סיפור חבר הכנסת מאיר שטרית ועוזרת הבית הוא דוגמה להתגייסות מערכתית עיתונאית מול צבא עורכי דין מאיימים ומניפולטורים פוליטיים.
מיוחד: כתבי חדשות 10 בוחרים לוואלה! ברנז'ה את הסיפורים שעשו את השנה
ב-18 במאי, כשלושה שבועות לפני הבחירות לנשיאות, חשף עמיתי דורון הרמן ב"חדשות 10" הסכם תמוה בין הזוג מאיר ורותי שטרית לבין עובדת משק בית בביתם שעבדה אצלם פחות משנה. על פי אותו הסכם הזוג יעביר לעובדת כרבע מיליון שקלים והיא מצדה תוותר על כל טענה שלה כלפיהם ואף תשמור על סודיות ההסדר. להרמן היו מקורות טובים שסיפרו לו על הרקע להסכם הסודי אך רגישותו של הסיפור חייבה את מנכ"ל החברה גולן יוכפז ואת עורך המהדורה ישראל טויטו בנקיטת משנה זהירות ולכן הדרישה המוצדקת והאחראית הייתה לראיות חד-משמעיות בעניין רקע ההסכם.
בתחילת השבוע שבו התקיימו הבחירות לנשיאות, התבקשתי על ידי יוכפז וטויטו להיכנס לתמונה. למערכת נודע כי בעבר הגיע מידע בעניין למשטרה ולכן התבקשתי לבדוק בקרבת היועץ המשפטי לממשלה אם אי פעם הורה היועמ"ש על חקירת הפרשה. התגובה הרשמית הייתה אניגמטית והגיעה רק לאחר סיום מהדורת החדשות. היא קבעה ש"המידע נבדק בשעתו על ידי המשטרה ששוחחה עם עוזרת הבית ונמצא כי אין היתכנות לחקירה". ההסבר שקיבלתי שלא לציטוט היה שהמתלוננת פשוט סירבה לשתף פעולה. בהינתן שמדובר בהסכם שבו סעיף סודיות - לא הופתעתי.
שפשפתי את עיניי. איך הגיעה תגובה טכנית של משרד המשפטים לשטרית?
הגענו ל-9 במאי, יום לפני הבחירות לנשיאות. הרמן ואנוכי חיזקנו את המידע שברשותנו. בין השאר פניתי לקבלת תגובה מהמשטרה על הידיעה שבכוונתנו לפרסם ולפיה הרקע להסכם הסודי הוא טענות של עובדת משק הבית על הטרדות מיניות מצד שטרית. התגובה שקיבלתי הייתה שני מכתבי התראה משני משרדי עורכי דין - האחד שייצג את שטרית והשני שייצג את רעייתו. עורך הדין שייצג את שטרית התרה נגד "הכוונה לפרסם טענות שקריות וכוזבות על אודות ח"כ מאיר שטרית ולהשפיע שלא כדין על המרוץ לנשיאות המדינה". עוד כתב עורך הדין כי כוונתי לפרסם את הסיפור היא בגדר "ניסיון בלתי חוקי הגובל בפלילים ממש להתערב בתהליך הדמוקרטי ולהשפיע שלא כדין על הבחירות לנשיאות המדינה". הבנתם? אני הוא שאיימתי על הדמוקרטיה ולא המועמד לנשיאות המדינה שסירב לספר לציבור מדוע שילם רבע מיליון שקלים לעוזרת בית שעבדה אצלו פחות משנה ואף חייב אותה בהסכם סודיות.
לתדהמתי גיליתי בהתראה את התגובה שקיבלתי יום קודם לכן ממשרד המשפטים, תגובה שאף פעם לא פורסמה ולפיה "המידע נבדק בשעתו... אין היתכנות לחקירה". שפשפתי את עיניי. איך הגיעה תגובה טכנית של משרד המשפטים שכאמור כלל לא פורסמה, לעורך הדין של שטרית? ואז נזכרתי שציפי לבני, יו"ר המפלגה שמריצה את שטרית לנשיאות, היא שרת המשפטים. מילא, חשבתי, נתמקד בעיקר.
במקביל להתראה הכתובה, התקשר אליי עורך דינה של הגב' רות שטרית. ניסיתי לנהל עמו שיחה ידידותית. שאלתי אותו אם הוא מכחיש את העובדה שעוזרת הבית טענה להטרדה מינית (ולא את עצם ההטרדה שכמובן הוכחשה). הוא התעלם משאלתי והעדיף להיות האיש שמציג את השאלות כמו למשל "אם לא חבל לך שינהלו נגדך תביעות אישיות לאחר שערוץ 10 ייסגר". מילא, חשבתי לעצמי, נתמקד בעיקר.
לא חששנו מהאיומים. הם דווקא חיזקו את הסיפור שלנו משום שלא נשמעה בהם אפילו הכחשה אחת של הסיפור עצמו. למרות זאת הרגישות הייתה ברורה - יום לפני הבחירות לנשיאות. גולן עמד על סטנדרט עיתונאי מחמיר ואחראי ודרש "אקדח מעשן". בצער רב ויתרנו בינתיים על פרסום הידיעה.
"אתה באופן אישי תיתבע במיליונים"
למחרת הייתה ההצבעה בכנסת. הדרמה זכורה היטב. לרגע נראה היה ששטרית עומד לנצח. אשקר אם אומר שלא חלפה בי המחשבה שפישלתי. לא חלילה משום שלא רציתי או כן רציתי את שטרית כנשיא, אלא פשוט משום שלא הייתי בטוח שעשיתי די כדי להביא את ראיית הזהב. בסופו של יום שטרית הפסיד ולרגע נדמה שהסיפור כבר לא רלוונטי.
למחרת פתחתי את העיתונים ושוב הוכיתי בתדהמה. למדתי מהמאמר של נחום ברנע ומהדיווח של יובל קרני ב"ידיעות אחרונות" כי שטרית שלף לפני הח"כים שביקשו לקבל תשובות, מעין "מסמך מנקה" מהיועץ המשפטי לממשלה. הוא גם שלף אותו במהלך שיחה אישית עם בוז'י הרצוג ואיתן כבל שביררו אתו את הסיפור בעקבות הפרסום הראשוני של דורון הרמן בחדשות 10, לפני שגייס את חברי מפלגת העבודה לתמוך בו. "המסמך המנקה" היה לא אחר מאשר תגובת משרד המשפטים לשאילתא שלי, זו שאף פעם לא פורסמה והגיעה כזכור איכשהו אל ציפי לבני רק משום שהיא השרה הממונה על המשרד שאליו פניתי לקבלת תגובה. המסמך הזה, רק נזכיר, ממש לא ניקה את שטרית אלא פשוט נכתב בו שהמשטרה לא יכלה לחקור את המידע (עקב סירובה של המתלוננת לשתף פעולה). כל זה לא הפריע לשטרית להסתובב עם המסמך ולהציג אותו כ"ניקוי" מהיועמ"ש.
התקשרתי לגולן ולישראל ואמרתי להם שהיום חייבים לחשוף את האמת. גולן חשב כמוני אך שוב דרש ובצדק "אקדח מעשן". חזרתי אל המקורות, בדקתי מקורות נוספים ולבסוף שכנעתי את מי מהם לספק לי את הראיות את התיעוד. עדכנתי את גולן ואת ישראל.
שוב פניתי לתגובה. שוב חזרו אליי שני עורכי הדין, הפעם בשיחת ועידה. שניהם התחרו מי צורח ומאיים יותר בקול. "אתה באופן אישי תיתבע במיליונים", אמר לי האחד והשני התריע לפניי שהשיחה מוקלטת. הפצרתי בהם שידברו איש בתורו כדי שבעתיד יוכלו לפענח את ההקלטה.
בערב פתחנו את המהדורה בסיפור המלא: שטרית ורעייתו שילמו לעוזרת דמי שתיקה. זה היה הישג חשוב בעיקר בשל ההתמודדות המערכתית עם מכבש הלחצים ועם השימוש הנבזי שנעשה בתגובה ממשרד המשפטים והכול כדי להיבחר לנשיא מדינת ישראל. וכן, זה היה גם ניצחון על המאיימים שהבטיחו לרדוף אותי "לאחר שערוץ 10 ייסגר". ובכן חברים, "חדשות 10" מתכננת להמשיך ולהתקיים בדיוק כדי להמשיך ולנהל מערכות קרב עיתונאיות כאלה עד הסוף.
ובפינת הפרגון: שרון שפורר
בשנה הזאת בלטה מאוד עיתונאית "דה מרקר" שרון שפורר שפרסמה תחקירים רבים על בעלי הון ומוקדי כוח והתגלתה גם כעיתונאית דעתנית במיוחד. בלט במיוחד הפרסום שלה על אודות האיומים הבוטים שהשמיע כלפיה יחצ"ן-העל רני רהב.
שפורר חשפה מפגן שרירים כוחני של האיש שכנראה חש בצדק או שלא שיש לו שליטה מוחלטת על מוקדי הכוח והמדיה במדינת ישראל ולכן הרשה לעצמו לאיים עליה שאם לא תסיר מעמוד פייסבוק שלה סטטוס ביקורתי כלפיו, ישלח לעברה "טיל רעל". הפרסום, כך נראה, לימד אותו לקח. רהב התנצל בפומבי על ההתלהמות ונראה שקיבל שיעור בדבר מגבלות הכוח של יחצ"ן, יהא מוכשר ככל שיהיה.