סיוט ברחוב מוזס: ימנים אמרו דברים ליד בניין

וגם העיתונאי ניר גונטז' חזר מזועזע מההפגנה אתמול - קראו את המאמר המקורי שהתפרסם ב"העין השביעית" אמש

עיתונים ועיתונאים מעלים לא פעם את חמתם של המסוקרים שלהם, כך הוא טבע הדברים. אבל כשאותם מסוקרים הם מצביעי ליכוד, והם בוחרים להפגין ממש מול בניין העיתון עצמו - במקום באיזה חוף נידח או בבית שלהם על הספה היכן שראוי להפגין – אזי הדמוקרטיה שלנו בסכנה.

אמש בתל-אביב התקיימה הפגנה של אנשים הזויים וחולים שתומכים בראש הממשלה. בנימין נתניהו הסית אותם נגד "ידיעות אחרונות", והכריח אותם להתנפל על בניין מערכת העיתון ולהשמידו. חלקם בכלל לא רצו להיות חלק מהמתקפה האלימה והמחרידה הזאת, אולם באותו בוקר הם נחטפו, סוממו והופנטו על ידי נתניהו באמצעות מכונת ההיפנוזה המפורסמת שהוא שומר במרתף שלו, ובלית ברירה נדחפו על ידיו בנכלוליות לבצע את הנורא מכול: הפגנה מול בניין.

הם הגיעו למקום חמושים. חמושים בדגלים ובשלטים, על חלק מהשלטים היו אף כתובות מילים מפורשות – נגד "ידיעות", לא פחות. כמה מפגינים לא היססו אפילו לומר את המילים הללו בקול, ממש מול מערכת העיתון, מבלי לחשוב אפילו על הקורבנות מהצד השני שעלולים לשמוע אותם. אחד מהם אף התחמש בכלי נשק הרסני במיוחד – גליל בריסטול שעליו כתוב "היידה ביבי" עם ציור של לב. כשהוא פתח את הגליל בפתאומיות מול כמה עיתונאים שעברו שם, אחד מהם נפגע אנושות וצנח לארץ. האחרים פשוט נמלטו, משאירים את חברם להיאנק בכאב מול ארבעת סימני הקריאה שליוו את הכיתוב הקטלני.

הם צבאו על דלת הכניסה הראשית, חסמו את המעבר. נופפו וקראו קריאות. אחת העיתונאיות, צעירה מכדי לחזות בזוועות כאלה, הליטה את פניה וכבשה אותם בחזי. בשלב הזה, חוץ מקריאות "אנחנו הציונים האמיתיים" שהוטחו לכל עבר, המפגינים החייתיים גם הלינו נגד כתבות שפורסמו לאחרונה על שרה נתניהו ב"ידיעות אחרונות". "הם מלינים", מלמלה העיתונאית הצעירה שעל חזי באימה גוברת והולכת, "אתה שומע, ניג? הם מלינים. שאלוהים ישמור על כולנו". "אלוהים בעצמו כבר לא יוכל לעצור את הטירוף הזה", לחשתי לה והתנשקנו ארוכות *.

בחוץ המשיכה המתקפה. עיתונאי אחד, שחירף את נפשו ועבר ממש בטווח שמיעה של המפגינים, נפל ארצה ופרץ בבכי. "זה לא נכון שהמאמר נגד ביבי השבוע היה דמגוגי", הוא צרח, "כתבתי גילוי נאות במשנה". צרחותיו רודפות אותי עד היום.

רצתי למטה, אל שער הכניסה לבניין. הוא היה חסום על ידי שלושה מפגינים שעמדו בדיוק מול הדלת. זה היה בלתי אפשרי לעבור אותם כי אחד מהם היה קצת שמן וכי הדלת השמאלית לא נפתחת עד הסוף. השער האחורי של הבניין הוא די מכוער כך שאין סיכוי שנצא משם. אין ספק שהם זממו לכלוא אותנו כך עד שנמות, מנסים לשווא לעבור דרך שלושת האנשים שאחד מהם הוא קצת שמן. בחלומותיי הגרועים ביותר לא העליתי בדעתי שיום אחד תיחסם הכניסה למערכת על-ידי ימנים.

______________________________________
* אנא צרי קשר

התפלאתי שאיש מהעיתונאים בגופי תקשורת אחרים לא בא להציל אותנו. כשמישהו תוקף רופא בבית-חולים, לא מהססים לבוא להציל אותו. כשמישהו אונס ילדה חולת סרטן – פתאום כולם חשים לעזרתה. אך אתם, עמיתיי למקצוע, לא הופעתם ולא הגעתם לעזרתנו, גם כשזעקנו לעבר המפגינים "שחיתות כותבים ב-ת'" בשארית כוחותינו.

קראתי בשמכם חלושות כאשר מפגין אחד התקרב אליי לפתע, חמוש בשלט ענקי, עיניו מזוגגות כשל זומבי שטוף מוח שאינו מבין מה הוא מעולל. לחרדתי, הוא החל לומר לי את דעתו על העיתון. ניסיתי לאטום את אוזניי אך היה מאוחר מדי, כבר שמעתי את דעתו על העיתון. מרגע זה אני לא זוכר הרבה, הכול התערפל, הרגשתי איך דעתו של המפגין על העיתון חודרת אליי באלימות ומתפשטת בתוכי. צעקתי "חובש, חובש" בכל כוחי, במרחק שמעתי את המפגין אומר משהו על הטור של דניאלה לונדון דקל, ואז הכול השחיר.

אני דוחה את התואר "גיבור". לא פעלתי בגבורה, רק עשיתי את מה שצריך כדי להגן על חופש הביטוי מפני אנשים שלא אוהבים לקרוא את "ידיעות". אבל אסור לנו להיות שאננים מול ההשתלטות האלימה של זומבים שביבי היפנט עם המכונה מהמרתף שלו על התקשורת הישראלית. מה שקרה הערב מול בית "ידיעות" הוא תקיפה ציבורית בנסיבות מחמירות. ואתם, חברי למקצוע – התאיינתם. טפו עליכם.
XOXO ניג

הבהרה: מדובר בסאטירה, לניר גונטז' מ"העין השביעית" אין קשר לטקסט