איך שוב נפלנו במלכודת של "קשת"?

הסמס ממחלקת היח"צ של קשת הודיע הבוקר לעיתונאים בחגיגיות - "הפריצה מבית האח הגדול אמש השיגה 41.4%". היעד הושג. הסיכום התמציתי והלקוני לא הזכיר דבר מ"הדרמה שהתחוללה בבית האח", כך לדברי אותה מחלקה עצמה שעות ספורות קודם לכן. באותן שעות, קשת עשתה טלוויזיה כפי שרק קשת מסוגלת לעשות, ובטלוויזיה הזו - כמו במלחמה - לא לוקחים שבויים. הרצח המחריד שארע אמש בבאר שבע יכל רק לשבת בצד ולהביט בקנאה בשפע ההגדרות שניתנו לאירועים ש"התחוללו" סביב התוכנית: "טלטלה", "דרמה", "ישיבת הנהלה קשה", וכמובן "הפריצה לשידור"- היו רק חלק מהם. השפה קובעת את התודעה. התודעה אמש למרבה הצער, הייתה כוזבת ומעציבה.

דעת נגד: "האח הגדול" העדיפה עיקרון מוסרי על פני רייטינג

אל תטעו, במשחק הזה הקהילה הגאה הייתה רק פיון, ככל הנראה לחלוטין לא מקרי. גם שאר אמצעי התקשורת שעקבו בהתמדה אחר "הדרמה", כמו גם עשרות העיתונאים ואלו המכונים "מובילי דעת קהל" בפייסבוק - היו סטטיסטים. לא היה פה ויכוח על ערכים, גאווה מול דעה קדומה, דמותה של החברה או היחס (המפלה) כלפי קהילת הלהט"ב. למעשה לא היה פה ויכוח כלל. היה פה ניסוי מעבדתי, או אם תרצו - כפי שהיטיב בעבר לנסח מייבא השיטה בכבודו ובעצמו אבי ניר - "ניסוי אנתרופולוגי" קלאסי, שהצלחתו כבר הוכחה בעבר. רוני מיילי היה בסך הכל שחקן מחליף בבמה מומצאת. לפניו עמדו על אותה במה בדיוק מעיין חודדה ועינב בובליל, ואחריו, בעונה הבאה, יעמדו אחרים.

"האח הגדול": כל הכתבות

אותם שחקנים, יחד עם מבקרי טלוויזיה מתחילים, ציבור טוקבקיסטים מתלהם, ומאות אלפי צופים - הם הקורבנות האמיתיים של "בית האח". ו"בית האח", הביטוי הכה שגור הזה הומצא אף הוא על ידי מכונות שיווק מיומנות. למכונות הללו יש שם. קוראים להן הנהלת קשת, או במילים מפורשות יותר - בעלי המניות של קשת. ארגון כלכלי לגיטימי, שמטרתו היא אחת - ייצור עוד ועוד כסף.

לא צריך להיות פסיכולוג חברתי או קליני כדי לזהות מבנה אישיות כמו זה של רוני מיילי, או להבדיל - לבנה זוהרים. נהפוך הוא, מבנה כזה הוא הלחם והחמאה של תוכניות ריאליטי. שאלה אחת פשוטה במבחני המיון הידועים של הזכיינית לתוכנית יכלה בקלות לפתור את הדילמה המוסרית המדומיינת שקשת רצתה שתחשבו שיש לה. אל תטעו. קשת לא בחרה "לקחת סיכון", אלא בחרה במודע לייצר דרמה. הדרמה יכלה לצוץ בתוכנית השנייה או העשירית, אך במדע כמו במדע - ההסתברות לקיומה הייתה גבוהה, ומכאן חשיבותה. מרגע שהדרמה נעשתה - המשימה היחידה שנשארה להנהלת החברה היא מה שמכונה בתיאוריות כלכליות - מיצוי ההזדמנות. גריפת הז'טונים מהשולחן. לקשת אין ולא היה עניין "לא לפגוע ברגשות הקהילה", כפי שלא היה לה עניין לפגוע. העניין היחיד שעניין את קשת הוא כמה זה שווה לה בבנק. השאר הוא רציונליזציה. תירוץ מזדמן בו גלגול עיניים ופנים מיוסרות הוא המראה, ורשרוש המזומנים הוא הקול.

הנראטיב לפיו מדובר בעצם בוויכוח אמיתי חי ובועט בין קבוצות אוכלוסיה הוא בדיוק הנראטיב שקשת רצתה שנספר לעצמנו. סיפור כיסוי גאה למציאות עצובה הרבה יותר. מציאות בה מנהלים לא בוחלים בדבר, כדי לייצר עוד ועוד נקודות רייטינג שמשמעותן מזומנים. ובמשימה הזו, ששמה לעשות כסף, כל האמצעים כשרים: הגחכה של אנשים מבוגרים, השפלתם (תוך שימוש נצחי בטיעון ?הם בחרו במודע?), וכן, גם שיסוי נקודות קיצון בחברה הישראלית משל היו כלבים רעבים האחד בשני. הטריק הפעם, היה מעליב במיוחד: השימוש הלעוס עד זרא ברפלקס המותנה של הקהילה הגאה. מכפיל כוח צפוי נוסף, שיכול להוסיף עוד כמה נקודות התייחסות גם בתקשורת.

ובמשחק הזה קשת לא המציאה דבר. גם שאר כלי התקשורת, ברצותם לרכב על הסוס המצליח, שיתפו כצפוי פעולה בדרך להקלקה הבאה. את הקטעים הלא מוסריים, אלו שדיווחו לכם עליהם אמש בפנים חתומות ומיוסרות - תוכלו כמובן לראות במאקו, החל מאתמול בערב. תהנו.