פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ישראל פוסט

      הקולגות בדסק אמרו: "לא במשמרת שלנו", ובכיר בחברת החדשות המתחרה אמר שמדובר ב"תוכן ירוד בחינם". גיא לרר מציין 3 שנים לבייבי שלו "צינור לילה", ומספיד את תפקיד העורך

      שש שנים עברו מאז שחיברנו לראשונה 7 דקות של תוכן גולשים – ארזנו לפינה וקראנו לה "הצינור". כבר למחרת נאלצנו להתמודד עם סוג של מרד של אנשי המחלקה הטכנית. "אנחנו לא ממירים חומרים כאלו לשידור, זה נוגד את העקרונות שלנו", הם אמרו.

      שלוש שנים אחרי, כשהוחלט להפוך את הפינה לתכנית שתרחיב את היריעה גם לחדשות ותחקירים שמקורם ברשת, לא רק אנשי הפיקוח הטכני הזדעקו. גם קולגות מהדסק, מגישים בכירים, שאמרו בריש גלי בישיבות מערכת: לא במשמרת שלנו. עורכי חדשות שדפקו על השולחן ואמרו שתכנית כזו בחברת חדשות היא כריתת הענף. למרות שהביקורות היו מפנקות, בפסטיבלי התקשורת כותב שורות אלו התייצב עם שכפ"ץ: בכיר בחברת החדשות המתחרה אמר "אצלנו זה לא היה קורה. זו לא מהפיכה, זה תוכן ירוד בחינם". יצרן תכנים בכיר בקשת גילה ששקל להקים פלטפורמה כדי ללמד את היוצרים ברשת את רזי היצירה הטלוויזיונית. אם כבר, אז רק ככה. לא הצלחתי להתאפק. לקחתי את המיקרופון ואמרתי שאם לשפוט על פי מה שרואים על המסך מדי ערב אז היוצרים ברשת צריכים ללמד אתכם ולא להיפך. הגזמתי כמובן. אבל הסטודנטים לתקשורת קמו ומחאו כפיים והמנחה ארז טל שאל אם ארגנתי אותם בפייסבוק.

      כסא העורך רועד

      תחת מבול הארטילריה היו גם כמה הפתעות נעימות. כמה חודשים אחרי שעלתה התכנית הגיעה שיחת טלפון מלשכתה של דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון דאז. הנשיאה רוצה שתבוא להרצות בכנס שופטי ישראל. האזינו טוב, אמרה הנשיאה לשופטיה בהקדמה, את המהפכה הזו חשוב שנלמד. ומהר. בקול רועד ובמבט קצת מושפל סיפרתי להם מה עשוי להשתנות במפת התקשורת מאוד בקרוב. כמה חודשים אחרי שידרנו תחקיר על ה"דארקנט", רשת האינטרנט האנונימית האפלה שהפכה כר פורה לפדופילים וסוחרי סמים. כמה חודשים אחרי נעצר ראשון החשודים בפעילות עבריינית בדארקנט בישראל והובא להארכת מעצר בפני שופט שאולי ישב באותה הרצאה.

      אבל מה באמת השתנה בתקשורת מאז ועד היום? הכל מצביע לכיוון אחד: כסא העורך. הוא רועד.

      לפני שלוש שנים "צינור לילה" הייתה היחידה לטפל בסיפורים שצברו תאוצה ברשת. אפשר היה לקחת את הזמן עד שפונים לכותב הסטטוס. אפילו יממה. הכותב ישמח לגלות שמישהו בטלוויזיה התעניין. עיכוב קל היום, שלוש שנים אחרי ואתה מגלה שמכל המערכות כבר הקדימו אותך. כולל מהדורת החדשות שלך או של המתחרים. כן, אותם מתחרים שאמרו שאצלם זה לא יקרה. סטטוס ב"סטטוסים מצייצים" הופך כמעט באופן אוטומטי למרכיב בסדר יום. דריה פרלמן, הצעירה המועמדת לגירוש, כתבה סטטוס, התראיינה אצלנו למחרת ופיארה את השער של ידיעות אחרונות יום אחרי. אל תשאלו אותי על התהליך האבולוציוני הזה. תשאלו את אבי לן, מפעיל "סטטוסים מצייצים" ובעברו עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות". איפה הוא מרגיש משפיע יותר – אז בידיעות או היום בסטטוסים, שאלתי אותו. התשובה היתה ברורה: עכשיו. הרבה יותר. אז הוא ערך עבור נוני מוזס. היום הוא עורף עבור מאות אלפי גולשים שעושים לייק ומכתירים סדר יום. הם העורך החדש.

      מהפכת הרשת היא לא רק סרטוני חתולים

      בהרבה מקרים העורך החדש עושה עבודה טובה הרבה יותר. כשניתנה ההוראה למבצע חיסון הפוליו במהדורות החדשות התייצבו דוברי משרד הבריאות ששידרו מסרים בולשביקים אחידים. רק אחרי אין שום סיכון בחיסון, רוצו לחסן את הילדים. חכמת ההמון ברשת, להלן העורך החדש היה הרבה יותר מתוחכם ומעמיק. העורך החדש שאל ולפעמים ענה על כל השאלות הקשות והמורכבות. התוצאה: יותר מארבעים אחוז הודיעו שלא יתחסנו כי הם מאמינים לעורך החדש ולא לישן. זה שקיבל פקודות מדוברות משרד הבריאות. במהדורת החדשות שלנו, שחשפה את סוגיית הנגיף, התייצב מנכ"ל המשרד הבריאות לענות על השאלות הקשות בתום יום המבצע הראשון. מאיפה הגיעו השאלות? מהרשת כמובן.

      מעבר לקרב היומימי שלנו להוכיח שמהפכת הרשת היא לא רק סרטוני חתולים, עם כל התחקירים והחשיפות שבהם נופפנו כדי להוכיח שהעסק הוא לא רק זוטות, התפקיד האמיתי שלנו הוא להוכיח שעורך החדשות הישן מת. וקם תחתיו אחד חדש. לא אחד כי אם מיליונים. עכשיו צריך לעבוד ביחד כדי להפוך את מסך הטלוויזיה שלנו לראוי ורלוונטי. ובעיקר, לא להתנשא על פלטפורמות טכנולוגיות חדשות, כי הנה עוד רגע הרצפה נשמטת תחתינו.