זמנים מודרניים

מרכזת שכבה מדליפה בטעות מסמך המכיל הערות פוגעניות (וככל הנראה – מדויקות להפליא) על כמה מהתלמידים. אלה זועמים ויוצאים בהפגנות ובצעדי מחאה נוספים נגד הנהלת בית הספר.

סיפור מעולה, ללא ספק, אפילו סיפור שער – למקומון המתפרסם באזור משכנו של התיכון. אבל בישראל 2013 הסיפור הזה כיכב במהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה וזכה לכפולות בעיתונים היומיים. ייתכן כי זה המפתח להבין שתי ידיעות שפורסמו כאן לאחרונה – על סגירת העיתון "עכבר העיר" ועל הקיצוצים ברשת "ידיעות תקשורת".

העיתונות המקומית גוועת, זה לא חדש. רק לפני כשלוש שנים הלך לעולמו אחיו הבכור של "העכבר", עיתון "העיר"; רשת "זמן מעריב" נפרדה כמעט מכל סמליה ועיתוניה הולכים ומצטמקים, ו"ידיעות תקשורת" אמנם זכתה לאחרונה לעיצוב חדש אך כאמור, סובלת כמו כולם מירידה בהכנסות. הגסיסה הזו היא רק עוד עדות למצבה הקשה של העיתונות המודפסת, והיא בולטת במיוחד נוכח התקציבים הנמוכים שזוכים להם המקומונים מלכתחילה. אולם סיבה נוספת לאובדן הרלוונטיות שלהם אינה קשורה כלל לתקציבים. אפשר למצוא אותה דווקא בתכניה של העיתונות הארצית, שבשנים האחרונות "גונבת" ידיעות לעיתונים המקומיים ומשתלטת על מרחב המחייה המסורתי שלהם.

מאפיין ראשון וחיובי לכך הוא חדירתם של נושאים מקומונים לכאורה כמו איכות סביבה, זיהום אוויר ומטרדי רעש לשיח הציבורי הכללי. כך, דיווחים על הפסקת השימוש במפוחי עלים בתל אביב או כתבות שער עם מנהיגת המאבק הנגד הבנייה בחוף פלמחים מצאו עצמם באופן טבעי בעיתונים הארציים.

מאפיין נוסף נעוץ בשינויים בהתייחסות החברה להתנהגויות אנושיות שבעבר לא נתפסו כחמורות, כלומר- כניוז. דוגמא בולטת היא הרחבת משרע ההתנהגויות הנתפסות כהטרדה או תקיפה מינית, ובכלל זה אמירות, מחוות, נגיעות ותנועות ידיים, בניגוד לאונס "הקלאסי" בחדר המדרגות. התפתחות זו הגבירה את העדכונים והסקירות בתקשורת הארצית באשר לנושא, בעוד שבעבר נשמרו ידיעות על מעשים כאלה לעיתונות המקומית, הקטנונית יותר לכאורה.

המאפיין האחרון והעיקרי של התופעה קשור בהפיכתה של העיתונות הארצית למקומונית ברוחה, היינו – צהובה, סנסציונית, כזו המקדמת את ה"מעניין" על פני ה"חשוב". בגלל זה מהדורות הטלוויזיה בערוצים המסחריים מקדישות כמעט חצי שעה לסיפורים אנושיים, לתרבות, לספורט ואפילו לסרטונים ועצומות מהרשתות החברתיות. בגלל זה אתרי האינטרנט מפרסמים ידיעה על בעל שרצח את אשתו לצד מתכון לעוגה. בגלל זה כל אמצעי התקשורת מעדכנים ומרחיבים על הקרב הניטש בין מורים לתלמידים בתיכון בכפר סבא.

אובדן הרלוונטיות של המקומונים מורגש ביתר שאת במדינת תל אביב. מדובר בבירת התרבות, הקולינריה, הספורט והעסקים של ישראל, שזכתה מאז ומתמיד לסיקור נרחב בעיתונות הארצית, אך הדבר הוקצן בעשור האחרון. תקופה זו מאופיינת במסכת מואצת של בנייה, שיפוצים והריסות מבנים בעלי חשיבות לאומית כמו בניין הבימה, תיאטרון הקאמרי, היכל התרבות, מוזיאון תל אביב ואולם אוסישקין; ובהשקת אירועי ענק כמו הלילה הלבן, אופרה בפארק ומרתון תל אביב. אירועים מקומיים לכאורה, המתוכננים ומתוקצבים על ידי עיריית תל אביב למען תושבי העיר, אך למעשה מיועדים לכל תושבי גוש דן וזוכים לפרסום בכל העיתונים, לא רק המקומיים.

אין עורך/ת של עיתון תל אביבי שלא מכיר את התחושה: ביום ראשון מונחת על השולחן מנה הגונה של אייטמים ראויים ומקומיים לכל הדעות, ועד מועד סגירת העיתון ביום שלישי או רביעי כמעט כולם כבר הספיקו להתפרסם ב"ידיעות", "מעריב", "דה מרקר" או "צינור לילה". מי שלקח את זה צעד אחד קדימה הוא עיתון "הארץ", המקומון התל אביבי האולטימטיבי. ידיעות שהיו נכנסות במקומון סטנדרטי בעמוד החדשות השלישי או הרביעי, כמו התקנת תשתית ל-wi fi בחופי תל אביב או שיבושים בתנועת הרכבות בעיר, היו אצלו מתפרסמות בכותרת. ועכשיו לך תמצא במה למלא את "עכבר העיר".

* הכותבת הייתה עורכת זמן תל אביב מדצמבר 2010 ועד נובמבר 2012.