש שהם בוזזים משאב שהוא גם שלי. מאחז ישראלי הוא תמיד 'בלתי חוקי' אבל מאחז פלסטיני הוא סתם מאחז, הקיצוניים תמיד יהיו בימין. רוב הקהל הוא ימני, אז למה השאלות למרואיינים הן תמיד כאלה שמעניינות רק מיעוט?".

      אתה חושב שהבן שלך, עמית, מייצג את התקשורת שאתה מטיף לה?

      "הוא הגון וזה מספיק לי. הוא עושה עבודה טובה מאוד ואני שמח שאני לא היחידי שחושב ככה".

      הוא עצמו שירת בגלי צה"ל, תחנה שבעבר יצאת נגדה. אתה חושב שיש כיום הצדקה לתחנת רדיו צבאית?

      "לא צריך להיות איש ימין כדי להבין שיש פה משהו לא תקין אבל מניח מניח שהתהליכים הטבעיים יעשו את שלהם. התחזית שלי היא שגל"צ תופרט בשנים הקרובות ותעבור לידיים פרטיות. זו לא משימה שאני ארתם לה אבל כך אני צופה".

      פעילות תג מחיר במנזר בירושלים, דצמבר 2012 (עומר מירון)
      "אני לא בעד להתקוטט סתם עם השלטונות". דצמבר 2012 במנזר בירושלים, פעילות תג מחיר (צילום: עומר מירון)

      "יש כל כך הרבה יישובים אז מה צריך עוד מאחז פה או שם?"

      הראיון עם סגל נערך על רקע ספרו החדש "חמש דקות מכפר סבא" (בהוצאות ספרית בית אל), סדרת סיפורים סאטיריים על חייהם של מתנחלים ביישוב ביהודה ושומרון. על "שלום עכשיו" שעוקבת אחרי כל בלוק, הנחיות לסוכן המחלקה היהודית בשב"כ שמנסה להסתנן לאוכלוסית המתנחלים, מועצת יש"ע, נוער הגבעות והתקשורת העוינת כמובן, כולם מופיעים בסדרת סיפורים קצרים בספר בניסיון להציג בפרופורציות נכונות את כל מה שקורה מעבר לקו הירוק.

      בספר אתה מציג תמונה כאילו כל אנשי נוער הגבעות הם חסידי אומות העולם, כאילו אין תג מחיר בעולם. אתה לא חושב שזו תופעה רעה שצוברת תאוצה?

      "כמו בכל סאטירה יש בספר הקצנה אבל אני לא עושה את הקישור בין נוער הגבעות לתג מחיר אבל מרחוק זה נראה לאנשים שכולם אותו הדבר. אני כתבתי בעבר נגד תג מחיר והובלתי קו ב'מקור ראשון', כולל מאמר של חייל מילואים שהיה עד להשחתת כלי רכב צבאיים. אני עושה הבחנה בין מפעל ההתנחלויות לבין התופעה מכיוון שהיא שולית. אני לא מקל בה ראש ומקווה שהשב"כ יצליח לשים את ידו על מי שעושה את הפעולות הללו. יכול להיות שדווקא עכשיו אם הימין יזכה בהישג נאה בבחירות זה ירגיע אנשים שיבינו שלא צריך ללכת בדרכי אלימות".

      איך אתה מתייחס לכל המאחזים הקטנים שנבנים על ידי נוער הגבעות?

      "אין בזה צורך. היום יש כל כך הרבה יישובים אז מה צריך עוד מאחז פה או שם. אני לא בעד להתקוטט סתם עם השלטונות".

      אם היית יודע שמישהו הולך לבצע פעולת תג מחיר, היית מלשין עליו למשטרה?

      "הייתי עושה כל מאמץ כדי למנוע מהם את זממם".

      נפתלי בנט בכנס "מעורבים" של מעריב. אילת, ינואר 2013 (ספק 500 , אריק סולטן ואדי ישראלי)
      הימין צפוי לזכות אבל רק התקשורת עדיין לא איתם. נפתלי בנט (צילום: אריק סולטן ואדי ישראלי)

      "יש סודות שלא אגלה עד שימלאו לי 120 שנה"

      ואי אפשר בלי פרשת המחתרת היהודית שתרדוף את סגל עד סוף ימיו. ב-1980 הוא היה חלק מחוליה שהטמינה מטעני חבלה נגד שני ראשי ערים פלסטיניים באל-בירה ורמאללה בתגובה לפיגוע קשה נגד מתנחלים בחברון. מטען אחד הביא לפציעתו הקשה של ראש עיריית אל בירה, מטען אחר פצע חבלן משטרתי שניסה לנטרלו. החוליה נלכדה כעבור 4 שנים, סגל נשלח לשלוש שנות מאסר בפועל ושוחרר כעבור שנתיים. אחרים במחתרת שהיו מעורבים בפעולות קשות יותר כמו רצח הורשעו ושוחררו כעבור מספר שנים בעקבות חנינה. הרשעתו בעבירה של חברות בארגון טרור משמשת כלי ניגוח לרבים ממתנגדיו. ניכר שלא נוח לו לדבר על הימים ההם. "כבר נמאס לי לדבר על זה, אני פשוט לא יכול לחדש פה כלום", הוא אומר.

      אם כך, מי היה האדם השלישי שהיה איתך בחוליה שהטמין את המטענים?

      "יש סודות שלא אגלה עד שימלאו לי 120 שנה. אני אדם שיודע לשמור סודות אבל אבל גם אין לזה משמעות היום".

      אם פעילי ימין יעשו היום את אותם המעשים שאתה עשית במחתרת, זה לגיטימי בעיניך?

      "זו הייתה תקופה אחרת ואם יבואו לשאול אותי אגיד להם לא לעשות את זה. אלה היו ימים שונים, אחרי מספר פיגועים ובראשם פיגוע קשה בבית הדסה בחברון עמדה באוויר תחושת נטישה ואני הייתי שותף במשהו ממוקד ולא פרוע. לא הייתה כוונה להרוג אלא בעיקר להרתיע את ראשי הערים ובית המשפט קיבל את העמדה הזו".

      איך אתה מרגיש עם התווית הזו של טרוריסט?

      "טוב, כך קבע בית המשפט אבל תעזוב, מה שהיה היה וצריך להתפייס עם העבר. עצם העיסוק בזה היום הוא סוג של ניגוח. גם אחמד טיבי צעק לי בכנס העיתונות באילת למה נותנים לטרוריסט לשבת על הבמה. אתה מבין? הוא היה היועץ של ערפאת והוא צועק עליי. זו סתם קנטרנות לשמה והתרגלתי לזה. כמובן שהיום לא הייתי עושה את זה".

      הבן שלך הוא עיתונאי בכיר בערוץ 2 ועקיבא נוביק, עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" הוא בנו של יצחק נוביק, שכנך ומי שהיה הנהג בחוליה שהיית חבר בה. איך אתה מסביר את זה שאתם הייתם אנטי מערכתיים ופתאום הבנים שלכם עובדים בלב הקונצנזוס?

      "אני חושב שאין כאן סתירה. אני ונוביק האב הם אנשים שלא אדישים למה שקורה כאן ובזמנו זה הביא אותנו מצד אחד למחתרת ומצד שני זה הביא למעורבות גדולה יותר בחברה הישראלית ואין מעורבות גדולה כמו בתקשורת. המחתרת היה מעשה חד פעמי ומעולם לא ראינו את זה בתור שיטה. שנינו אנשים שמעורבים, לא מתכנסים בקונכיה, צרכני תקשורת ואני חושב שזו הסיבה לעיסוקי הילדים".

      כואב לך שעמית לא גר בהתנחלות?

      "נכון שהוא כרגע לא מתנחל אבל זה לא כישלון. בכל זאת, מישהו צריך להישאר בתל אביב".