כנס אילת ממחזר? גם לוואלה ברנז'ה מותר

הטור התפרסם במקור בשנה שעברה בתום כנס אילת ה-8. באופן טבעי, גם שמות הנוכחים והפאנלים השתנו במעט. המתואר בטור, פחות.

התמונה שמופיעה מעל הטקסט שאתם קוראים כעת אומרת הכל: אולם ריק בו מספר היושבים על הבמה נראה גדול מזה היושב בקהל. עצוב להודות, אבל התמונה, אשר צולמה בכנס העיתונות השנתי באילת שקיימה השבוע אגודת העיתונאים, לא הפתיעה איש. הביקורת שהוטחה בכנס עלתה בעיקר ברשתות החברתיות, הרבה לפני שהוא החל, ולא בפעם הראשונה. רובה בצדק; היא נגעה למיעוט הנשים היחסי בפאנלים ול"ניתוק ממצב התקשורת" או במילים פשוטות: לעובדה שהסיכוי שמי שאינו פנסיונר של רשות השידור, טאלנט או עורך ראשי יוכל להרשות לעצמו להוציא אלפי שקלים סתם כך לשלושה ימי השתלמות באמצע השבוע, נמוך עד בלתי קיים.

הביקורת כאמור, מוצדקת, אך מונעת מלא מעט שנאה עצמית: גילדה, כל גילדה, יכולה ואפילו צריכה לקיים מפגש מקצועי לבכירים בענף, ואין שום רע בכך שהדבר נעשה על שפת בריכה בליווי – ירחם השם – סושי ובירה בכוסות פלסטיק. בדיוק כפי שאיש אינו מצפה שלכנס משפטי לא יגיעו אלא שופטים ועורכי דין בכירים, ולכנס רפואי לא יגיעו אלא ראשי מחלקות, כך טבעי לצפות, ואולי אפילו לשמוח, שלכנס מקצועי מהסוג שכנס אילת מתיימר להיות, יגיעו בעיקר בכירים בענף ויתערבבו האחד עם השני בדיונים על עתידו. זה בסדר.

כך שהבעיה העיקרית בכנס לא הייתה היעדרות בעלי התפקידים הזוטרים, אפילו לא כשהדבר הגיע לאבסורד עם קיומו של פאנל שדן בנושא התחקירים ללא כל ייצוג לתחקירנים על הבמה. הבעיה החלה, כמו תמיד, ברמת התוכן. בכנס אילת השמיני הנושאים החשובים והבוערים באמת הפכו לפילים לבנים. כך מצאו את עצמם חוק "ישראל היום" הפרובלמטי, המעורבות ההולכת וגוברת של הטייקונים בתוכן, הסיקור של המתרחש בעזה ב"צוק איתן" והגל הפטריוטי ששוטף את התקשורת לצד זכויות העובדים הנרמסות וגלי הפיטורים – יוצאים בחוץ. הזירה הופקרה, במרבית המקרים, לתוכן משוחזר ומשומר משנים קודמות.

קל, אולי קל מדי, להאשים את מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב, יוסי בר מוחא, ואת חבורתו במצב. הנפקדות של בעלי ההון המחזיקים בתקשורת הישראלית מהשיח המתקיים בה לא ממש חדשה, ומתקיימת גם בזירות אחרות. למעשה, למעט עמוס שוקן, אף מו"ל או מחזיק מניות בעיתון, גדול כקטן, לא טרח להגיע לכנס; את מי שבאמת מושך בחוטים - נוני מוזס, אלי עזור ושלדון אדלסון – תמשיכו לראות רק בתמונות ארכיון ישנות, או מסוכנות AP. אולם השנה נרשמה ירידה גם בעיתונאים נושאי התפקידים הבכירים. למעשה, מרבית האנשים שייקבעו יותר מכולם כיצד תיראה בשנה הקרובה המפה התקשורתית בישראל – נעדרו ממנו.

כך, מנכ"ל חדשות 10 ועורכה הראשי גולן יוכפז, עורך מעריב השבוע דורון כהן, עורך הארץ אלוף בן, עורך דה מרקר סמי פרץ, עורך ידיעות אחרונות רון ירון, עורך ישראל היום עמוס רגב ואחרים בחרו להישאר במרכז, רחוק מהאולמות השוממים. אפילו ברשות השידור, שדווקא פרנסה היטב את הכנס, הן במספר הפאנלים לו זכתה והן במספר האנשים שהגיעו מרוממה, לא טרחו לשלוח את הבוס החדש יונה ויזנטל. גם היעדרותם של אנשי ידיעות אחרונות ובכללם עורכי ynet בלטה, זאת למעט בודדים, ביניהם נחמה דואק, כתב המפלגות יובל קרני, העורך הראשי של כלכליסט יואל אסתרון והפובליציסט הטרי של הקבוצה בן דרור ימיני, שבאופן אירוני הופיע בתוכניה כעובד מעריב.

במילים אחרות: במקום דיון רציני, הבמה הופקרה לטובת סמי-מהומות מתוסרטות מראש בהשתתפות שחקנים דוגמת גדעון לוי ושרון גל שדיקלמו היטב את אשר יועד להם ואשר כמותם שמענו באלפי שעות ברברת באולפנים במהלך "צוק איתן".

ואחרונה חביבה, הגזרה הפוליטית, זו שבשנים קודמות דווקא אהבה להתחכך אחת לשנה באור הזרקורים תחת הגשרים של מחוז הרודס – הייתה הפעם שוממה. בין אם משום שלא מדובר (עדיין) בשנת בחירות ובין אם בשל חזרתו של תיק התקשורת לסרח עודף במשרד ראש הממשלה, מהכנס נפקדו כל הפוליטיקאים המשפיעים בענף, שדיון בהיעדרם בנושאים אלו משול לארוחת בוקר נטולת עמדת חביתות. השר ארדן, שבשנה שעברה פתח את הכנס ועדיין מחזיק בתיק רשות השידור, בחר שלא לבוא. נתניהו, אשר מחזיק כאמור בתיק, ומעדיף למלא בשבועות האחרונים פיו מים, כלל לא הוזמן. יו"ר ועדת הכלכלה ברוורמן אשר הגיע, נעדר מהפאנל בשל הפיגוע, וח"כ איתן כבל בחר אף הוא להישאר במרכז. וכך נותרנו עם נאומים משמימים של ראש עיריית אילת יצחק לוי (שבוודאי מחזר את הנאום מכנס השמאים שהתקיים במקביל בעיר), ועם הבטחה לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' (שאף הוא ביטל ברגע האחרון, בשל הפיגוע בירושלים).

ואולי העדות הטובה ביותר לחולשת הענף הייתה דווקא מאות מטרים מהכנס, שם התקיים כנס "עיר הנדל"ן" השנתי בנוכחות ראשי ערים. איש מהם, כך נראה, לא טרח לשלם 20 שקל על מונית כדי להתמנגל עם התקשורת.