פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "יש הקזת דם חסרת פרופורציות בימים האחרונים, זה מירוק המצפון"

      כך לדברי רזי ברקאי. קרן נויבך: "לא מאחלת לעמנואל רוזן שייצא זכאי – אלא שהאמת תצא לאור". דיווח מפאנל "חדר החדשות - המערכת בסכנה", בפסטיבל "שובר מסך" בעמק יזרעאל

      פרשת עמנואל רוזן והקשר בינה לבין מצב העיתונת בישראל עמו במרכזו של פאנל "חדר החדשות – המערכת בסכנה" בהנחיית רזי ברקאי שהתקיים היום (שלישי) בכנס "שובר מסך" במכללת עמק יזרעאל ובהשתתפות עיתונאי "סופהשבוע" בן כספית, עיתונאי ערוץ 10 לשעבר אבנר הופשטיין ועיתונאית רשת ב' קרן נויבך. רביב דרוקר וחנוך דאום שאמורים היו ליטול חלק בפאנל - ביטלו את השתתפותם.

      כספית הבהיר בפתח דבריו כי איין בכוונתו להתייחס לפרשת רוזן. "תצטרכו לדבר על זה בלעדיי ואני מתנצל. אני לא מדבר על זה כי אני בזווית מסוימת, וכיוון שאין לי שום דבר אחראי וחכם להגיד על זה, אני בעיקר עצוב והמום – וזהו". רזי ברקאי אמר לעניין הפרשה כי "יש הקזת דם חסרת פרופורציות בימים האחרונים, זה מירוק מצפון, יש משהו נורא מתלהם ושש אלי קרב. יש משהו חסר פרופורציות באופן שבו אנחנו מטפלים בזה עכשיו. נויבך אמרה כי היא "לא מאחלת לעמנואל רוזן שייצא זכאי – אלא מאחלת שהאמת תצא לאור. אני מסכימה שהטיפול האינטנסיבי נובע ממקום של אשמה וגם בושה. אני מכיר את עמנואל מאז גיל 23, שמעתי את השמועות תמיד – לא העלתי על דעתי לעשות משהו".

      פסטיבל שובר מסך (עידו שחם)
      יש משהו נורא מתלהם ושש אלי קרב". פאנל "חדר החדשות - המערכת בסכנה", היום (צילום: עידו שחם)

      "עיתונאים הם מעתה אנשי ציבור לכל דבר"

      נויבך הוסיפה מנסיונה האישי: "גם ברשות השידור היו סיפורים (על הטרדות מיניות במקום העבודה, ד.א), וההתייחסות שלי הייתה שאני מתמודדת עם זה כשזה מולי. היו שיחות בינינו הבנות על ההוא ועל הזה, אני לא חושבת שאי פעם אמרנו לעצמנו בואו נעשה משהו. המחשבה על ללכת ולעשות עם זה משהו לא עברה בראשי".

      אבנר הופשטיין אמר כי יש להחיל על עיתונאים את הכללים הציבוריים שחלים על אנשי ציבור. "פרשת עמנואל שמה סוף – עיתונאים הם מעתה אנשי ציבור לכל דבר, אם עיתונאי משקר או מקבל אתנן על דברים שהוא עושה, הוא לא יכול להמשיך. יושבים כאן כתבי ברנז'ה, תשאלו אותם כמה פעמים עיתונאים משקרים להם או לא מגיבים בדברים שקשורים לעבודה שלהם, ולא דברים אישיים. עיתונאים חושבים שהם מורמים מעם, זה לא יכול להתקיים יותר".

      פסטיבל שובר מסך (עידו שחם)
      "התוכן בעיתונות היומית הוא או רעש לבן או מרשמלו מתוק". נויבך וכספית (צילום: עידו שחם)

      "אני מכיר תחקירים של ערוץ 10 שנגנזו"

      בהמשך הפאנל, דנו חבריו במצב מערכת החדשות. ברקאי אמר כי בנושא זה, הרדיו הוא פחות אפקטיבי. "הרדיו הוא כלי של דיווחים. מבחינה זו תחקירים צריכים להיות או בטלוויזיה או בעיתוונת הכתובה. הערוץ הראשון היה צריך להיות הלפיד שלפני המחנה אבל לצערי הוא כבר שנים ארוכות כבר לא רלוונטי לכלום. אני לא זוכר מתי בזמן האחרון פורסם שם תחקיר רציני שעשה גלים". נויבך אמרה כי תפקידו של הרדיו להעצים תחקירים שנעשים בטלוויזיה ובעיתונות המודפסת. "היה לי חשוב לתת לרביב דרוקר כתחקירן, למשל, רוח גבית בתחקיר שלו על נתניהו כי אני רוצה שהוא יידע שיש לו גיבוי מקולגות אחרים. זאת החובה שלי לתת לסיפור כזה נפח מקום ומשקל – הקרב על הקרדיט הוא מיותר ומטופש".

      נויבך התייחסה לרמת העיתונות היומית המודפסת. "העיתונות שהיא לא כלכלית הולכת ומתדרדרת, התוכן שם כל כולו הוא או רעש לבן או מרשמלו מתוק", אמרה. "הם יושבים ואומרים 'איך יקנו אותנו' והם מייצרים משהו בלי שום ערך מוסף לקורא, שמטרתו לסמם ולטמטם".

      ברקאי שאל את השלושה על מערכת הלחצים שמופעלים על עיתונאים חוקרים. "אני מכיר תחקירים של ערוץ 10 שנגנזו", אמר הופשטיין. "התחקיר שלי על יורם דנציגר פורסם בזכות עורך אמיץ, אבל אדם שפוי היה זורק אותו קיבינמט. עמדנו בפני שטף של הצקות בעניינים חסרי חשיבות מטעם גורמים במערכת ערוץ 10. לא צריך ללכת רחוק – זה מגיע מקרוב".

      פסטיבל שובר מסך (עידו שחם)
      "עיתונאים חושבים שהם מורמים מעם". הופשטיין (צילום: עידו שחם)

      "אנחנו עיתונאים רדופים"

      כספית התייחס גם הוא לסוגיה. "אנחנו עיתונאים רדופים". "קרן נויבך נרדפה על ידי הכנופייה ששלח ראש הממשלה להרוס את רשות השידור, הופשטיין בעקבות התחקיר שלו על אדלסון ואני כי אני כותב על אשת ראש הממשלה – אבל הנה אנחנו יושבים כאן היום. היום המו"ל שלי היום (אלי עזור, ד.א) לא יעז לעלות על דעתו להגיד לי מה לכתוב".

      כספית התייחס לתקופתו במעריב. "התחלתי להפעיל על עצמי צנזורה עצמי לא בגלל קריסה מוסרית אלא מתוך עייפות כי זה אני נגד כולם. אבל הטענתי מצברים וכשהשתלט בן צבי על מעריב ישבנו לקפה, ביקשתי הצעה, הוא עשה עלי רושם מצוין – ואז קיבלתי מכתב פיטורים של שתי שורות אחרי 28 שנה. אני מודה על זה לאלוהים כי לא הייתי רוצה להיות שם עכשיו".