הדרך הישראלית: "השופר החילוני של הצפון"

חלקו הצפוני ביותר של כביש 90 הוא גם הוותיק ביותר, והדרך שמתחילה במטולה ויורדת במרכז עמק החולה הייתה קיימת עוד בתקופה העות'מאנית כדרך עפר. באין מסילת רכבת לחלקה הצפוני ביותר של ישראל משמש הכביש כנתיב התחבורה היחיד לעשרות היישובים הצפוניים של האזור. בירת הגליל העליון היא צפת, וממנה פועלת מערכת המקומון "חדש בגליל" המופץ כבר כמעט שלושים שנה בישובים המשובצים מצדי כביש 90.

הפגישה הראשונה עם עורך המקומון יורם עומר נערכת בראש פינה, שיושבת על כביש 90. שני היישובים האלה - צפת וראש פינה - הולכים ומתקרבים זה אל זה אבל מבחינה חברתית הם הולכים ומתרחקים. "רוב התיירים שמגיעים מהמרכז יעצרו בראש פינה כי זה על הכביש, אבל הם לא יעלו לצפת ובגלל הסטיגמה שלה כעיר שהולכת ונהיית חרדיות יותר, מול ראש פינה שרק הולכת ומתפתחת", אומר עומר. "זה לא היה ככה פעם - ההתחרדות המואצת של האזור". בהמשך, עובר הכביש בשתי ערים נוספות: חצור הגלילית וקריית שמונה, אשר תהליכים של הגירה שלילית של חילונים והתחרדות עוברים גם עליהן.

המקומון "חדש בגליל" רואה עצמו כשופר החילוני של הצפון, ויום העצמאות מקבל במערכת העיתון השבוע משמעות מיוחדת - עצמאות חילונית אל מול כפייה דתית. הנושא הבוער לאחרונה ומה ששולט בשיח המקומי הוא דרישת החרדים לסגור בסוף השבוע קאנטרי-קלאב. עבור התושבים החילונים ומערכת "חדש בגליל" בראשם - זו חציית קו אדום, ומאמר המערכת של העיתון השבוע קורא לחילונים לא לעבור על הדרישה בשתיקה. עומר מקווה שבעקבות המאמר החילונים ייעמדו סוף סוף על הרגליים האחוריות. "הפרסום יעשה משהו, אין לי ספק, אבל זה תלוי באותם אנשים חופשיים. אני מגדיר אותם 'חופשיים' ולא 'חילוניים' כי אדם חופשי זה אדם שרוצה לחיות כאן, בזמן שתשעים אחוז מתושבי המקום הם לכל הפחות מסורתיים".

ולדעתך, האנשים החופשיים מוותרים על האזור?

"עד התקופה האחרונה הם כן, סוג של ויתרו. בתקופה שאני חייתי פה בעבר אנחנו לא ויתרנו, היה איפה לשתות בירה בשישי בערב. מקומות בילוי היו פתוחים והיינו עומדים על המשמר".

יורם עומר הוא יליד צפת. לפני עשרים שנה ייסד בעיר עם שותף מהמרכז מקומון בשם "קול העיר" אותו הפעיל, עד שכמו רבים מהאזור - החליט לארוז את המזוודות ועבר לתל אביב, לא אחרי שעבד במשרד יחסי הציבור היחיד של הגליל העליון. לפני כמה שנים חזר לאזור ובשנים האחרונות עורך את "חדש בגליל" שיוצא לאור כ-28 שנים ומגיע לכ-50 אלף תושבים בצפון.

לפני שלוש שנים זיהתה החברה שמוציאה את העיתון לאור את הפוטנציאל החרדי, והשיקה בנוסף ל"חדש בגליל" גם מקומון חרדי בהשגחה רבנית. עומר מודה כי העובדה הזו בעייתית עבור המערכת החילונית. "יש לנו קושי, כי אנחנו מוציאים גם את העיתון החרדי וגם הרבה מהלקוחות שלנו בעיתון הזה שהוא די חופשי עדיין קשורים בצורה כזו או אחרת לגל החרדי. אבל יש גבולות וקווים אדומים שאני לא מתפשר עליהם".

על מה אתה לא מתפשר?

"המאמר הזה הוא דוגמה טובה לאמירה שעם כל הכבוד לחרדים שבאזור - צריך להגיד חבר'ה, תתעוררו. אני לא אתפשר על ביקורת. לפני חודש פרסמתי כתבה בשם 'שלדים בארון' שסקרה מקרים של התעללות בילדים שקרו פה והוחלט להשתיק מבלי שהייתה התערבות משטרתית. זה קו אדום מבחינתי – פגיעה בילדים או אלימות - אין מצב שאני אשתוק. אמנם מספיק מבחינתי כעורך להציף את הבעיה ולהראות ש'אמרנו', אבל אם הציבור ישתוק ולא יעשה כלום אז אתה יכול לכתוב מבוקר עד לילה".

סיור באזור לא משאיר הרבה מקום לספק. בראש פינה, שם עוצרים באופן קבוע כל האוטובוסים שנוסעים על כביש 90 לכיוון צפון, שוקק חיים (חילוניים) במרכז המסחרי הצופה לכביש ושמו צח"ר - ראשי תיבות של שלוש הערים צפת, חצור הגלילית וראש פינה. טיפוס קצר ברכב בכביש העקלקל במעלה ההר לצפת מביא לעיר עם ריכוז חרדי ניכר ונוף אנושי אחר לגמרי, לעומת נוף הטבע ההררי הזהה. במסעדת האר"י 8 נצפה ראש העיר אילן שוחט.

"לפני כמה שבועות סיימנו לשפץ מחדש את היכל התרבות של העיר באמצעות תרומה של 12 מיליון שקל, ונקים בו גם אולם להקרנת סרטים", מתייחס שוחט לשאלה אודות המצב התרבותי של העיר המתחרדת. "התורמים תרמו לא רק לשיפוץ אלא גם לשתי משרות תוכן שיאוישו על ידי עמוס שוב ורם לנדאו, אתה בטוח מכיר אותם". עומר לא מתרשם. "בהיכל התרבות הזה אתה לא יכול להעלות הצגות שיש בהן אמירה חילונית, הכל סולידי והולך לפי הדרישות שלהם", הוא אומר שלא באזני ראש העיר. "זה לא במקרה שדווקא בשנת בחירות הם התעוררו והם מקימים קול צעקה על קאנטרי שהם שחו בו עד היום בלי בעיה".

נוצרת תחושה שהסיקור התקשורתי של האזור מוגבל לאירועים ביטחוניים והאייטמים הקבועים על חורף ותיירות. למה זה קורה לדעתך?

"אני לא יודע ממה השיקולים האלה נובעים ואם יש צדק בגישה הזו. יש הרבה דברים טובים באזור שיכולים לעלות, אפילו בנושאי תרבות. יש פה אלף ואחד סיפורים על אמנים יוצרים. הרי באזור שנות השישים זו הייתה עיר האומנים ורבים נשארו פה ועדיין יוצרים – מישהו חושב להיכנס לבית כזה ולעסוק בתערוכה חדשה?".

"אבל זה קצת משתנה ואני חושב שיש שינוי קל במגמת ההזנחה הזו. זה עניין של עשייה, והרבה מהאחריות היא על כתבי הצפון שלדעתי לא מתאמצים מספיק. אבל הם יושבים רגל על רגל עד שחלילה נופלת קטיושה".

איזה עתיד היית רוצה לראות באזור?

אני רוצה שהמקומון ימשיך לצאת לאור ולהיות מושרש פה, שנמשיך להיות שופר תקשורתי הרבה שנים קדימה ושנצמיח כאן דור חדש של תקשורת מקומית, כי הרבה מאוד מהאנשים פה עוזבים בגיל מוקדם וחוזרים בגיל מאוחר, ונוצר ואקום שאין במה למלא אותו. באופן כללי החיים בגליל די טובים מבחינת איכות חיים – אבל תמיד יש מקום לשיפור. הייתי רוצה שתהיה רכבת, למשל, ושיועברו לכאן יותר תקציבים".

"יש פה תעשיית יין מדהימה, ברמה של פרובאנס. צריך לקחת את זה ברמה הלאומית ולהרים את זה. הרי לאן שלא תלך בגליל זה או תיירות או חקלאות ואלה התחומים שהמדינה צריכה להשקיע בהם - אבל לא במהות כמו עד היום. שיזרימו לכאן כסף וישקיעו כאן בתשתיות - גם בתחומי התרבות והחברה - וישחררו אותנו מהסלוגן של המסכנים. אנחנו לא צריכים להרגיש שעושים לנו טובה בכל פעם שסוללים כאן כביש".