התקשורת במבצע "צוק איתן"

תקשורת יקרה, תנוחי

לתפוס את משפחתו של סמל אורון שאול ז"ל בסתירות או בחוסר בהירות זה לא הישג עיתונאי, ולדרוש מהם תשובות מוחלטות בשעה של בילבול, אבל ותדהמה זו לא עיתונות טובה וחקרנית. דעה

אבנר הופשטין
27/07/2014

אחרי שאישר דובר צהל כי סמל אורון שאול מפוריה עלית הינו חלל צהל, וראש אכ"א הגיעה לדווח למשפחה המבולבלת והכאובה – הגיעו כלי התקשורת לרחוב של משפחת שאול והמתינו למוצא פיה. ברקע עמדו ימים ארוכים של תקווה קלושה שמא אולי בכל זאת יתגלה פרט כלשהו שישנה את גזרת הגורל, שהסתיימו כצפוי בהודעה מהירה, אולי כדי למנוע מחמאס לנצל את חוסר הבהירות לתעמולה.

כאשר יצאה החוצה בת-דודתו של אורון ז"ל רחלי גזית, המדברת בשם המשפחה בימים האחרונים, והקריאה הודעה קצרה, התנפלו עליה הכתבים והמטירו שאלות "נוקבות" כמו האם הם מקבלים את ההודעה של צהל, האם הם מכירים במותו של אורון, ואחד הכתבים אף תהה אם יש אמת בדיבורים שנשמעו על כך שהמשפחה דוחה את ההודעה.

לשווא ניסתה גזית להבהיר שאין בכוונתה להיכנס לסוגיה הכל-כך לא רלוונטית בשעה קשה זו. "המשפחה מעכלת את ההודעה", ענתה, אבל הכתבים לא נראו מרוצים מהתשובה. ובאמת, על מי היא עובדת, אה? מה היא מתחמקת בחסות האבל מתשובה. ואיך זה יכול להיות שלמרות שכולנו יודעים שהוא מת, במשפחה עדיין מתקשים "לעכל"? תעכלו בבקשה, בשביל זה אנחנו מחכים בחוץ!

ה"מיני מסיבת עיתונאים" עם בת-הדודה היתה בסך הכל רגע קצרצר בים השידורים האינסופיים של הימים האחרונים, אבל הוא נצרב במוחי ומסרב לעזוב. לפיכך אני מבקש למחות מעל במה זאת על מורך הלב של העיתונות שלא שואלת את השאלות הקשות באמת. למשל, "האם חשבתם גם קודם שאהוב ליבכם מת"? או בואו ננסה במהופך, כדי למנוע התחמקות: "האם באמת האמנתם שיש סיכוי שהוא חי, או רק העמדתם פנים למען ההורים?" ואולי כדאי גם לזמן את הבת-דודה החביבה הזאת לאולפן ולכתוש אותה קצת. אפשר למשל לשאול אותה "מי שמך? מי שמך לקבוע אם הוא חי או מת?". אפשר גם להטיף למשפחה על "זכות הציבור לדעת" אם הם חושבים שהוא חי או מת.

משפחה של חלל צהל אינה יאיר לפיד

וברצינות: משפחה של חלל צהל אינה יאיר לפיד. לתפוס אותם בסתירות או בחוסר בהירות זה לא הישג עיתונאי, ולדרוש מהם תשובות מוחלטות בשעה של בילבול, אבל ותדהמה זו לא עיתונות טובה וחקרנית, אלא קשקשת מיותרת במקרה הטוב, וחוסר טעם ורגישות במקרה הפחות-טוב. מותר להם להיות מבולבלים, מותר להם להטיל ספק בעובדות, ומותר להם להקריא הודעה קצרה לעיתונות ואז לפרוש בשקט אל תוך הלילה האפל. מותר להם "לעכל" כמה זמן שהם רוצים.

ומותר גם לנו העיתונאים להרפות קצת מדי פעם. כל מי שהיה בשטח יודע כמה קשה להרפות. יש לחץ מהמערכת, ויש לחץ פנימי לקבל תשובות, ויש תחרות עם העיתונאים האחרים. אבל היי, אמרנו שבעת קרב נבחן אדם בכושר העמידה שלו, לא?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully