"באופן מסורתי חופש העיתונאי ועצמאותו נמדד ביכולת לעמוד מול הממסד ולבקר את הממשלה על רשויותיה, אבל העולם השתנה, ומרכז הכוח עבר למקומות האחרים לעולם העסקים ולעולם הפיננסי ובו שחקנים אחרים שהם הרבה יותר מתוחכמים מהממשלות", כך לדברי עורך דה-מרקר וסגן מו"ל "הארץ", גיא רולניק. "כשאנחנו מדברים על חופש העיתונות, זאת שאלת המפתח ממנה כולם מנסים להתחמק: האם במשק ריכוזי שבו יש לקבוצה קטנה השפעה פוליטית כזו גדולה יכולה להיות עיתונות עצמאית". את הדברים אמר הערב (שלישי) רולניק בכנס בנושא תנאי העסקת העיתונאים והשפעתם על חופש העיתונות שהתקיים באוניברסיטה הפתוחה.
"למה אנחנו לא קוראים מספיק על תופעה של שלטון העשירים?", שאל. "כשהמרקר הזהיר מהתופעה הזו של הריכוזיות שמאיימת על הדמוקרטיה טענו רבים מכלי התקשורת שאין בעיה והכל בסדר ואם היא קיימת זה לא חשוב". הוא נתן כדוגמא דברים שאמר לעיתונו בנושא נגיד בנק ישראל היוצא סטנלי פישר, אשר לא קיבלו התייחסות בעיתונים אחרים, "וברור לגמרי למה", הוסיף.
רולניק גם ביקר את ארגון העיתונאים וטעם שהוא אינו נוגע בהשפעה שיש לכוחות הכלכליים על התקשורת בישראל. "בשנים האחרונות קמו ועדי עובדים של עיתונאים בישראל. הם יכלו להתניע דיון בסוגיות האלה של עצמאות העיתונאית וצנזורה מלמעלה ועצמית, אבל לא ראיתי מספיק בתוך השיח שעלה מהקמת הוועדים האלה. יכול להיות שהם עדיין לא טרחו ללמוד את עולם האינטרסים של המו"לים", אמר, "אני מקווה שוועדי העובדים או האקדמיה ירימו את הדגל הזה.
"אני בעל משפחה וקיבלתי עשרת אלפים שקל"
לדבריו של רולניק התייחסו המשתתפים בפאנל שנערך בהנחיית איש האוניברסיטה הפתוחה אבי ויינברג, מזכ"ל מועצת העיתונות לשעבר. "אין היום דרך להגן על עיתונאי שמנסה לעשות את עבודתו בצורה נכונה לפי ערכיו. כאשר הוא עושה את זה ומפריע למישהו למעלה, הוא בסכנה להיזרק לרחוב", אמר עיתונאי ערוץ 10 לשעבר אבנר הופשטיין. "החובה של עיתונאי היא לדווח אמת, אבל היא תמיד מלווה בפשרות, אתה אף פעם לא אומר את כל מה שאתה רוצה".
"אני פוגש עיתונאים מוחלשים, אני עובד עם עיתונאים שנזקקים למושא הכתבה שלהם", אמר לשעבר עיתונאי "ידיעות אחרונות" עמוס שביט המשמש היום כדובר עיריית באר שבע. "כשאני משמש כספק תוכן עבור עיתונאים ומעניק להם שירותים כמו הסעות, צילומים, אוכל אני עושה את כל זה במודע כדי שאחרי שאני משלם על זה אני יודע מה יהיה בכתבה ואני יודע שהיא תשרת את הצרכים שלנו", אמר. הוא התייחס לתנאים שקיבל בעיתון "ידיעות אחרונות". "קיבלתי הצעה מרענן שקד להיות סגן שלו ועברתי ממעריב, אבל המשכורת שלי לא עלתה והייתה עלובה: אני בעל משפחה וקיבלתי עשרת אלפים שקל. אמרתי לעצמי שלא נורא, אני אתקדם בתוך העיתון, והתחלתי לכתוב "7-ימים". הגעתי לשפיץ של העיתונות, אבל תלוש השכר היה בחשבון האחרון מאוד מעליב. זה המצב, וזה 'ידיעות אחרונות'".
"למי תלך, לדליה דורנר ותבקש עזרה מול דנקנר?"
"משכורת של עיתונאי נעה בין חמש למאה אלף שקל לחודש, תלוי במעמדו במערכת", אמרה יועצת האסטרטגיה גלי גבאי מארגון "לגאיה" המלווה את ארגון העיתונאים. "העיתונאים עברו לחוזים אישיים ואחר כך למעמד פרילאנסרים שזה גרוע מעובדי קבלן. הם מרגישים את רוח המפקד של העיתון, מה מותר ואסור להם לכתוב, וגם ברגע שאדם חש שמקום העבודה שלו אינו בטוח הוא הרבה יותר זהיר". גבאי התייחסה להשפעה של התנאים בענף לאופן הסיקור. "זה משפיע על איכות הכתיבה. כשאתה מפחד, אתה כפוף יותר לרוח המפקד. אם העיתונות היא מוחלשת הלחצים הם מתוך העיתון, וזו בעיה עיקרית של עיתונאים".
"אני מקווה שההסכם הקיבוצי יעצים את העיתונאים במעריב וגם את אלה בעיתונים אחרים, שירגישו שהם מוגנים גם כאשר הם רוצים לפרסם דברים כשהמו"ל מעדיף שלא יפורסמו ולהילחם על זה. הוועד ייכנס לתכנים, כמובן", אמר חגי מטר אשר שימש עד לאחרונה כי"ר ועד העובדים במעריב עד שפוטר. הוא התייחס לתקופתו במעריב תחת המו"ל נוחי דנקנר. "באותם ימים לא היה מישהו בעיתון לפנות אליו. למי תלך, לדליה דורנר ותבקש עזרה מול דנקנר? אז אתה מקבל את התכתיבים. אבל הבעיות של העיתונות יותר גדלות, ככתב מוניציפאלי גם אצל שוקן וגם אצל דנקנר קיבלתי חמשת-אלפים שקל, כמו עיתונאים אחרים, גם אני ידעתי שאני צריך להתקיים לצד זה גם מדברים אחרים בעוד הדרישות של המערכת הולכות וגדלות".