בחירות 2015 בתקשורת

פונט נרקיס: כך חיסל האגו את תחזיות העיתונות לבחירות 2015

פעם עמד בין העיתונאי ששקל לפרסם הערכה גורפת לבין הירידה לדפוס עורך סמכותי. כיום, כשכל כתב מוכשר זוכה לעשרות ומאות לייקים ופיברוטים אחרי סטטוס או ציוץ פסקני, אין פלא שרבים מהם נסחפו לחשוב שביכולתם לחזות את נפילתו של נתניהו

אודי הירש

עורך חכם, בואו נקרא לו ע', אמר לי פעם: "אתה חייב להתייחס לטקסט כאילו הוא האויב שלך". מדובר באדם נוקדני מאין כמותו, אך גם מקצוען ופרפקציוניסט. את החוקים שהחיל על כתבות של אחרים שעברו תחת ידיו יישם גם על טורים שכתב בעצמו. הוא ליטש, סיתת, חתך והתחבט, ואף שהנו מהמוכשרים בכותבים מיעט לכתוב. הוא ביקורתי מדי מכדי להיות מרוצה מפרי עטו, הגם שזה בדרך כלל פרי עסיסי במיוחד.

לכל הטורים של אודי הירש

בעיתונות הישראלית אין הרבה אנשים כמו ע'. אין רבים שהדלק שמניע אותם הוא ספק וביקורת עצמית, לעתים אפילו שנאה עצמית. למעשה, תעופה עצמית היא עניין רווח הרבה יותר, ואולי זה טבעי: מקצוע חשוף ולחוץ כל כך דורש אגו מפותח. אלא שאם בעבר היו עורכים כ-ע' שמפקחים על הטיפוסים הנפוחים שמתחתיהם, הרי שבשנים האחרונות הופכים רבים מהעיתונאים, גם כאלה שמשתכרים סכומים זעומים, לאושיות רשת. אפשר להבין למה: עיתונאים מתבטאים היטב, נוטים לשנינות וצוברים עד מהרה אהדה וירטואלית. הם פשוט כותבים דברים מעניינים וזוכים בלייקים, פיברוטים וריטווטים. הם נהיים טאלנטים. לטאלנטיות יש מחיר: האגו מתנפח; הם מתאהבים במילים של עצמם; הם מתאהבים בעצמם. גם אני חוטא לעיתים בטווסיות רשת: בימים שהביטחון העצמי שלי ברצפה – כלומר בכל יום, אני מתנחם באיזה סטטוס בפייסבוק, ציוץ מצחיק בטוויטר או תמונה חביבה באינסטגרם, בתקווה שהציבור ירעיף עליי אהבה בדמות אגודלים מונפים למעלה וירים אותי מהרצפה. התקשורת הישראלית מוצפת בעיתונאים נרקיסיסטים שלעורך אסור לגעת בטקסטים שלהם. ע'? הוא כבר מזמן בטלוויזיה.

להצליב מידע זה לחלשים

נדמה שהנרקיסיזם העיתונאי הוא אחת התופעות הבולטות של מחדל בחירות 2015 בתקשורת הישראלית – והבחירות האלו היו וואחאד מחדל. עיתונאים לא מעטים ניהלו קמפיינים בבלוגים שלהם, בעמודי הפייסבוק שלהם, בטוויטר שלהם – להחלפת השלטון. כמה מהם הרהיבו עוז והעריכו כי השלטון עומד להתחלף. מאיפה הם ידעו? כי הם כתבו משהו שנשמע נכון ונוסח בכישרון, ספגו אהבה ותמיכה בזכות עוקבים שדעתם דומה לשלהם, לחצו בהמוניהם על איזשהו כפתור במסך, והופה – יש לנו תחזית בחירות מבוססת. עיתונאי אחרי עיתונאי, כתב אחרי כתב, חזו ללא היסוס את נפילתו של בנימין נתניהו. לא עמד ביניהם לבין הפרסום אף עורך שיציע למתן, לסייג, לבדוק, לצאת לשטח ואולי סתם להימנע מתחזיות או הערכות לא מבוססות. לא היה עורך שיסרב לפרסם את הידיעה וישלח אותם להצליב ולבדוק. הצלבה זה לחלשים.

שיהיה ברור: לא כל העורכים הם קדושים. יש טובים ויש גרועים, יש ענייניים ויש רוויי אינטרסים. אלא שמבול התחזיות הכוזבות לקראת בחירות 2015 חושף את המגבלה המשמעותית של עיתונות הדור החדש, שמתווכת לגולש ללא כל סינון: עיתונות טובה היא עבודת צוות, לאו דווקא היררכית. עיתונאים טובים יודעים שתמיד מוטב להתייעץ עם אדם נוסף שהם סומכים על דעתו, אפילו אם הוא מועסק במערכת אחרת, לפני שמפרסמים. תמיד עדיף שזוג עיניים נוסף ישזוף את האייטם שכתבו. אלא שברגע שעיתונאים משחררים לאוויר דעה כלשהי, וזוכים לליטופים, התהליך הפוך: במקום דעה שנייה שתערער על הראשונה, הדעה הראשונית, מפוקפקת ככל שתהיה, רק צוברת תאוצה. יתרה מכך: בעוד עורכים מעדיפים לסייג, הרשת אוהבת דעות נחרצות. למי יש כוח לסטטוס או לציוץ מאוזן, של אמצע הדרך, שמשתמש במילים מגונות כמו "להערכתי", "לדעתי" או "מצד אחר"? מי ירטווט שיעמומון כזה?

המסקנה המתבקשת היא שלפני מערכת הבחירות הבאה על העיתונאים להיות זהירים יותר. להתבסס על עובדות מוצקות (לא על סקרים: מתברר שהם רחוקים מלהיות עובדה) ולא על הערכות; לשים דגש על איסוף מידע ולא על פיזור דעות; לא להתבשם מאהדה שהם מקבלים מציבור שמעריץ אותם, אלא לחפש את האיפכא מסתברא; לזכור שלא רק הטקסט הוא האויב שלהם, אלא שלעתים קרובות הדעות שחולפות בראשם הן קשקוש מוחלט – פשוט כי הם אנושיים. זו הסיבה שעיתונות פועלת כמערכת ולא כאוסף של אינדיבידואלים: כדי שיהיה לפעמים בסביבה מבוגר אחראי שיגיד להם שהם מדברים שטויות.

לפרסום מאמרים בוואלה חדשות לחצו כאן.

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully