נקברים מחוץ לגדר

בשבוע שעבר התייצבנו בחצר קול ישראל בת"א למחאה פעילה, אנו, עיתונאי הרדיו של קול ישראל המודרים מתכניתם, תכנית הרדיו "הכל דיבורים". מאז מארס 2012 מפעילה הנהלת קול ישראל על עיתונאי קול ישראל פעולה סדרתית של הדרה טוטלית ומוחלטת מתכנית הדגל של שידורי האקטואליה שהקמנו, תכנית הרדיו "הכל דיבורים". כך מזה שנה וחצי, עיתונאי קול ישראל "מחוץ לתחום" בתחומם ותכניתם.

למרות השביתה, "הכל דיבורים" שודרה
קול ישראל: הכסאות מוזיקליים, הצלילים צורמים

ביוני 2012, לפני 16 חודשים, הנחנו מחאתנו על שולחן מנהל קול ישראל, (עיתונאי קול ישראל ד"ר מיכאל מירו), בפגישה רשמית בלשכתו. מאז ולאורך כל 16 החודשים הבענו ללא הרף את מחאתנו ודרישתנו לחדול מהדרתנו מתחומנו בזירתנו זירת הרדיו. דרשנו לחדול מדירדור תכנית הרדיו המפוארת שהקמנו וקיימנו - ומהפיכתה לתכנית לחלוקת גזרים ומקלות במסגרת פוליטיקה פנימית מכוערת מנוגדת לשיקולים מקצועיים, מנוגדת לאיכות מקצועית ולצדק אלמנטרי ביחסי עבודה. כשאמרנו שאנו מונחים שיקולי איכות מקצועיות וצדק - נטען נגדנו ששיקולינו "זרים".. מה זה מלמד על הטוענים? - ברור כאותו אור השמש החושף שחיתות או ריקבון.

עמדתנו כוועד עיתונאי הרדיו בת"א היתה מופת של איזון ואיפוק: מעולם לא תבענו להרחיק חבר מהטלויזיה ששידר בעת פנייתנו הרשמית אל מנהל הרדיו לפני 16 חודשים. ודאי שלא תבענו הדרת חברים מהטלויזיה. אך ודאי וודאי שתבענו לחדול מהדרתנו בביתנו שלנו!

התאפקנו במחאתנו 16 חודשים(!) תוך שאנו מציפים את טענתנו הצודקת בכל אותם 16 חודשים: בכתב ובע"פ, בפגישות ובאסיפות, בירושלים ובת"א. והנה, במקום התייחסות תוצאתית לטענתנו הצודקת הקולגיאלית והמאופקת – הוסיף והחדיר מנהל הרדיו (או החדירו מבעדו) עוד שני מגישים חדשים. הדלת נפתחה – אך שוב ושוב לא לעיתונאי הרדיו. מנהל הרדיו במו מעשיו החריף המצב.

מעשה מנהלינו היה מעשה של בוז פומבי לנורמות ניהול והנהגה, בוז לכאבנו ולכבודנו המקצועי, לזכויותינו המקצועיות והכלכליות, לנורמות האיזון ההתחשבות והאיפוק בהן נהגנו.
חולשת הנהלת הרדיו לעמוד בפני לחצי "הגורמים" שמעליה - חסרת תקדים בהסטוריית עשרות השנים של קול ישראל. ואכן מאזינים רבים כבר מדירים אזניהם ממה שהיתה "תכנית הדגל". סקרי הרדיו מצביעים על ירידה איומה בהאזנה.
מנהלי קול ישראל ורשת ב', ד"ר מיכאל מירו ויאיר קורן, מבקשים לאחרונה יותר מפעם את סיוענו כחברי ועד וכעובדים לטובת עימותם מול מליאת רשות השידור ומוסדותיה. למחרת מכחישים זאת, ומפעילים כנגדנו, העיתונאים, אנשי בטחון חמושים של חברת כ"א. זו עדות לכאוס ניהולי חסר תקדים, מלחמת הכל בכל, הנהלה רשות השידור מול מוסדות רשות השידור הנבחרים, אלה באלה ללא כל תרבות ניהול אתיקה ואחריות ציבורית, על חשבון הכסף הציבורי והידור הציבורי – ועל גבם של מאזיני ועיתונאי קול ישראל, תוך דירדור תכניות הרדיו כ"הכל דיבורים", ועוד תכניות לרוב.

הם, מנהלי שידור הרדיו הציבורי ומנהליהם שמעליהם, תחת שיהיו מדירים שינה מעיניהם לנוכח המצב, מדירים אותנו, עובדיהם העיתונאיים - מתכניתנו. ממשיכים הם ב"תכנית החלוקה" לכל - פרט למי שהקים וקיים ומקיים משך 22 שנים של מצויינות מקצועית(!) את תכנית הרדיו: עיתונאי הרדיו. אנו.
ביום רביעי שעבר הפכו הדימדומים ליקוי המאורות המחריד, ליום שחור ממש. האונס המקצועי הקבוצתי הפומבי המתבצע בעיתונאי קול ישראל הפך גם לברוטאלי: אנשי הבטחון החמושים המוצבים כדי למנוע חדירת מחבלים שיסכנו את העובדים - הופעלו נגד העובדים. נגד ועד העובדים. כך ברשות ציבורית! רשות של שידור ציבורי שאמורה לדווח על תופעות חמורות שכאלה בחברה ובמדינה היהודית דמוקרטית - והנה הרשות היא שמייצרת טירוף קלגסי כזה נגדנו, עובדיה המסורים ונציגותם המוסמכת.

אינני יודע מי נתן את ההוראה הזוועתית והפחדנית הזו. יממה אחרי האירוע, קבלתי על כך קשות בפני מנהל הרדיו ד"ר מיכאל מירו אישית. דרשתי ממנו הסבר, אך מנהל הרדיו ד"ר מירו, יותר מיממה אחרי הזוועה המבישה, עדיין טען בפני כי לא ידע כי כך ארע, ולא הוא שהזמין את הכוח נגדנו. הכחשתו רק מגבירה את גודל הפרשה: מי מפעיל נגד ועד העובדים כח אלים וחמוש במתחם כל ישראל מבלי ליידע את מנהל קול ישראל? מי אחראי לטירוף המערכות הזה?

טור זה לא יסכם את היבטיו המסוכנים ומשמעויותיו המחרידות של הטירוף הנ"ל. לכאורה גם יתכן כי מנהל מטיפשותו ומיהירותו הפעיל אנשי בטחון חמושים נגדנו - אך לא רצינו להאמין שיש כזה ברשות השידור. כך או כך, אמור להיות מוסכם על כולנו כי גם בעל הטירוף וגם בעל הטיפשות - מסוכנים לציבור.

פניתי אל יו"ר רשות השידור ד"ר גילת בבקשה לבדוק בדחיפות וללא מורא את הפרשה וההפעלה האסורה הבריונית והנפשעת כלפינו, ולפעול כנגד התופעה ונגד המשלחים. לא נגד הש.ג. והשליחים, אלא את המשלחים. לא נהסס לדרוש הרחבת הבדיקה לערכאות נוספות ולהביאה למוסדות השלטון והביקורת במדינה.

קול ישראל חי וקיים 77 שנים. מאז 1936 כשקם בימי המאבק בספר הלבן, דרך הקמת מדינת ישראל ושידור הכרזת העצמאות ב-1948, לאורך כל המלחמות ובין המלחמות, על רשתותיו המגוונות והאהובות, הנערכות ע"י עיתונאי ועובדי קול ישראל המוכשרים הצנועים והמסורים. אלה עובדים נפלאים המקדישים עצמם לשירות הציבור בשידור ממלכתי ציבורי שיסודו עדיין מצויין. מצויין בזכות עובדיו, שלאורך כל 77 שנות קול ישראל, שידרו ברצינות, במקצועיות ובאהבה לעמם.

77 משמעו עז. מי יתן שהעם, עם ישראל, יתן עז לקול ישראל, ויוריד את הדגל השחור שעדיין מתנופף בחצרנו.

* הכותב הנו יו"ר ועד עיתונאי קול ישראל בת"א, חבר הנהלת אגודת העיתונאים בת"א, ומגיש תוכניות שונות ברשת א'.