"לא האמנתי שנתניהו, בן תרבות, ישלים עם מהלך החורבן שיזם השר ארדן"

צופים יקרים: היכונו למכה התקשורתית העומדת להיות מונחתת עליכם, כנראה. ישנם רמזים כי תוכנית "האח הגדול" תיעלם, ולו זמנית, מן המירקעים של מאות אלפי צופים, לפחות. חבל, באמת חבל. אני נמנה על אלה הסבורים שיש לרצות מאות אלפי צופים, אם חשקה נפשם להסתופף בצילו של "האח הגדול". מעולם לא צפיתי ב"אח הגדול", כי אני שוהה באותה שעת שידור באולפן ערוץ 1, כדי להעביר לצופים נאמנים משהו מן הנעשה בעולם סביב.

ומנגד, יו"ר אגודת העיתונאים בת"א רותם אברוצקי, דווקא אופטימי

היסטוריה: הכנסת אישרה את חוק רשות השידור

אני נמנה על אלה הסבורים כי שומה על ערוץ מסחרי להשביע את רצונם וטעמיהם של מאות אלפי צופים וליחד דקות רבות גם לשיחות העומק באולפן, לדיונים עירניים, מאירי עיניים ממש, בהשתתפותם של דיירי "האח הגדול" לדורותיהם. הרי עלינו לעשות הכרות עם דמויותיהם, כה דומיננטיות, במארג התרבותי שלנו. אכן, אין להתעלם מרצונו של העם. באמת. כך לא רק בפוליטיקה, אלא גם, ובמיוחד, בפוליטיקה של התקשורת האלקטרונית, המסחרית. המלים הנ'ל, שנכתבות בכנות גמורה, נועדו לרצות את אלה הסבורים, כמו השרים לפיד וארדן, כי רשות השידור, וערוץ 1 בתוכה איננה "רלוונטית", ולפיכך יש לשלח בה את דחפורי החוק.

כלומר, להחריבה. רשות השידור, כמו אחיה הערוצים, איננה הבי.בי.סי. בדיוק כמו ערוציו, רדיו וטלביזיה. לפני שנים, כאשר הייתי מעובדי רשות השידור הבריטית, במערכת השידורים בשפות זרות [זרות לאנגלים], חייתי עד, ולא רק אני, לזעמו של ציבור גדול בבריטניה על שידורי הבי.בי.סי. כי זהו, כנראה, גורלו של שידור ציבורי, אשר ממומן באמצעות האגרה. שאלת תם: מה תהא דמותה התקשורתית, התרבותית, של מדינת ישראל, אם "האח הגדול", אחיו ואחיותיו, יהיו השליטים היחידים, כמעט בלעדים, במדרגי הפופולאריות? ברייטינג הקדוש? "עם סגולה" תקשורתי, בוודאי המדינה כבר לא תהיה. כבר נאמר: רשות השידור, במתכונתה האירגונית והתכנית הנוכחיות, איננה יצור מושלם. חלילה. איני סבור כך.

לא אחת, גם אני, כמו חברותי וחברי, פלטתי לעצמי בפרץ של עצבים, בשעות העבודה, את האמירה: "רק לסגור, רק לסגור...". אבל במחשבה שניה, מדוע לסגור? למה לא יוקדש מירצו של השר ארדן לבנות מחדש, על היסודות הקיימים והוותיקים, ואם יורשה לי, גם על היסודות התרבותיים שלפני בריאת "האח הגדול", לפני שגיבורו הדמיוני של אורוול הפך גם לישות טלביזיונית בעלת רייטינג אדיר? לפני דורות, אישיות פוליטית אחרת, שלא ממחנהו של השר ארדן, עשתה מעשה היסטורי ממש, והחליטה לשלוף את "קול ישראל", לפני היות ערוץ 1, ממשרד ראש הממשלה ולהקים, בשנת 1965, את רשות השידור. ולא רק בהחלטה זו, הוכיח ראש הממשלה לוי אשכול, מגדולי מנהיגיה של המדינה, כי הוא דמוקרט בכל רמ'ח ושס'ה.

לימים, החלה להתדרדר רשות השידור, פחות בתכניה המשודרים, ויותר ויותר בהתנהלותה האירגונית. אבל תמיד, תמיד, היה מישהו מעל ההנהלות, אשר לעתים כה קרובות, היו כה כושלות ומכשילות. זה היה "השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור", תפקיד ולא רק תואר, שהוענק על ידי ראשי הממשלה כפיצוי פוליטי, לשר זה או אחר, כדי לרצותו, כדי לנפח, כביכול, את עיסוקו המיניסטריאלי. אבל מי מאותם שרים אכן, יצק תוכן ממשי לתואר המפוצץ הנ"ל? נכון, ייתכן שסטאטיסטית אולי יוכח כי נוכחותם של "שרי רשות השידור" מעל גלי האתר ומעל המירקעים, אכן מאד הרקיעה. במיוחד, מטעמי חנופה, כלומר, ריצוי האח הגדול [לא התוכנית, אלא המיניסטר]. אבל את המחיר של הזנחה ורשלנות אלה, של השרים אך גם של ההנהלות, לא הם ישלמו לפי החוק החדש.

למאות עובדים, הם ומשפחותיהם, ובעיצומה של "מלחמת צוק איתן", נוספה עוד דאגה על ראשיהם: יחד עם תחושת הדאגה לעת מלחמה, הרי הם מוטרדות ומוטרדים, ואני נוכח בכך, מן הגורל הכלכלי הצפוי למשפחותיהם. ולא מדובר ב"טאלנטים". לפי תרבות הטוקבקיסטים, הרי כולם, כולנו "מושחתים", "מלחכי פינכה", בטלנים [ויש גם כאלה, יש להודות]. זו איננה ההערה הכי חשובה, אבל בכל זאת: מה היה דחוף כל כך לזרז את ההצבעות על אישורו של החוק לסגירת רשות השידור? מה פשר הציניות הפוליטית המכוערת, נעדרת רגישות אנושית, לאשר את החוק דווקא בימי המלחמה? אי אפשר היה להמתין עד לתום הפגרה, עד ל"אחרי החגים"? ואיך נראית הזריזות הזו, באשר לחוק כה חשוב?

האמת: לא האמנתי כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יתן ידו למהלכיו של השר ארדן. כך הערכתי [והתבדיתי] באוזני מי שחפצו לשמוע את דעתי הבלתי מחייבת. בחברתינו החופשית יש החולקים על דרכי הנהגתו המדינית, אבל לא האמנתי שנתניהו, בן תרבות, בן-בית בתרבות העולם ובודאי בתרבות ישראל, ישלים עד הסוף עם מהלך החורבן שיזם השר ארדן, לפי החוק, של רשות השידור. כי מהו התקדים הנורא הזה, בתולדות המדינה? ומדוע הוא נורא בעיני? כי והיה אם יתגלו, למשל, תקלות חמורות במוסד תרבות אחר במדינה, שתכניו, לשון המעטה, אינם מקובלים על צופי "האח הגדול", האם גם אז תיזום הממשלה מהלך לסגירתו? בזאת הונחה, איפוא, אבן הפינה ל"מיזם" מסוג זה: המיזם להורדת המתג, להורדת עוד כמה וכמה שאלטרים, לעתיד לבוא, תוך זריקתם לרחוב, של מאות בני אדם.

* יעקב אחימאיר משמש בתפקידים שונים מעל שלושים שנה ברשות השידור. בין היתר, הנחה מספר תוכניות אקטואליה בערוץ הראשון, בהן "פוליטיקה" ו"פופוליטיקה". כיום, עורך ומגיש אחימאיר את התוכנית "רואים עולם" ולעתים את התוכנית "הבוקר הזה" ב"קול ישראל". לאחימאיר הוענק פרס סוקולוב לעיתונות האלקטרונית לשנת 2005, פרס כנס העיתונות באילת, על מפעל חיים בשנת 2010 ופרס ישראל בתקשורת לשנת 2012.