נושאים חמים

מיוחד: איך הפך הבייבי של איראן ונסראללה לערוץ החשוב בעולם הערבי

הוא פרסם סקופים בלי סוף, שידר 24/7, שלח את כתביו להשיג ראיונות בלעדיים, דיווח מכל נקודה אפשרית והציג זווית שונה מזו שהורגלו אליה מאות מיליוני ערבים שהיו מכורים ל"אל-ג'זירה". וואלה! ברנז'ה בדקה איך תוך זמן קצר הפך "אל-מיאדין" לערוץ החשוב ביותר במזרח התיכון

ב-23 באפריל 2011 הפיל אחד מהעיתונאים החשובים בעולם הערבי, רסאן בן ג'דו, פצצה. "אני מתפטר", הודיע. היו אלה החודשים הראשונים של המהפכות במזרח התיכון: הפגנות שטפו את מדינות ערב, מיליונים יצאו לכיכרות הערים, מנהיגים הופלו בזה אחר זה – ומי שניצחה מלמעלה על התזמורת וניווטה את הסיקור כאוות רצונה הייתה רשת "אל-ג'זירה", הרשת הפופולארית בעולם הערבי. בן ג'דו, הזכור היטב בישראל כעיתונאי שהרגיז את הציבור בארץ כאשר קיבל בלבנון את פניו של הרוצח סמיר קונטאר ששוחרר במסגרת עסקה עם חיזבאללה, וכינה אותו "גיבור ערבי ענק", כיהן כראש המשרד של רשת אל-ג'זירה בביירות מאז 2004. כעיתונאי שהיה מקורב מאד לראשי חיזבאללה ואיראן, רתח בן ג'דו מזעם על מקום העבודה שלו שסיקר "בצורה מעוותת", לדעתו, את אירועי "האביב הערבי" והחליט לעזוב.

תוך חודשים ספורים הקים בן ג'דו ערוץ לבנוני חדש, שהוקם במטרה לצמצם את השפעתן של הרשתות הפופולאריות בעולם הערבי, ובראשן כמובן "אל-ג'זירה", ולהציג אלטרנטיבה חדשה לסיקור של העולם הערבי. הערוץ הוקם בביירות ביוני 2012 ולפי השם שניתן לו, היה ברור שאירועי "האביב הערבי" יעמדו בראש סדר העדיפויות שלו: "אל-מיאדין", "כיכרות" בעברית. הודות לעשרות מיליוני הדולרים שהושקעו בו, הפך "אל-מיאדין" לשם החם ביותר בתקשורת הערבי: הוא פרסם סקופים בלי סוף, שידר 24 שעות ביממה, שלח את כתביו להשיג ראיונות בלעדיים, דיווח מכל נקודה אפשרית במזרח התיכון (וגם באירופה, אמריקה ואפריקה), והציג זווית שונה מזו שהורגלו אליה מאות מיליוני ערבים שהיו מכורים ל"אל-ג'זירה" ואט-אט נטשו אותה לטובת הצעצוע החדש. "המורדים" בסוריה קיבלו לפתע תואר חדש: "הטרוריסטים". אסד, איראן ונסראללה אהבו את זה מאד.

כתבת "אל-מיאדין" (AP)
הודות לעשרות מיליוני הדולרים שהושקעו בו, הפך לשם החם ביותר בתקשורת הערבית. אולפני "אל מיאדין" (צילום: AP)

הסקופ הראשון: תיעוד של חטיפת חיילי צה"ל אלדד רגב ואודי גולדווסר

סקופ מהדהד שזכור היטב גם בישראל פורסם חודש בלבד לאחר השקת הערוץ. בן ג'דו, המקורב כאמור להנהגת חיזבאללה (בן ג'דו היה העיתונאי היחיד שזכה לראיין את חברו הקרוב חסן נסראללה במהלך מלחמת לבנון השנייה – נ"י), השיג ביולי 2012 תיעוד ראשון ובלעדי של חטיפת חיילי צה"ל אלדד רגב ואודי גולדווסר ביולי 2006, אשר הובילה בסופו של דבר לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. מעבר לפרסום הזה, הערוץ ניזון לא מעט מחיזבאללה ומפרסם לא מעט סיפורים בלעדיים שנוגעים לארגון השיעי. על אף שחרט על עצמו את הסיסמה "להציג את המציאות כפי שהיא", הערוץ מגלה סימפטיה ואהדה כלפי חיזבאללה, איראן, השיעים בבחריין והמשטר הסורי – ופחות חיבה כלפי כל מי ש"אל-ג'זירה" חפץ ביקרו, ובראש - קטאר והאחים המוסלמים. עדות לקשר ההדוק בין הערוץ לבין חיזבאללה ניתן למצוא גם בזהות הכתבים והמנהלים שגויסו: חלקם מילאו תפקידים בכירים ברשת "אל-מנאר" של חיזבאללה.

תיעוד חטיפת חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב על ידי אנשי חיזבאללה. (צילום מסך)
השיג ביולי 2012 תיעוד ראשון ובלעדי של חטיפת חיילי צה"ל (צילום מסך)

"הערוץ לא מקבל כסף מחיזבאללה משום שלחיזבאללה אין כסף"

אז איך תוך תקופה כל כך קצרה הפך הערוץ לדבר הלוהט ביותר במזרח התיכון? הסיבה המרכזית היא כמובן כסף. "שם המשחק הוא כסף - ברגע שיש תקציבים גבוהים אפשר להצליח", מסביר לוואלה! ברנז'ה עיתונאי ערבי בכיר שעובד עבור מספר כלי תקשורת בלבנון. "עם כסף אפשר להביא את הכתבים הכי טובים, הצלמים הכי טובים, המנהלים הכי טובים והעורכים הכי טובים, וזה מה שהערוץ הזה עושה. בזכות הכסף, צוותים של הערוץ פרושים בכל מקום אפשרי, וברגע שמתרחש אירוע במקום כלשהו – הם עולים לשידור ישירות מהמקום ומדווחים. הצופים מבינים שמדובר בערוץ רציני שנמצא בכל מקום שקורים בו אירועים ולכן הם ממשיכים לצפות בו".

שאלת המימון של הערוץ היא שאלה שאין עליה תשובה ברורה. בעוד שמנהלי הערוץ טוענים שהוא ממומן על ידי "אנשי עסקים ערבים שאת זהותם לא ניתן לחשוף", הרי שכלי תקשורת במערב משוכנעים שהוא ממומן על ידי איראן וחיזבאללה. "הערוץ לא מקבל כסף מחיזבאללה משום שלחיזבאללה אין כסף", אומר העיתונאי הערבי. "הערוץ מקבל את כל המימון שלו מאיראן. נקודה. רסאן בן ג'דו הוא אמנם מוסלמי-סוני, אך הוא מזדהה לחלוטין עם חיזבאללה, איראן ומשטר אסד בסוריה. הוא דואג להציג את הגרסה האיראנית לכל דבר, הוא מבליט אותה בהרחבה, מציג אותה באהדה, ולא מתמקד בהיבטים הדתיים אלא בהיבטים הפוליטיים, כלומר איך איראן עומדת בנחישות אל מול האימפריאליזם המערבי".

סיבה נוספת שבגללה הערוץ נחל הצלחה כל כך עצומה היא דעיכת מתחרותיו, ובראשן 'אל-ג'זירה'. אם במשך שנים נחשבה "אל-ג'זירה" לערוץ טלוויזיה מהימן ורציני, הרי שבשנתיים-שלוש האחרונות נפגעה אמינותו כשבחר לקחת צד במסגרת מחאות "האביב הערבי" ולתמוך ללא סייג בקטאר (המממנת), בחמאס ובאחים המוסלמים במצרים. חוסר הגינותו התבטא לדוגמא כשאת הפלת הנשיא לשעבר מוחמד מורסי מהשלטון הוא כינה "הפיכה" ובמשך חודשים ארוכים סירב בתוקף לראות בעבד אל-פתאח סיסי כנשיא הנבחר והלגיטימי של מצרים. "אל-ג'זירה הפכה להיות השופר של האחים המוסלמים וקטאר", אומר העיתונאי. "היא איבדה את המומנטום שלה ואת האמינות שלה. ערוץ אל-מיאדין קלט את זה בזמן, והוא מנסה כרגע להביס את כולם ולהישאר כמה שיותר אמין ורציני למרות שהוא מזוהה עם איראן וחיזבאללה".

כתבת "אל-מיאדין" (AP)
אמנם מגלה אהדה כלפי חיזבאללה, איראן וסוריה – אך מציג גם את העמדה ההפוכה (צילום: AP)

שידורים חיים ממסיבות עיתונאים בישראל

אך לא רק בגלל כישלון מתחרותיו הצליח "אל-מיאדין", אלא גם בזכות יכולותיו לזהות מגמות פוליטיות בעולם הערבי ולבטא אותן בצורה הגונה שזוכה לאהדה לא מעטה. "ראשית, 'אל-מיאדין' הבין שהדבר הכי חשוב בסיקור המזרח התיכון זה העניין הפלסטיני. זה הלב והבסיס. אלא שבניגוד ליתר הערוצים, הוא מסקר את זה בצורה הגונה. הוא לא נגד חמאס ולא נגד פתח. הוא בעד הפלסטינים והוא נותן פתחון פה לכולם. הוא מבין שאם הוא ירכב על הגל הפלסטיני בצורה הוגנת, הוא יקבל אהדה בעולם. הוא הבין גם שהעולם הערבי רוחש סימפטיה לנושא הלאומיות. לא כולם נגד המשטר הסורי ולא כולם נגד חיזבאללה. על כן, הוא מנסה לתת להם במה אבל במקביל לסקר הכול בצורה כמה שיותר הגונה ואובייקטיבית. הוא אמנם מגלה אהדה כלפי חיזבאללה, איראן וסוריה – אך מציג גם את העמדה ההפוכה. הוא עושה הכול בצורה אינטליגנטית, מעודנת ומעמיקה. לעת עתה, הסיקור הוא הגון. מי יודע מתי איראן וחיזבאללה יתחילו לדרוש וללחוץ על הערוץ להכין כתבות שהוא לא ממש רוצה".

הערוץ מבין שגם ישראל היא מדינה מרכזית במזרח התיכון, ואפילו כזו שמרתקת את מאות מיליוני הערבים שחיים באזור, ולכן הוא דואג לסקר גם אותה. הערוץ מפעיל כתבת שטח בישראל בשם הנאא' מחאמיד, תושבת אום אל-פחם, שמסקרת בחריצות רבה את המתרחש בארץ. היא מסתובבת חופשי, נכנסת למסיבות עיתונאים, ומעבירה שידורים חיים. באולפן המרכזי בביירות נמצא גם "צוות ישראל" בראשות פרשן מיוחד לענייני ישראל, פלסטיני במקור הדובר עברית רהוטה, אשר דואג להסביר למיליוני הצופים מי נגד מי – ולמה. לעיתים עושה הערוץ שימוש גם בכתב שלו ברשות הפלסטינית, העיתונאי הוותיק נאסר לחאם, על מנת שיתרגם סימולטנית מסיבות עיתונאים, נאומים של ראש הממשלה ועוד. "לפני כמה חודשים הערוץ הכין תכנית על החינוך בישראל", נזכר העיתונאי הערבי. "הם ראיינו הרבה אנשים, ביניהם אפילו הסופר א.ב יהושע, ולאחר מכן קיימו דיון באולפן. האמת, היה מרתק".

* הכותב הנו עורך עמוד הבית של וואלה!, ולשעבר כתב לענייני ערבים