לפני שנה היה לאילן לוקאץ' רעיון לכתבה שנדמה שרק הוא יכול לעשות בפריים טיים של שישי בערב. הוא רצה לעסוק בסמי הפיצוציות החוקיים שהולכים ומציפים את תל אביב - אלה שהמדינה לא מצליחה להוציא מחוץ לחוק, אבל במקום להביא מומחים שיסבירו עליהם ועל הסכנות שמתלוות אליהם - הוא החליט שיתנסה בהם בעצמו במשך יומיים ויתעד עבור הצופים את החוויה. הוא הציע את הרעיון לעורך "אולפן שישי" אז, גולן יוכפז, וקבע תור עם הרופאה האישית לתדרוך לפני המשימה. "הגישה שלי הייתה לשתף את הצופה כמה שרק ניתן במה זה בדיוק ואיך זה מרגיש. החלטתי שאנסה את הכל, עם מצלמה, ואם זה טוב אז נראה לצופים שזה טוב ואם רע אז שזה רע. אבל זה נגנז ברגע האחרון".
מה קרה? היועץ המשפטי לא אישר את זה?
"לא, זה אושר כי זה חוקי לגמרי. בסוף הגעתי למסקנה שאני קצת מוכר לעצמי שזו משימה עיתונאית. כלומר, זה תשעים אחוז משימה עיתונאית, אבל אולי יש פה עשרה אחוזים של רצון שלי להתמסטל באצטלה עיתונאית והגעתי למסקנה שזה לא הוגן. יש לזה ערך מסוים, אבל אני לא הבנאדם לעשות את זה כרגע".
חבית של חומר נפץ
בגיל 51 עם שלושה ילדים בוגרים ואחרי כמעט עשרים שנה בחברת החדשות של ערוץ 2, אילן לוקאץ' הוא כרגע בנאדם קצת פחות פרוע. ההופעה האופיינית היא אמנם אותה הופעה, מגיל 16, אבל כבר זמן מה שלוקאץ' מכוון יותר לעומק מאשר כתבות הצבע הקלילות והמשעשעות שחותמות את "אולפן שישי" לפני התחזית. הוא לא מוותר על המשבצת שבשליטתו, אבל בתקופה האחרונה בלטו כתבות שלו שמצטלמות הרבה פחות פאן מסצנת הבת-מצווש או מכשפות מודרניות שמייעצות לאנשי עסקים. בשבועות האחרונים הוא עשה כתבות מגזין על אלימות נגד זקנים, תנאי התעסוקה של קופאיות, ניצולי שואה נזקקים וכרגע הוא עורך כתבה על מקבצי נדבות. שיא המגמה הזו יהיה היום בערב עם שידור סרטו "גוד מורנינג אימגריישן" שהופק עבור הזכיינית רשת וישודר אחרי "המרוץ למיליון".
במשך יותר משנתיים התלווה לוקאץ' לשלושה מפקחי משרד הפנים במאבקם במהגרים באופן בלתי חוקי מאפריקה לישראל ולתהליך מעורר המחלוקת של לכידתם, כליאתם וגירושם מהארץ.
"במקור חשבנו במקביל להתלוות גם למשפחה שמסתתרת, אבל את זה עשו הרבה ועם הזמן הבנו שנכון להתלות דווקא לפקחים ולראות את זה מהזוית שלהם", הוא מסביר. "בהתחלה היו לנו כל מיני תכניות, דברים שרצינו שיקרו ולא קרו או אירועים שתכננו לתעד ולא התרחשו בסוף, פעם אחת במהלך הסרט ממש נשברתי, חשבתי שלא יהיה לנו סיפור".
למה אתה מתכוון ב'כמעט נשברתי'?
"היה קטע שאמרתי לעצמי שאני לא בטוח שיש פה סרט בגלל שהרבה מהתכנון המקורי לא יצא לפועל. זה נפתר ברגע שעורך הווידאו ישב יומיים על החומרים ואמר לי: 'עזוב מה רצית בהתחלה, תראה מה צולם בפועל - יש לך פה סרט' וזה פתח לי את הראש. אני הרבה יותר מרוצה מהתוצאה ממה שחשבתי שאני אהיה".
מה חיפשתם? קונפליקטים? פתרון לבעיה?
"לא, חיפשתי את הרמה הרגשית. את המספרים כולם מכירים ויש כמה דרכים להסתכל על זה, אני לא יודע להגיד מי צודק. מה שמשנה זה להראות לך איך זה נראה כשבאים לסלק מפה משפחה - אבא, אמא וילד, ולעלות אותם למטוס ולשלוח אותם מפה, כשאתה רואה את זה בעיניים זה אחרת. יש כל מיני גישות לאיך לפתור את הבעיה של שישים אלף אפריקאים בתל אביב שמרוכזים בעיקר באזור התחנה המרכזית הישנה, וזו חבית של חומר נפץ".
"נכון שיש לי את התדמית - אבל אני בחור רציני"
עושה רושם שיש איזה טרנד של עיתונאים לעשות דוקו על חביות נפץ. גם דני קושמרו וצביקה יחזקאלי הציגו לנו לאחרונה את הדברים שאנחנו צריכים לפחד מהם עכשיו.
"לא, זה לא שיצאנו לתעד את חוליי החברה. האמת שלא חשבתי על זה מול הסרט של דני קושמרו, שאגב ערכנו במקביל ובשני חדרים סמוכים והיינו לפעמים נכנסים אחד לחדר של השני כדי להביע דעה. בעיני אלה סרטים מאוד שונים וכבר ברמה הצורנית יש דבר מאוד שונה - אצלי אין קריינות".
מפתיע, זה לא קצת לשים את עצמך בצד? יש לך תדמית של עיתונאי שאוהב להיות בולט.
"לפעמים צריך לדעת מתי לסתום את הפה ולתת לסצנה לדבר בעד עצמה. אולי זה באמת קצת לשים את עצמי בצד, ואני לא אגיד שזה הלך בלי וויכוחים, היו הרבה הרמות גבה על זה אצלנו. אבל הבנתי את זה כבר כשצילמנו שאם הסרט יעבוד זה יהיה בלי קריינות. גם אותי זה הפתיע התחושה הזו שלי, כי האינסטינקט הוא לכתוב - אבל פה רציתי שתראה את הדברים בלי תחושה שאני מוליך אותך ביד".
יכול להיות ש"גוד מורנינג אימגריישן" זה הדבר הכי רציני שעשית?
"לא, עשיתי דברים רציניים. נכון שיש לי את התדמית - אבל אני בחור רציני".
אבל יש לך משבצת מאוד מסוימת בתמהיל הליין-אפ של "אולפן שישי", לא כל כתב יצלם כתבת דחקה על טרנדים כמו מיץ גת.
"יקירי, אני כל בוקר שותה מיץ גת, עשיתי את זה כי אני מאמין בזה ועשיתי את זה ברצינות גמורה. זה מצחיק שאתה קורא לזה המשבצת שלי - לפני כמה שבועות אצלך בוואלה! ברנז'ה דווח שגיל ריבה עובר לערוץ 10. באתר אחר הוסיפו שהוא 'צפוי למלא את הפונקציה של אילן לוקאץ''. זה הצחיק אותי, כבר יש 'פונקציית לוקאץ''. אני אוהב לעשות את הכתבות האלה שלוקחות דברים בזווית משעשעות אבל זה תמיד עיתונאי לחלוטין, לא תמצא אצלי התפשרות בנושא הזה".
אבל איך אפשר לעשות כתבה על ניצולי שואה כשאתה לובש חולצת אסיד?
"לבשתי, לא עשיתי קוקו, והכל בסדר. אנשים לא עד כדי כך שטחיים. אלה לא חולצות אסיד אלא חולצות צבעוניות, החיים קצרים כדי לבזבז אותם על בז' ושחור מרזה. עזוב, יש צבעים בחיים".
לידיעת הקורא אראל סג"ל
הצילומים של "גוד מורנינג אימגריישן" הוסיפו ללוקאץ' צבע לחיים. פעמיים נתקלו הוא וצוות הצילום שלו במקרי אלימות בצילומים, באחת הפעמים אף הגיעה ניידת משטרה ללוקיישן וכל המקרה גרר סאגה תקשורתית כאשר בחברת החדשות הוטחה ביקורת מימין על כך שהיא מסתירה מהציבור אלימות של עובדים זרים. "המשטרה לא הייתה צריכה להתערב, זה אנחנו שעירבנו את המשטרה", הוא מבהיר. "זה היה כבר אחרי שגמרנו לצלם את הסרט והיינו צריכים צילומי השלמה. כמה אפריקאים שראו אותנו עם הציוד אמרו לנו לא לצלם אותם למרות שהבהרנו להם שאנחנו צריכים לצלם רק בניין. אחד מהם, שיכור, חבט בזרוע של המצלמה, ריסק אותה ועשה לנו נזק של 13 אלף שקל. אמנם אי אפשר היה לצלם אבל לא הכו אותנו ולא שום דבר".
אז למה הגיעה המשטרה וזה יצא ככה לתקשורת?
"כי לפני שאתה תובע כסף מהביטוח אתה מגיש תלונה במשטרה. היא הגיעה, לקחה שניים מהם לחקירה ומי שעשה את זה הודה, התנצל וביקש להחזיר את הכסף וככה זה נגמר. איכשהו זה יצא החוצה מהמשטרה ופורסם - ואז התנפל על זה אראל סג"ל עם האג'נדה והחליט שאנחנו מסרבים לדווח ולהראות את הצילומים שבהם תוקפים אותנו. זה היה לפני שהתחלנו לצלם פריים אחד אפילו, אם היינו צריכים לדווח על כל פעם שמישהו אומר לנו 'אל תצלם' היינו צריכים שלוש מהדורות בכל יום שיש בהן רק את זה. אני באמת לא האייטם, וזה ששברו לי מצלמה זה לא אייטם בחדשות".
אתה חושב הוא תפס עליך טרמפ?
"ברור שהוא תפס עלי טרמפ, ומכוער. לידיעת הקורא אראל סג"ל - בוא נעשה אחד ועוד אחד: שברו את המצלמה - איזה צילומים אנחנו מסתירים? עם מה אני אצלם בדיוק, עם המצלמה ששברו לי? טיפה לחשוב, לפני שאתה יוצא עם כותרות והאשמות".
אולי זה חלק מאופנה של לתקוף ציבורית את חברת החדשות של ערוץ 2 .
"אני לא מכיר אופנה כזו".
בטח שאתה מכיר - למשל, על כך שאין מספיק נשים בשידורים המיוחדים ובפרשנות.
"נכון שהפאנל של 'אולפן שישי' הוא גברי, אבל יש שם נשים. אז יש ביקורת וזה בסדר ואנחנו יודעים להתמודד איתה. אני מרגיש בנוח עם הביקורת הזו. אבל אראל סג"ל נתפס לדבר קטן וניסה לגזור עליו קופון פוליטי ועל ידי כך חשף את ערוותו האינטלקטואלית. כשאתה אומר 'שברו לך את המצלמה למה לא הראית את הצילומים' זה כמו לצאת עם שלט 'אני אידיוט', מה לעשות. איך אתה מסביר את זה שבנאדם שהוא לא טיפש פתאום לוקה בהתקף טמטום כזה? חלקים נרחבים במוחו העיתונאי נסתמו על ידי האג'נדה. זה ברמה שצריך ללכת למיון ולבדוק איזה כלי דם במוח נסתם על ידי האג'נדה".
ממש נעלבת ממנו.
"לא, נעלבתי מהטמטום. אני מסוגל להתמודד עם כל האשמה - אבל כשעיתונאים אומרים שטויות אני נעלב כי אז חושבים שגם אני מטומטם ולא כולנו כאלה. מה גם שהיה עוד מקרה שבו תקפו אותנו וזה דווקא מצולם, זה נכנס לסרט כי יש לזה רלוונטיות - האיש אומר 'אל תצלם כי ישחטו לי את המשפחה', ואז אתה מבין שסודן זו מדינה שבה להיות בישראל זה לא חוקי. אם מישהו שם יראה אותו מצולם פה באמת ישחטו לו את המשפחה. גם אתה היית מנסה למנוע צילום במצב כזה, גם אני".
"נכון שערוץ 10 עשו כמעט 6% , אבל הם איבדו שליש תוך שבוע"
המון אלימות בחיים שלך לאחרונה. לא מזמן הייתה לך היתקלות עם חסידי ברסלב באבן גבירול. מה העניין?
"התקיפו אותי, וגם זה הכל מצולם. אבל על זה אראל סג"ל משום מה לא בא להגיד 'למה לא חשפתם את התמונות' כי זה הפוך לאג'נדה. לדעתי הוא צריך להחזיר את תעודת העיתונאי".
אם כבר קולגות, את "שישי" של ערוץ 10 ראית?
"את התכנית הראשונה ראיתי כולה, את היתר ראיתי בחלקים. זה נראה יפה, נראה מושקע, אבל בינתיים הם מקבלים בראש. שבוע אחרון היה אצלנו 19.1 אחוזי צפייה מול 4.4 אצלם, זה כמעט פי ארבע וחצי מהם. נכון שהם עשו כמעט שש, אבל הם איבדו שליש תוך שבוע".
ואיך זה משפיע על העבודה של המערכת אחרי שהתרגלתם שאין תחרות?
"אין הבדל, אנחנו אף פעם לא נחים על זרי הדפנה".
חייב להיות הבדל בין הידיעה שמולך יש מסך שומם עם שידורים חוזרים של אלוהים יודע מה לבין לדעת שיש מולך תכנית אקטואליה מושקעת שמביאה סקופים וסיפורי עומק.
"אבל מבחינתי זה לא שקם לי מתחרה. הייתי בעבר עורך 'אולפן שישי' ואני מכיר את הזווית של לבדוק את הנתונים דקה אחרי דקה. 'אולפן שישי' היה בעצמו פעם המתחרה - כשאנחנו עלינו לאוויר יומן של ערוץ 1 היה מפלצת - זה היה העוגן האחרון שלהם. אחרי שנה וחצי התחלנו להתקרב לנתונים של מבט, ברצח רבין הכל התהפך ומאז ניגבנו איתם את הרצפה בכל הרצועות חוץ מיום שישי שלא פוצח, עד שזה הצליח. בהמשך גם ערוץ 10 העלה תכנית ביום שישי, ואז העביר לשם את 'המקור' שזו תכנית מאוד מושקעת. רק בשנה האחרונה הם החליטו על נסיגה לצורך התארגנות - זה לא שפתאום קם מתחרה".
אתה חושב על הרייטינג הערב?
"ברור".
ולכמה אתה מצפה?
"אני לא מצפה. זה משודר אחרי 'המרוץ למיליון', בפריים שני וזה יהיה מלא בברייקים של פרסומות בעוד זה סרט שערוך מתוך ראייה של רצף. אני לא מצפה לאיזה מספר ואני לא אתאכזב משום מספר, וגם באמת שלא חסר לי רייטינג. אני עושה כתבות לתכנית שעושה 19-20 אחוזים כל שבוע. אני מפונק ברייטינג. לא בזכותי, אלא בזכות המערכת. כך שגם אם הסרט לא יביא פצצת רייטינג, זה לא כזה חשוב לי".
אבל המבקרים כן חשובים לך.
"כן, מאוד. המבקרים חשובים לי הרבה יותר מהרייטינג, במקרה של הסרט. כולם אומרים שהם לא קוראים את הביקורות בבוקר? אז אומר לך שאני אקום מוקדם בבוקר ואקרא את כל הביקורות ואני מקווה שהן יהיו טובות. אם לא, אז אני אתבעס נורא ויתקשרו אלי חברים ויגידו לי 'עזוב הם לא מבינים' אבל אני עדיין אהיה מבועס ומריר כמה ימים. אם הן יהיו טובות - אני אהיה באופוריה".
אראל סג"ל מסר בתגובה לדברים: "לא ארד לרמה הזו ואין לי כוח לבכיינות פתאטית. לעצם העניין - אני עושה את את העבודה שלי, ועסקנו במקרה בתכנית הרדיו כי היה בו עניין. ביקשנו מאילן ומחברת החדשות להגיב ולהסביר את האירוע והם סרבו. הצבענו על כך שכאשר מתנחלים ניקבו את הצמיגים של רוני דניאל זה פתח מהדורה, כי זה מתנחלים, אבל שזה משהו כזה פתאום זה לא עניין חדשותי".