נושאים חמים

אתם החוליה החלשה, שלום

עם כל הכבוד למלחמה המרה, הגיע הזמן שישראל היום ייזכר בכבודם של צלמיו בתחילת כל חודש כשהמשכורת נכנסת לחשבון הבנק, ולא רק כשצריך להשתמש בהם כדי לנגח את העיתון המתחרה. דעה

נחום ברנע באזכרתו של דב יודקובסקי (נמרוד סונדרס)
במתקפה האישית נגדו נחצה קו אדום שאסור שייחצה במלחמה בין העיתונים. נחום ברנע (צילום: נמרוד סונדרס)

כתבה ביקורתית על כפולת עמודים, צילומים לא מחמיאים והפניה בולטת בעמוד הראשון - כך מעניש "ישראל היום" את מי שפוגע בכבודו של אחד מצלמי העיתון. זה לפחות מה שחטף עיתונאי ידיעות אחרונות, נחום ברנע, בגיליון יום שישי שעבר, לאחר שבעיצומה של העצרת לזכר יצחק רבין הטיח בצלם "ישראל היום" גדעון מרקוביץ' - שצילם או הטריד אותו, תלוי את מי שואלים - "מחר, כשיסגרו את העיתון שלך, אתה תרצה עבודה אצלנו".

אם עד כה ישראל היום מיקד את החצים במו"ל ידיעות אחרונות, תוך התייחסות לקבוצה כ"אימפריית הרשע של נוני", הרי שבמתקפה האישית נגד ברנע נחצה קו אדום שאסור שייחצה במלחמה בין העיתונים: הסתערות על העיתונאי עצמו וניסיון לפגוע באמינותו ובמעמדו הציבורי, תוך לקיחת אמירה מיותרת והוצאתה מהפרופורציה הראויה לה - למשל אייטם ביקורתי בעין השביעית או טור בוואלה ברנז'ה שבו נציג ארגון העיתונאים מטיף לברנע על סולידריות עיתונאית ורגישות לפרנסתם של עמיתיו.

ברנע עיתונאי חזק והוא ישרוד גם את המתקפה הנוכחית, אבל הפרשה הזאת דווקא מזמינה התבוננות בחוליה העיתונאית החלשה יותר באותו מפגש - הצלם גדעון מרקוביץ' - ובצביעות הקיצונית שמפגין ישראל היום ביחס הדו פרצופי כלפיו וכלפי עמיתיו הצלמים.

צלמי החדשות, סליחה, "ספקי שירותי הצילום"

לפני כמה חודשים, אחרי שחלקם סיכנו את חייהם למען העיתון בתיעוד הלחימה במבצע צוק איתן, קיבלו צלמי ישראל היום חוזים חדשים, כאשר מהנוסח שלהם עולה כי הם מקבעים מדיניות מערכתית שנמשכת כבר שבע שנים מאז חולק הגיליון הראשון של העיתון - הצלמים, גם הקבועים שבהם שעומדים לרשות המערכת מסביב לשעון, מועסקים כפרילנסרים נטולי זכויות.

עיון בחוזים החדשים מבהיר היטב: אין יחסי עובד-מעביד, אין לעיתון כל אחריות על נזק לציוד או לעובד, שאף נדרש לקבל אישור מראש כדי להציג את עצמו כצלם ישראל היום. ימי חופשה, הפרשות לפנסיה, שימוע לפני פיטורים, פיצויים או כל מיני הטבות סוציאליות בסיסיות אחרות - שאמורות להיות חלק בלתי נפרד מתנאי ההעסקה של כל מי שזכה להיוולד במדינה מפותחת אחרי המאה ה-19 - זרות לצלמי החדשות (סליחה, "ספקי שירותי הצילום") של ישראל היום.

פתיחת משפט אולמרט- פברואר 2010 (מגד גוזני)
אין יחסי עובד-מעביד. צלמי עיתונות (צילום: מגד גוזני)

יחס המשפיל, קבוע ומחושב לאותו גדעון מרקוביץ'

מילא שישראל היום חושף את עצמו לתביעות של עובדים להכרה ביחסי עובד-מעביד ותשלום של זכויות סוציאליות וגם מקטין את המחויבות של הצלמים למערכת, לא ברור מדוע עיתון עם תקציב שנתי של עשרות מיליונים כל כך נחוש להשפיל את טובי בניו, במקום פשוט לקלוט אותם כעובדים שכירים. הגיע הזמן שהעיתון ייזכר בכבודם של צלמיו בתחילת כל חודש כשהמשכורת נכנסת לחשבון הבנק, ולא רק כשצריך להשתמש בהם כדי לנגח את העיתון המתחרה.

אם אותה אמירה מיותרת של ברנע, שכנראה נשלפה ברגע של כעס, זכתה להפניה בעמוד הראשון וכפולה באמצע העיתון, הרי שהיחס המשפיל הקבוע והמחושב של ישראל היום לאותו גדעון מרקוביץ' ולשאר חבריו הצלמים יכול היה בקלות לקבל כותרת ראשית פלוס מוסף מיוחד.

* הכותב משמש כיו"ר ארגון העיתונאים.