הערכתי שאין סיכוי שאקבל מימון לצילומים באירופה ובארה"ב, וטעיתי

סיפור עיתונאי נולד בדרך כלל בהדלפה של מקורות "יודעי דבר", בפגישה אישית או בסיעור מוחות מערכתי. המקרה של "היורדים החדשים", סדרת הכתבות שהסעירה את סדר היום הכלכלי כאן במשך שבועות ארוכים, היה מבחינתי שונה כי הוא נשען בתחילתו על אינטואיציה פשוטה. שנתיים אחרי המחאה החברתית, כמעט בכל קבוצה של חברים שלי, שמתי לב פתאום שמישהו חסר – נסע לגור או לעבוד או סתם לחסוך, בחו"ל. אותם הצעירים שבקיץ הקודם עוד פגשתי בשדרות הערים בכל הארץ – אני עומד, מזיע, מול המצלמה והם מחזיקים שלטים ברקע – נעלמו בחלקם, מיואשים, והצטרפו למועדון ההולך ומתרחב של רוכשי כרטיסים בכיוון אחד. מהשיחות הארוכות שניהלתי עם כמה מהם למדתי שלא מדובר בשוליים רדיקליים או בזרם קיצוני, אלא בשדרה המרכזית של הישראליות הפטריוטית: אלה רווקים, זוגות ומשפחות שחולמים לרכוש דירה, לקנות בזול בסופר או ללמוד במחירים שפויים, ובלית ברירה מצאו את עצמם בפני בחירה קשה בין המדינה שבה גדלו לבין קיום כלכלי הגיוני.

מיוחד: כתבי חדשות 10 בוחרים לוואלה! ברנז'ה את הסיפורים שעשו את השנה

יוקר המחיה המפורסם, שהעסיק אותי ממילא בשנים האחרונות בכתבות תכופות על הנדל"ן ועל הפנסיה, הפך לסימן שאלה שמרחף מעל ליכולתם של בני דורי לבסס את חייהם בישראל. חתיכת סיפור, חשבתי לעצמי, ואפילו לא התחלתי להבין עד כמה.

על בסיס האיתות הברור מהמעגל החברתי שמסביבי, ניגשתי לבחינה סטטיסטית של התופעה. המספרים תמכו בה פעמיים: ראשית, המחישו באופן ברור את הגידול המספרי במאזן ההגירה השלילי של ישראל (חוזרים פחות עוזבים) בשנים האחרונות; ושנית איששו את התחושה שהמהגרים מסיבות כלכליות אינם עוד צעירים חסרי כל שחולמים "לעשות את המכה" או להתעשר, אלא אזרחים מצליחים ומשכילים שהספיקו כבר לרכוש מקצוע מבוקש ושואפים כעת רק לחיים שפויים. בניגוד לשיח השיפוטי שהתקיים בעניינם בעשורים הקודמים, ביקשנו הפעם לייצר מבט תיעודי שיבחן לעומק את שורשי התופעה וידון בדרכים להתמודד עמה – מבלי להאשים את נפגעי השיטה במצבם שלהם. מצד שני, אני מודה, חששתי ששידור כזה עלול ליצור לגיטימציה רחבה להמשך ההגירה הכלכלית מישראל ולכן הקפדתי מראש להתבסס רק על עובדות: השוואה בין-לאומית של הכנסות, תנאי מחיה, שירותים חברתיים, תעסוקה ומחירים.

הפגישה הראשונה בעניין הסדרה אצל מנכ"ל חברת החדשות מצאה – מה חדש – את ערוץ 10 בעיצומה של תקופה כלכלית לא קלה. גופים שנקלעים לקשיים כלכליים נוטים לסגור את הארנק באופן אוטומטי ולכן הערכתי שאין סיכוי ריאלי לקבל את המימון הדרוש לצילומים באירופה ובארה"ב. לשמחתי גולן יוכפז, שבאותה תקופה שקד על הקונספט "סדרת כתבות" במהדורה המרכזית, הבין מיד ש"היורדים החדשים" הם הפתיחה האידיאלית לחזון המגזיני שכבר מוכר היום למאות אלפי צופים. בדיעבד אפשר לספר שצילום הסדרה בברלין ובלונדון דמה יותר לטירונות, עם טיסות לילה שנועדו לחסוך בחדרי מלון ולינה משותפת כמו בקיבוץ... כל ימי חג הסוכות הוקדשו לעריכה רצופה של עשרות שעות חומר גלם, ובסוף יצאה מזה סדרה בת 4 פרקים ו-47 דקות.

המסע האינטנסיבי לברלין בין צעירים שמסרבים להתנצל על עזיבת הארץ, היה עבורי טעון במיוחד – קודם כל כנכד למשפחת ניצולי שואה ואחר כך כעיתונאי שמעדיף בהגדרה מאבק בכל עוולה על פני נטישת הזירה עצמה. חיי הקהילה העשירים שפיתחו הצעירים מישראל שם – החל במיזמי סטארט-אפ ישראליים ועד להופעות של שלמה ארצי בבית הכנסת – חשפו לראשונה בפני המצלמה את התשתית החברתית שהולכת ונבנית כדי להקל את השהות הארוכה והקשה לעיתים בחו"ל.

אלא שאפילו רכבת ההרים הפנימית ההיא, מריאיון לריאיון, לא הכינה אף אחד בצוות לקראת התהודה שתלווה את הסדרה כמעט מהפריים הראשון. בין מאות הפוסטים והפולואפים ששטפו אז את סדר היום החדשותי אפשר היה לזהות שתי מגמות עיקריות: מצד אחד – גל אדיר של תמיכה מצד ישראלים שנרגשים להיווכח כיצד הפריים טיים של ערוץ טלוויזיה מרכזי מפנה זרקור, בלי להתנצל, אל האופן שבו יוקר המחיה מיתרגם להגירה כלכלית של צעירים; מצד שני – גל גינויים שמרני שהגיע באופן מפתיע לשיא בפוסט של שר האוצר לפיד, אביר מעמד הביניים, נגד "היורדים החדשים": "לא הקמנו מדינה", אמרו מותחי הביקורת, "כדי להשוות בינה לבין ברלין דרך החור של גביע הקוטג''. גם אם הביטוי "נפולת של נמושות" שטבע בשעתו רבין המנוח לא היה עוד נוכח בשיח הגלוי, רוחו מלאת התוכחה דווקא השתקפה היטב בתגובות שתקפו את "גיבורי" הכתבות. על סמך הסערה הציבורית שעוררו "היורדים החדשים" בתשע"ד, אפשר לדעתי לקבוע לפחות שהתעלמות היא לא מתכון להתמודד איתם.

אני מעריך מאוד את העבודה היסודית שעושה עמיתי שאול אמסטרדמסקי מהעיתון "כלכליסט", במעקב הנחוש שהוא מוביל אחר שוק הפנסיה הסבוך בישראל. אמסטרדמסקי, שהצליח לפשט עבור קוראיו לקסיקון שרק מעטים הבינו קודם לכן, הביא להגדלה ניכרת של נפח העיסוק בפנסיה גם בכלי התקשורת האחרים. חשוב לי לפרגן גם ל"דה-מרקר" ול"גלובס", שתי מערכות כלכליות ברמה עיתונאית גבוהה מאוד המכבדות את מי שמתעניין בתחום ומאתגרות אותנו כל הזמן. בניגוד לאווירה הכללית בעיתונות ערב השנה החדשה, התקשורת הכלכלית נמצאת בעיניי במצב מצוין.