זכות קדימה לעיתונאי מימין? מוטב שלא

אם "הלקאה עצמית" היא נחלתם של השמאלנים ו"לא מתנצלים" היא נחלת הימנים אז אין ספק שהתקשורת היא שמאלנית. אחרי תבוסת השמאל בבחירות, הולך ומתארך תור חשבונאי הנפש שמפזרים תובנות חדשות על ההטיה החזקה שמאלה בתקשורת בישראל.

אתמול זכינו ל"מאמר" של מפקד גלי צה"ל ירון דקל בו הוא טוען כי "התקשורת בועתית וחייבים להכניס לשם יותר ימנים". מיד קפצתי בפלאשבק אל הסקר המדעי ו"המדויק" של אריה דרעי המגובה בראיות גנטיות באישורו של המכון הפתולוגי בו נקבע כי 90% מהמגישים בגלי צה"ל הם אשכנזים.

אני רוצה להזכיר שאת המאמר כתב איש תקשורת שמנהל גוף תקשורת צבאי שתהליך הקבלה אליו הוא הארוך, הדקדקני והמנוהל ביותר מכל גופי התקשורת בארץ. כמו כן, הוא מנהל את גוף התקשורת עם התחלופה הגבוהה ביותר של כוח אדם. בכל שנה מחזור שלם עוזב ואחר נכנס במקומו. אם מפקד גלי צה"ל באמת רוצה לקבל יותר דתיים וימניים הוא רק צריך להעביר החלטה כזאת ותהליך הקבלה ישתנה. האם מאז שנת 2012 התקבלו/הועסקו באופן מובהק יותר דתיים וימניים גלי צה"ל? יש בכלל דרך לבדוק את זה?

בעקרון, אני נגד אפליה מתקנת, תפקיד בעולם התקשורת דורש תכונות אופי מסוימות, יש מבחן קבלה ואלה שעברו את המבחן בהצלחה יכולים להתקבל. זוהי הדרך היחידה שבה שוויון הזדמנויות יכול להתגשם. למרות כל זאת, יש לוודא שמבחני הקבלה באמת פלורליסטיים ומאפשרים למגוון רחב מספיק של אנשים להתקבל לתחנה.

את הצעד הראשון לקבלת ימנים ודתיים לגלי צה"ל עשו ד"ר זאב דרורי מפקד גלי צה"ל וגיל עומר העורך הראשי אי שם בסוף שנות התשעים. הדרך שבה הצעד נעשה היא הדרך הנכונה, דרורי ועומר הוסיפו לשאלון הקבלה שאלות על יהדות ומחשבת ישראל ופתחו את השער לרב תרבותיות בגלי צה"ל.
התוצאות לא איחרו לבוא ואל התחנה התגייסו דתיים רבים ביניהם: עמית סגל, צביקה ברוט, קווה שפרן, ניצן קידר, נועה קולפ ועוד רבים וטובים. המהלך זכה לתמיכה של אנשי תקשורת דתיים כמו אורי אורבך שסייעו לחבורה הזו ונתנו להם מסגרת ותמיכה. אבשלום קור עבר בין מכינות נוער וקרא לצעירים להתגייס לתחנה. מאותן שנים הסכר נפרץ, השינוי נעשה ולתחנה התגייסו יותר ויותר דתיים.

למרות כל זאת, מפעם לפעם קופץ מפקד גלי צה"ל תורן עם אמירה פופוליסטית וטוען כי "תם עידן הפרוטקציה בגלי צהל ומעכשיו התחנה תהיה הרבה יותר פלורליסטית". מדובר בניסיונות מלאכותיים שלא הובילו לשינוי מבני אמתי, יחסי ציבור בלבד.

קבלה לגלי צה"ל היא תהליך ארוך ומייגע. מתוך כ-2,000 מועמדים מתקבלים בכל שנה כ-30 עיתונאים. ילדים בני 18 נזרקים אל "עולם הגדולים" ללא רחמים, עם מסלול המראה קצר מאוד. כצרכן תקשורת, אני מצפה שיתקבלו לשם האנשים המקצועיים, החרוצים והאיכותיים ביותר, כאלה שיכולים להכיל את החוויה המטלטלת והנפלאה. אותם חיילים יראיינו ראשי ממשלה, ישיגו על הקו נשיאים, טייקונים ואמנים גדולים וקטנים. הם יצטרכו לשכנע אנשים להתראיין, להגיע לכל מקום על הגלובוס, להיות מוזנקים לזירות פיגוע, לשאול שאלות קשות, לעמוד בלחצים אדירים של שחקנים חזקים מהם פי כמה ולהתגלגל אל כל מקום שהשגרה המטורפת של מדינת ישראל מזמנת לנו.

כבר היה עורך ראשי של גוף תקשורת אחד שקבע שהוא "קודם כל ישראלי". לעומתו, אני אשמח שהעיתונאי שלי יהיה "קודם כל עיתונאי" ושיעסוק במלאכת העיתונות. ממש לא מעניין אותי אם הוא חילוני, דתי, חרדי, ימני, שמאלני, דו מיני או דו-חי. העיקר שיעשה את העבודה שלו כמו שצריך.

הטיה בקבלת כוח אדם לתקשורת על בסיס דעה פוליטית היא לא ישימה ולא חוקתית (איך בדיוק ייקבע התיוג מיהו ימני ומיהו שמאלני? איזה ועדה מסדרת תקבע את התמהיל? כשמישהו ייפסל על בסיס השקפתו איך הוא יוכל לערער או להוכיח את ימניותו/שמאליותו). הדבר המצער ביותר בסיפור הזה הוא שאפליה מתקנת כזאת בעיקר מזלזלת בימנים ובדתיים, כאילו שהם לא יכולים להיכנס בדלת הראשית וזקוקים שמישהו יעשה להם הנחות.

* אורי פז עבד בגלי צה"ל כראש מחלקת פרומו ומפיק ראשי בשנים 1999-2004