גם אחרי שחלפה תקופה כל כך ארוכה מאז שעמד במרכז "בשידור חי עם דן שילון" בה צפתה פעמיים בשבוע חצי מדינה, ואפילו במקום עמוס פאסון כמו פארק צמרת בתל אביב, כששילון נכנס לבית הקפה, הוא מושך אליו מבטים מסוקרנים ואין סוף לחשושים. רק כשהוא מתיישב ומחייך את החיוך המפורסם שלו, שמסגיר 52 שנות קריירה - לפחות מחציתן במרכז הפריים, ניכרת המבוכה הטבעית והילדית שלו - זו שמעוררת את הסקרנות. דקה לפני שהוא שב להנחות על מסך "רשת" את התוכנית "המעגל", הוא מתפנה לדבר עליה, אבל לא רק.
נפתח בשאלת "המעגל" קלאסית: דן שילון, אחרי כל כך הרבה שנים, מתרגש?
"כן. בהחלט. אני מתרגש לפני כל עשייה מקצועית ולא רק מקצועית. אני אדם שאולי חזות פניו לא מסתירה, אבל בתוך תוכי אני הר געש. הדריכות היא חלק מהאופי המחורבן שלי. עם השנים אתה לומד לסגל לעצמך טכניקות להתגבר על ההתרגשות, ולכן הגעתי למראה שלו, אבל זו טכניקה".
האמנת שאחרי תקופה כל כך ארוכה במדבר הרייטינג, תחזור לפריים טיים?
"מעולם לא התייחסתי לתוכנית הבוקר של קשת כאל מדבר אלא כאל עוד עשייה מקצועית, מאתגרת, שנהניתי מאד לעשות. לא חשבתי שהתוכנית תהיה מקפצה לתוכנית אחרת. אני אף פעם לא תכננתי מקפצות. עשיתי שנתיים בכיף עם טלי מורנו שמאד נהניתי לעבוד אתה ועם זכיין שמאד נהניתי לעבוד אתו קשת. הקושי היחיד היה ההשכמות המטורפות, שבגללן גמלתי בליבי כבר אחרי שנה בתפקיד לעזוב. יש לי רק דברים טובים להגיד על קשת. עשינו רייטינג היסטרי יחסית לרצועה, ואחרי שנפרדנו עשו לי מסיבה נפלאה. אבי ניר אפילו נותן לי טאלנטים שלו להופיע אצלי ב'מעגל'".
מי לדוגמא?
"ארז טל".
מי עוד?
"תצפה בתוכנית ותדע".
אתם די בונקר לגבי המרואיינים שלכם.
"אף פעם לא עשינו רעש מהמרואיינים, גם בעידן הקודם".
טוב, אז לא היה צריך פרומו.
"לא נכון, אני מדבר על התקופה בה התחרינו בערוץ הראשון שעדיין עשה נתונים גבוהים מאד בחדשות שהגיעו אז לעשרים אחוזים".
ההחלטה להציב אותך במרכז הפרומואים ולא את המרואיינים, מעידה על קושי להשיג כאלו?
"ממש לא. יש כאן כפי שאמרת, החלטה שיווקית. גם אם היו שמים את המרואיינים שלנו, זה היה מוכר, ומוכר מאד. כשתראה את התוכנית תראה שלא ירדנו מהליגה העליונה. ברור שיהיו גם אנשים שהם פחות בכותרות, אבל הקונספט של התוכנית אומר החיבור ביניהם".
פעם לפוליטיקאים לא הייתה ברירה אלא לבוא אליך, היום יש להם עשרות ערוצים, ובעיקר פייסבוק.
"דבר אחד לא השתנה מאז ועד היום, וזה מפגש האינטרסים. מעטים האנשים שמגיעים בגלל מחויבות אישית לתוכנית או למנחה. הם באים כי יש להם לקדם עניינים. יש כאן שילוב של אינטרסים".
"ב'מעגל' יש מרכיבים שעשויים לעניין ציבור גם בעידן הריאליטי"
כמה אחוזי צפייה אתה מהמר שתקבלו?
"בשנים האחרונות אני מנותק מההווי הזה של הציפייה לטבלאות הרייטינג. בדור הקודם שלו, 'המעגל' אז הגיע באמצע השבוע לפיקים של 40% פלוס, הגענו גם ל-42%. בלילות שבת הרייטינג כמובן היה פחות, אבל גם אז הוא היה גבוה. אני מבין שהיום לילות שבת הן רצועה בעייתית".
אתה מבין נכון. האחרונה שהצליחה לגרד את רף 25% הייתה קשת בתקופה ששידרה בשישי, עם שיבוץ של 'ארץ נהדרת' ברצועה הזו.
"אם נגרד קרוב ל-20% זה יהיה יפה".
גם בערוץ 10 מנסים להחזיר את הטוק שואו, עם שי שטרן שמשובץ מולך. יש כאן קאמבק.
"תכניות השיח והמלל לא מתו בעולם ובאופן טבעי לא מתו גם אצלנו. אני שומע שיש בעולם דעיכה של הריאליטי. בינתיים אצלנו הוא חוגג. אני לא יודע לדבר במושגים של מה עובד ומה פחות עובד, אבל אני יודע שבתוכנית כמו 'המעגל' יש מרכיבים שעשויים לעניין ציבור גם בעידן הריאליטי. מה יהיה בפועל, אין לי מושג".
אלו מרכיבים?
"המרכיבים של שיחה אסוציאטיבית, לא ראיונות בטור אחד אחרי השני, אלא שיחות של כולם עם כולם כל הזמן שדברים לא צפויים קורים בהן".
יש כאן ממד של שטחיות.
"נכון. כי אני לא יורד לעומק עם כל מרואיין. אבל טלוויזיה מעצם טבעה היא מדיום שטחי. זו לא קתדרה באוניברסיטה. אני פונה למכנה משותף רחב, אבל לא נמוך".
צפית בשי שטרן?
"אני מכיר את שי הרבה שנים ומאד אוהב אותו, אבל לצערי צפיתי רק ברבע שעה מאחת התוכניות".
"אני יכול רק לקלקל עכשיו"
אחת הביקורות המרכזיות במעגל דור א', נגעה לתמהיל המרואיינים הגנרי זונה, פוליטיקאי, קוקסינל. אתה עצמך אמרת בעבר בראיון ל"ידיעות אחרונות" שלא היית צופה בתוכנית שלך.
"הנה, שוב הטעות האומללה הזו. מעולם לא אמרתי כך. אני כל פעם מחדש מנסה להסביר את זה. אני נשאלתי לגבי תרבות הפנאי שלי. נשאלתי לגבי מה אני עושה בבית בערב, ואמרתי: 'אני אוהב מוזיקה, אני אוהב לקרוא, אני אוהב להיות עם המשפחה. אני רואה מעט טלוויזיה'. אמרתי שאפילו את התוכנית שלי ספק אם הייתי רואה בבית, ונתתי אפילו אנלוגיה ושאלתי האם מיכאל שטראוס אוכל יוגורט בערב? לא הוא אוכל סטייק. והוא לא גאה ביוגורט שלו? ברור שהוא גאה. אני אינני עבד למקצוע שלי בשעות הפנאי שלי, להסיק מזה שאני מזלזל בקהל? קשקוש בלבוש".
אתה חושש מזה שהקהל לא ירצה לאכול את העוגה שאתה מציע? אנשים היום הרבה יותר ציניים, להיות בטלוויזיה דבר הרבה יותר נגיש.
"הביטחון העצמי שלי בתגובות הקהל הוא לא גבוה. אני לא נמצא היום בתוך התעשייה כדי להיכנס לנעליים של מנכ"ל אחת הזכיינית שחי את זה 24 שעות ביממה, וקשה לי מאד לאמוד את תגובת הקהל. במקום שאני נמצא מבחינה מקצועית, אני עושה את זה בעיקר משום שזה אתגר מקצועי".
מה האתגר?
"להקים שוב מעגל, בקונספט ההוא, אבל משודרג. אולפן שאנשים יסתחררו ברגע הראשון שיראו אותו, עם תזמורת של 50 נגנים שאני לא זוכר כמוה. זה משהו שאני מאמין שייצא מאד איכותי".
מעניין, כי פעם המיצוב של הטוק שואו היה הסטנדרט, והיום, אל מול הריאליטי הוא מרגיש גבוה.
"תראה, יש כאן את חברת ההפקה שעשתה את 'דה ווייס' בראשותו של טובי נוישטד. בראש הצוות עומד דני אורן. והיום, רגע לפני עליית התוכנית לאוויר אני יכול להגיד לך שאני יכול רק לקלקל עכשיו. זה משפט שהייתי נוהג לומר למירי אשתי, כשהיא ערכה את הספיישלים הגדולים שלי".
"השתן לא עלה לי מעולם לראש"
אתה צופה ב"אח הגדול"?
"לא באופן סדיר. לפני שבוע ראיתי תכנית אחת, כי רציתי את ארז טל לאחד המעגלים. כשעבדתי בקשת ראיתי יותר".
הולך על ביצים.
"ממש לא. מעולם לא הלכתי על ביצים. למה אתה חושב ככה?".
כי העונה הזו נחשבת טראשית במיוחד. לא הרגשת בזה כשצפית?
"לא ראיתי את מה שאתה מתאר. יש לי בעיה אחרת. במהותי, מציצנות לא מעניינת אותי. נניח שהיית פותח לי חלון ענק לדירה של השכנים לרגעים הכי אינטימיים שלהם. זה לא מעניין אותי. כשאני מגיע לעמוד הרכילות בעיתון, אני רק מסתכל בתמונות וישר עובר הלאה".
קיבלת פעם הצעה להשתתף בתכנית ריאליטי?
"מעולם לא".
היית הולך?
"תראה, אני מבין את הקונספט הזה, אבל בחיים לא הייתי הולך לזה. עם כל כמה שאני איש טלוויזיה, בחיים האישיים שלי אני איש מאד מופנם, לא תראה אותי בפתיחות חגיגיות או אירועים יח"צניים. וכל מי שהולך ל'אח הגדול' הוא בהגדרה הפוך ממני".
אל תיתמם, אתה גם אוהב את הבמה.
"מעולם לא עבדתי במקצוע ששמו שידור, עריכה, וטלוויזיה כדי להיות מפורסם אלא כי בער בי משהו ורציתי להביא אותו לידיעת הצופים והמאזינים. הנושא של להיות מפורסם היה מין השלמה. בהתחלה הייתה לי בעיה לחיות עם זה שאנשים ניגשים ואומרים לי דברים ברחוב. הפרסום מעולם לא שיגע אותי, מעולם לא השתכרתי ממעמדי. השתן לא עלה לי מעולם לראש. הייתה תקופה בשיאו של 'המעגל', שעשיתי דברים שיכלו להצביע על זה שאולי זה קרה לי, והיום אני מצטער עליהם".
אלו דברים לדוגמא?
"נניח שהצגתי בובה של ביבי ודיברתי אתו. זה שידר אני מאמין התנשאות וכוחנות, ואני מצטער על זה".
בתך דפנה הייתה ב"דה וייס".
"בזמנו פנו אליה מ'כוכב נולד' והיא סירבה כי היא לא הייתה בשלה. לימים פנו אליה מ'דה וייס', והיא בכלל לא סיפרה לנו, אלא בדיעבד. אני מאד התרגשתי מזה. שמחתי שהיא עברה שלב. אחרי זה היא אמרה שברור לה שבשביל זה היא הגיעה".
אז אתה לא מההורים שמאחלים לילדיהם לעסוק בכל תחום מלבד התקשורת.
"יש לי ארבעה ילדים. שניים מהם רופאים. אחר כך יש את עדי, שהיא היחידה מבין ילדיי שהלכה לתקשורת והיא רואה את כל הצדדים גם הפחות יפים שלה, והיא הלכה בעקבותיי. דפנה הלכה לכיוון המוזיקה וזה בוער בעצמותיה מגיל צעיר והיא גם הולכת ללמוד מוזיקה".
"איפה הפוליטיזציה ברשות השידור? איפה לא"
אתה קורא וואלה! ברנז'ה? מעודכן קצת במתרחש במה שפעם היה בשר מבשרך רשות השידור?
"אני קורא באופן יומיומי את כל מה שקשור בתקשורת, כולל מה שקשור ברשות השידור".
בטח קראת את הצהרותיו האחרונות של שר התקשורת החדש ועמדתו כלפי הרשות.
"אני מסכים עם השר ארדן שאת רשות השידור אי אפשר לרפא מבפנים. יש שם עדיין כמה אנשי מקצוע טובים כמו נניח יעקב אחימאיר ועודד שחר, אבל הם מעטים מדי. הבעיה היא שמדובר במוסד חולה אנוש שלא ניתן לרפא אותו".
גם לא באמצעות הרפורמה?
"הרפורמה היא קשקוש. דבר חסר שחר. מה שצריך לעשות זה לסגור את הרשות, לעשות עבודת מטה, ולמחרת לפתוח אותה מחדש על ידי אנשים אחרים, חלקם כמובן הטובים שיש ברשות הקיימת, אבל מרביתם אחרים. בשביל גוף שידור בריא צריך הרבה פחות כוח אדם ממה שמתכננת הרפורמה, הרבה הפקות מחוץ לרשות, הפיכת הרשות לרשות ציבורית, ולא מה שהם מכנים 'ממלכתית' שהיא למעשה ממשלתית, ונטרול טוטאלי של המערכת הפוליטית מיכולת השפעה על התכנים. כיום יש להם מעורבות טוטאלית בתכנים. אני מחזק את ידי השר ארדן שהוא אישיות פוליטית ובעד הדברים האלה".
טוב, הוא לא אמר את כל אלה, אלא שצריך לבחון מחדש. אתה יותר קיצוני ממנו.
"אוקיי, חשבתי שהוא רוצה לסגור ולפתוח. אם זה לא כך אז חבל".
ומה עם הצדק הסוציאלי? מאות עובדים ילכו הביתה, ביניהם גם עיתונאים רבים.
"תראה, הייתי ברשות מאז הקמת הערוץ הראשון ועוד לפני שהייתה טלוויזיה שידרתי ב'קול ישראל'. זאת אכן בעיה. לא התעמקתי בנושא בהקשר הכלכלי, וזה מצער שאנשים ילכו הביתה, אבל חשוב לזכור שמאז ומעולם העניין הסוציאלי עמד לפני העניין המקצועי ברשות השידור. הוועדים, השעות הנוספות, האש"ל אלו היו הדברים שעסקו בהם. הגיע הזמן להתעסק גם בתכנים. הרי זו טרגדיה, שמה שפעם היתה תכנית הדגל של הערוץ הראשון, 'מבט', היום מגרדת את ה-4% רייטינג".
"יומן" מחזיק יפה.
"גם 'יומן' הייתה פעם תכנית דגל".
אתה מדבר על העידן שלפני התחרות.
"גם כשקם ערוץ 2 המסחרי, הערוץ הראשון היה עדיין רלוונטי. אני הייתי בערוץ 2 בנקודת ההשקה, והייתה שם (בערוץ 1 ד. ו.) הצלחה גדולה. אנחנו לא הצלחנו לנגוס בהם בהתחלה בחדשות. הייתה תקופה אחת בתולדות רשות השידור שאני קורא לה תור הזהב שנמשכה 4 שנים. כשארנון צוקרמן היה מנהל הטלוויזיה, מוטי קירשנבאום היה מנהל התוכניות ואני הייתי מנהל החדשות המשולש הזה עשה טלוויזיה נקייה. אז היכנו בממשלה, למרות שזו הייתה ממשלת רבין ופרס, לא מתוך מטרה להכות אלא כי זה היה תפקידנו כעיתונאים".
והיום, איפה אתה מרגיש את הפוליטיזציה?
"איפה לא? זה בולט בכל דבר ועניין בחדשות שלהם. אני אשב ואראה אתך 'מבט' בכל יום נתון ואראה לך מה יש שם פוליטי, או נכון יותר - מה אין שם. הם היו מעזים לעלות עם סיפור הבזבוזים של משפחת נתניהו? הם היו עולים עם 'ראשון טורס'? עם 'המיטה המעופפת'?".
"אני חוזר ואומר, אין כמו יונית"
באיזו מהדורת חדשות מרכזית אתה צופה?
"אני רואה חדשות ואקטואליה באופן אובססיבי. בביתי הקודם היו שני מסכים אז ראיתי את זו של ערוץ 2 ואת זו של ערוץ 10 במקביל, היום אני מזפזפ מ-2 ל-10 ובחזרה".
מה אתה חושב על ערוץ 10?
"ערוץ 2 מיד עם לידתו היה מדורת השבט, ודווקא בגלל התוכניות שהרימו אז את החדשות. קוראים לזה 'תופעת הערסל'. רק מאוחר יותר המגמה השתנתה והחדשות הפכו להיות עם נתונים גבוהים כמו בפריים טיים ולפעמים אפילו יותר. ערוץ 10 הקים מהדורת חדשות נפלאה בראשית דרכו, אבל הוא סובל מאד מזה שאין לו מקפצה לפני ואחרי החדשות. אין לו את 'האח הגדול'".
רק זאת הבעיה?
"כמובן שלא. קרו שם כמה דברים קשים. סיפור עמנואל רוזן, סיפור שרון גל שלא הוסיפו בריאות לערוץ. הדברים האלו יוצרים מסך שקוף לתודעה והתייחסות הקהל על הערוץ. יש להם מגישה מעולה כמו תמר איש שלום, אבל לערוץ 2 יש מגישה מנהלת שמגישה מהדורה ברמה בינלאומית. יונית היא הטובה ביותר שהייתה כאן. מבלי לפגוע במיקי ויעקב יונית היא דבר יוצא דופן. גם דני קושמרו עשה קפיצת דרך מופלאה. הוא התחיל מנקודת התחלה בעייתית מאד, והלך והשתפר ויצא לשטח. הוא הדהים אותי בזה שהוא לא יושב בעמדת המגיש אלא יוצא לשטח. ושוב אני חוזר ואומר, אין כמו יונית".
נשמע כמו אבי וייס.
"אני מכיר ומכבד את אבי וייס אבל לא שמעתי את זה ממנו. גיבשתי את הדעה הזאת לבד".
אתה גולש בפייסבוק?
"אין לי פייסבוק. אין לי שום צורך לשתף אנשים אחרים בחיים הפרטיים שלי".
מצחיק הדיסוננס הזה, אתה הרי איש תקשורת.
"אחי יגאל, ובכלל כל המשפחה שלי עמוק בפייסבוק, והם ניסו לשכנע אותי להיכנס. אבל מה לעשות. לא מעניין אותי שמישהי כותבת 'הלכתי להשתזף בים'. גם לא מעניין אותי לענות לה: 'גם אני'".
ומה עם להעלות תמונה שלך שזוף, לקבל קצת לייקים?
"אחיה גם בלי זה".