די להיתממות, די לעליהום

הגעתי לתחום התקשורת לפני כ-12 שנים, והתאהבתי מיד. ענף כל כך מלהיב, יצרי, משלהב וקוסם. גם בהמשך הדרך, הצלחתי לשמחתי להשתלב בגופי מדיה מובילים ולהגיע לתפקידים בכירים. מקום העבודה הראשון אליו הגעתי היה "רדיו תל אביב", שם כיהנה בשנים אלו הנהלה נשית, מה שגם אפשר לי לקבל קרש קפיצה ולהוכיח את עצמי – כך אני מקווה - בהזדמנות הראשונה שניתנה לי. למען הגילוי הנאות, אציין כי עמנואל רוזן הועסק על ידי ועבד ברדיו בין השנים 2001- 2006. אבל אם כבר גילוי נאות - אציין כי בתקופה זו מעולם לא הוגשה תלונה נגדו או הובאה לידיעתי עדות בנושא. בנוסף, כדי להימנע מהשערות או ספקולציות שבוודאי עוד יגיעו בהמשך - חשוב לי להדגיש שלא ראיתי, שמעתי או דיברתי עם עמנואל מעל לחמש שנים.

לא קל להגיע לתפקידי ניהול בכירים בתחום התקשורת, שבניגוד לנהוג לחשוב - הינו תחום ניהול גברי מובהק. בכל תפקיד ניהולי הקשיים הם רבים, והצורך להתמודד עם המון גורמים ומשתנים – גובה לעיתים מחיר לא קל. וכן, לצערי כמו במרבית התחומים, גם בתקשורת - מצבן של הנשים אף קשה יותר, כיוון שלרוב כי הן צריכות להתמודד עם ציפיות נמוכות ואתגרים מגדריים לא פשוטים. כאן אציין כי בנוסף להיותי אישה ומנהלת, הייתי מגדירה את עצמי כפמיניסטית. והייתי רוצה שגם יתייחסו אלי כאל אישה פמיניסטית. יחד עם זאת מבחינתי, פמיניזם הוא לא קוד לשריון שעוטף אותי באופן אוטומטי, כשיש לי בו צורך אד הוק.

במילים אחרות: פמיניזם אין משמעותו הסרת אחריות. פמיניזם אין משמעותו זילות הגברים. פמיניזם אין משמעותו שלא מותר לי כאישה להשתמש במיניות שלי אם אני רוצה.

פמיניזם אומר שיש לי את זכות הבחירה לנהוג איך שבא לי, איך שמתאים לי ועל פי אמות המידה שאני בוחרת ולא מוגדרים ותחומים מעצם היותי אישה. למען הסר ספק ומניעת צקצוקי לשון מתחסדים: אם עמנואל רוזן הטריד מינית/אנס/השתמש בכוח או פגע במישהי – עליו לשלם את המחיר. אלא שאת המחיר הזה צריך לקבוע בית המשפט במדינת החוק בה אנו חיים, ולא משפטי שדה שנעשים על ידי התקשורת.

אם רוזן ניצל את מעמדו בתחום התקשורת כדי להשיג בחורות בהבטחות כאלו ואחרות (ואני מתבססת על הפרסומים בלבד לרבות אלו הנעשים בעילום שם) – אז הוא התנהל בצורה פחדנית. אם הנשים שנפגעו ממנו מסתתרות מאחורי עדויות אנונימיות ומסרבות להזדהות ולהגיש תלונה במשטרה הן מתנהלות בצורה פחדנית לא פחות.

בואו נקרא לילד בשמו: יש גברים ולצערי הם לא מעטים, המנצלים כל כלי בידם - לרבות, מעמדם, תפקידם, כספם, והבטחות כאלו ואחרות - להשגת סקס (בעיקר מזדמן). אבל הבה לא ניתמם, ונגיד זאת בצורה ברורה לא פחות: משחר הימים ישנן נשים, לא מעט מהן בתקשורת, המפלסות את דרכן אל הצמרת, זו האמיתית או המדומה, בדרכים מיניות כאלו ואחרות. הן עושות את זה בהחלטה קרה ומחושבת, ללא כחל וסרק, וקובעות לעצמן את אמות המידה המוסריות. וזאת זכותן, בדיוק כפי שלמי שזה לא מתאים - זכותה וחובתה להגיד לא.

על פי הדיווחים, עמנואל פעל בצורה לא מוסרית, זאת בהסתייגות הנגזרת מההבנה שישנן רמות מוסר כאלו ואחרות. אבל האם התנהלות כמו זו לא יכולה להישאר בשטח הקיים בינו לבין אשתו? האם במדינתנו לא מכהן ראש ממשלה שבגד בעבר באשתו ואף הודה בזה ועדיין נבחר בפעם השלישית לראשות הממשלה? האם אחת מכוכבות הריאליטי הגדולות במדינתנו היא לא בת זוג של אוליגרך המבוגר ממנה ב 40 שנה נשוי לאישה אחרת ובכל זאת היא מכנה אותו "בעלי" ואך הביאה אתו לעולם ילדה. דווקא כשהרוחות מסביב סוערות, שווה לזכור כי כל אחד באופן פרטי מוזמן לסמן לעצמו את גבולות המוסר שלו, ולפעול לפיהם.

העליהום הציבורי המתנהל מול איש תקשורת, בעל משפחה ומוניטין מקצועי רב בשנים - זאת בטרם הוכח דבר, יכולה להרוס את חייו, אינה הוגנת ולעניות דעתי אף לא משמשת אותנו הנשים. אני בעד שוויון. אבל שוויון אמתי. כזה שמשמעותו היא גם השוויון להילחם, להגיד לא, לסרב ואף להתלונן. אבל בעת ובעונה אחת, צריך לזכור שלשוויון יש מחיר. אי אפשר בערך, אי אפשר כמעט ואי אפשר ליד. אם ההגנה עלי כאישה כרוכה בשימוש בהכפשות אנונימיות, בניצול כלי מדיה, ובחריצת גורל של גבר מבלי שהוכח דבר – תודה, אבל אני מוותרת.

* אוה מדזי'בוז' הינה מנהלת בכירה בתחום התקשורת. בעברה שימשה כמנכ"ל קבוצת מעריב, סמנכ"ל פיננסים ופיתוח עסקי בשידורי קשת, ומנכ"ל "רדיו תל אביב".