"יש רפורטרים מעולים, הם חיים את הכותרת. אני לא מאלה"

כדי להתניע את הראיון עם שי גל אני מטיח בו את הטענה שכתבי מגזין עובדים פחות קשה כי יש להם שבוע שלם להכין אייטם אחד, לעומת כתבים שיש להם דד-ליין מדי דקה. הוא לא ידע אם לצחוק או להיעלב. "איזה שטויות", ביטל את התיאוריה. "אני לא בתחרות עם אף רפורטר. גם בתחום המגזין יכול להיות לך משהו אינטנסיבי שנולד מהיום למחר".

מתי זה קרה לך?

"למשל, אחרי שהבן של ויקי כנפו התאבד פרסמה ענת פישביין בידיעות אחרונות את הראיון האחרון איתו. קיבלנו את חומרי הגלם בחמישי בלילה ועשיתי מזה 12 דקות ליום שישי. זה אומר שאתה לא ישן דקה. המאמץ העיקרי במגזין הוא לחשוב על הדרך להעביר את הסיפור ויש מאמץ אחר בלספר סיפור של עשר דקות מסיפור בשתי דקות. אני לא אומר שזה יותר או פחות קשה, פשוט שיש אנשים שמתאימים לזה. אני רפורטר פחות טוב מסטורי-טלר".

כבר עשר שנים מספק גל (37) שירותי סטורי-טלינג, סיפור סיפורים, לצופי ערוץ 2, והיום (שלישי) הוא מקבל את פרס העיתונות הראשון שלו - "תקשוראשון" - מבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. סרט הגמר שלו בלימודים העניק לו כרטיס כניסה למערכת "עובדה", ולאחר סיבוב תפקידים ככתב במהדורה המרכזית שובץ לפני חמש שנים ב"אולפן שישי". "יש רפורטרים מעולים; עמית סגל, גיא פלג, משה נוסבאום - הם חיים את הכותרת", הוא עונה על שאלה על המעבר בין המערכות. "אני לא מאלה. מגזין – זה מה שאני אוהב לעשות ובזה אני טוב".

יש לך לעומתם אפשרות להתעסק במנעד כמעט אינסופי של נושאים. מה מנחה אותך בבחירה?

"זה לא מדויק. נכון שאתה עושה את כל הספקטרום, אבל בסוף אתה מתכוונן לכיוון מסוים שאתה אוהב להתעסק בו. אחת הבעיות היום בתקשורת היא עודף עצום של מידע והמעגל החדשותי בישראל הוא קצר. כשאני בוחר סיפור אני רוצה שהוא יצליח לצלוח מעל השפע ולהישאר. אם מישהו מתחבר לדמות, אז זה מצליח".

דמות אולטימטיבית כמו ילדה קטנה מבית שמש שתקפו אותה חרדים? עברו שנתיים והסיפור הזה עדיין מהדהד. צפיתם את זה?

"זו אולי הדוגמא הכי מובהקת. הסיפור על בית שמש נולד בשבוע שבו כל המדינה דיברה על האישה שסירבה ללכת למושב האחרון באוטובוס והיינו חייבים להתייחס להדרת נשים. גולן יוכפז שערך אז התכנית הציע להמר ולנסוע לבית שמש ולראות מה יבוא משם. בכל סיפור אתה חושב לעצמך מי הצד הצודק, ואז אתה רואה ילדה קטנה שמתה מפחד ללכת לבית ספר – ואת זה אתה לא יכול לביים. דיברתי עשרים דקות עם בנאדם שאומר שזה בסדר לירוק על ילדה בת שבע. הצלם שלי אומר לי 'איך אתה יכול להקשיב לו?' אבל זה מה שאני מאמין בו – להקשיב, ולהביא את הדברים".

את הדברים שמביאים המתחרים אני מניח שאתה רואה.

"בטח".

מה הביקורת שלך?

"זה לא קשור למתחרה, זו ביקורת שיכולה להיות גם אצלנו או במקום אחר: יש כתבים מסוימים שיש להם נטייה לא מספיק להקשיב, ומי שלא מקשיב מפספס. אותו אדם בבית שמש – נורא קל להתעצבן ולהפסיק את הראיון, אבל הרבה יותר חשוב זה להביא את הדברים".

עד לפני לא הרבה זמן לא הייתה לאולפן שישי תחרות כמו שיש היום. איך זה משפיע?

"תמיד יש תחרות. יש לנו תחרות מאוד קשה מול השניצל של יום שישי, כי אם לא תייצר סיפור טוב אנשים יישארו בארוחת הערב. זה דבר מצוין, חשוב שתהיה תחרות. זה מראה לך האם המשבצת שאתה עומד בה מביאה סיפורים ואת ההשפעה של הפאנל שלה – ובמבחן הזה 'אולפן שישי' צולחת את התחרות, נקודה. אבל סיפור טוב, לא משנה אם הוא יהיה ב'עובדה' או ב'שבעה ימים' או בה'מקור' - אני עדיין אגיד חבל שזה לא אצלנו".

איתי דנקנר סגר עכשיו שנה כעורך התכנית – איך השתנה הקו העריכתי, ובכלל במערכת בשנה האחרונה? או שאתם כבר על טייס אוטומטי.

"אין דבר כזה טייס אוטומטי בתכנית. זה נכון שלכל עורך יש אימפקט משלו, אבל זה מקום מאוד יציב. היא נשארת התכנית שהיא הדיון המרכזי של סוף השבוע ולעבוד במקום כזה זו זכות מאוד גדולה. לכל כתב לוקח זמן להתרגל לעורך חדש, איתי הוא כניסה מרשימה ל'אולפן שישי'. יש לי דיאלוג מאוד טוב איתו, אפשר לדבר על הרבה מאוד דברים בפתיחות. אחת הסיבות שאני מאוד אוהב את המקום זה כי יש בו חופש פעולה בצורה שהיא יוצאת דופן".

לא רק עשור בחדשות 2 גל חוגג השנה אלא גם את פרס העיתונות הראשון שלו. בבית הספר לתקשורת המסלול האקדמי המכללה למנהל חונכים את פרס "תקשוראשון" אותו יעניקו מדי שנה לעיתונאי בולט בוגר המכללה, והפרס הראשון יוענק לגל. "זה כבוד גדול להיות הראשון שמקבל אותו. כשאני מסתכל 12 שנה אחרונה על התקופה הזו של הלימודים - זו תקופה משמעותית עבורי".

מה תגיד בטקס לסטודנטים שישאלו אותך אם לימודי התקשורת מגדילים את הסיכויים שלהם להתקבל היום למקצוע? כולנו הרי מכירים לעומק את המצב בענף.

"אפשר להיות עיתונאי מצליח בלי לעבור באקדמיה, אבל יש שם משהו שמלמד אותך מה זה חשיבה ביקורתית ולפעמים זה חסר במרוץ המטורף של לחיות מסיפור לסיפור. אם תשאל מה הם נותנים בלימודים, אז את זה".

ואם כבר ביקורתיות, קומנטים ושיתופים בפייסבוק. זה חשוב לך, כפידבק? זה מדד?

"קומנט בפייסבוק הוא חשוב ונחמד, אבל זה גם תלוי מי מגיב לך. אם כתבה מתייצבת על סדר היום ואנשים מדברים עליה, או שהיא מצליחה לשנות ולהזיז משהו – זה הפידבק האמיתי".

יותר מרייטינג?

"כן".

כמה אתה משקיע בלהסתכל על רייטינג? יורד לרמת הדקה?

"אני לא יורד לרמת 'מה קרה בדקה הזו' כי אני לא חושב שזה העניין. אני לא חי בעולם אוטופי ואגיד לך שרייטינג זה שטויות, זה חשוב וזה בסדר. אני מתעסק במה הכתבה הצליחה לייצר ומה אנשים דיברו עליה. כשנתניהו מוציא התייחסות ישירה לכתבה – זה הפידבק החזק. גם מערכת 'אולפן שישי' הרבה יותר מפרגנת ממערכות אחרות שאני מכיר. זה בעיקר מאוד נפוץ בחדשות 2 – שזו לא מאורת נחשים".

בניגוד לאיפה?

"בניגוד להמון סיפורים שאני שומע בתקשורת".

אבל אתם בין כלי התקשורת הבודדים בתעשייה שיותר נהנו בשנים האחרונות מיציבות ארגונית.

"זה לא קשור".

זה כן. כי לעומת עובד בחברה שמתחלפים בה מנהלים ועורכים כל הזמן, אתה באופן אישי לא מרגיש שהכסא שלך מתנדנד. זו אווירת עבודה אחרת, לא?

"זה נכון. עכשיו אנחנו בונים מערכת חדשה, מרחיבים את 'אולפן שישי' ומוצ"ש. אין ספק שזה בית שנותן לך תנאים מאוד טובים לעבודה".

מה בעיקר השתנה סביבך בחדשות 2 בעשר השנים שאתה שם?

"החברה מאוד גדלה, האינטרנט הלך ונהיה אגף יותר משמעותי. זה נכון שיש שכמו שאמרת יש יציבות, וזה באמת מאוד מרשים. אני זוכר את הקפה שבו וייס (מנכ"ל חדשות 2 אבי וייס, ד.א.) נותן לי צ'אנס ולוקח אותי לחדשות. זה שעשר שנים אחרי הוא מנכ"ל ואז הוא היה עוד היה עורך ראשי – יש בזה משהו, כי ההערכה שלי אליו היא ממקום עמוק. זה מאפשר לך חופש פעולה הרבה יותר גדול בסוף, שלא מתעסקים בדאגות על מה יהיה מחר. מקום שחרב מונפת מעליו זה מקום שקשה לעבוד בו".

אפרופו חרב מונפת, ראיתי בחודש שעבר את הכתבה העצובה שלך על מעריב. איך זה היה להיות כתב ברנז'ה לשבוע אחד?

"זו הפעם השלישית שאני פוגש את האנשים של מעריב. יש לי שם חברים, ואין מילה אחרת – סולידריות. נקודה. כואב הלב לראות את זה, זה אפילו לא מנעד של רגשות. זה לא פשוט ללוות מערכת מתמוטטת. אני זוכר את התמונה שצילם אלי דסה של השלט נופל ושהורסים אותו – לי זה עושה משהו. תקשורת, חשוב שהיא תהיה חזקה וחופשית ושתהיה תחרות וזו לא סתם הצהרה".

היה ברור לכם שאתם מסקרים את מעריב באופן כזה אמפתי?

"גם בימי שיא המשבר של ערוץ 10 עשיתי כתבה וראיינתי את מנכ"ל חדשות 10, וזה שודר ב'אולפן שישי'. לא במאדים. עולם התקשורת הוא חלק מהסיפור, ואני מאמין שאף אחד פה לא מחכה לנפול אויביו בשביל לשמוח על זה. אני לא חושב שיש מישהו שמחייך מדבר כזה, בטח לא בחדשות 2".