לפני פחות מחצי שנה פרסמה העיתונאית צגה מלקו את ספרה האוטוביוגרפי "לא בבית ספרנו". הספר מתואר ככזה שחושף את הקורא "למציאות של עיתונאית שחורת עור המפלסת דרך בנחישות ובהצלחה בעולם תקשורת פטריארכלי ולבן. גילויי גזענות כלפיה וכלפי בני העדה האתיופית, ערעור על עצם זהותם היהודית, פרשת תרומות הדם שנזרקו לפח והפרדת הילדים האתיופים במערכת החינוך בארץ".
אבל העיתונאית שחורת העור, בת 46, לא לגמרי מרגישה שהצליחה לנצח ולשנות דרך התקשורת. גם באמצעות הפוליטיקה לא הצליחה לשנות. היא הוצבה במקום השלישי במפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון. מועמדותה נפסלה על ידי ועדת הבחירות המרכזית, משום שלא התפטרה בזמן מרשות השידור בזמן הנדרש בחוק. לאחר פסילתה שבה מלקו, להגיש אחת לשבוע תוכנית אקטואליה באמהרית בערוץ 33 ובתוכנית רדיו באמהרית.
"אני התרעתי על זה על הפיצוץ הזה, אני ידעתי שהדבר הזה יקרה, אני כתבתי על זה בספר שלי 'לא בבית ספרנו'", הוא אומרת לוואלה ברנז'ה, "אני מתארת את הניכור וכל מה שקורה בקרבנו, כי החברה הישראלית מכירה אותנו כשקטים, עדינים, מנומסים, זה מה שמאפיין את התרבות האתיופית. אני תיארתי את זה בספר כמו ילדים שלא מתקבלים לבית הספר. 'לא בבית בספרינו' זה אנשים שלא מתקבלים לבתי הספר ולא לבניין המגורים שלהם. החייל שהוכה על ידי השוטרים זה הטריגר, זו לא הסיבה. זה הרבה יותר עמוק, זה משהו שנמשך 30 שנה".
"איפה היא למדה? היא בכלל הייתה בבית ספר?"
מלקו אומרת שהתקשורת אינה חפה מטעויות במכל מה שנוגע לעדה האתיופית, גם כשמדובר בעיתונאים בני העדה. "אני 26 שנים עיתונאית, ואף פעם לא הייתי שותפה לדיונים או לפרשנות בנושאים כללים, התקשורת תמיד מכירה בנו ומציגה אותנו על רקע בעיות מאוד מסוימות. כשגבר אתיופי רצח את אשתו, אז נזכרים בי ומבקשים לראיין אותי. התקשורת מציפה את הבעיות שלנו, ולא חסרות לנו בעיות, אבל את טיפת ההצלחה שיש לנו לא תוספת מקום".
מלקו ניהלה את רשת א' מ-2008 עד 2011. לפני שלוש שנים הודחה מתפקידה על ידי הנהלת רשות השידור הקודמת. מלקו עתרה לבית הדין לעבודה. המאבק המשפטי הסתיים בכישלון, ומלקו לא שבה לתפקיד. "ניהלתי את רשת א'. הדבר הזה לא פשוט. אנחנו מתמודדים עם גזענות על בסיס יומיומי. כשזכיתי במרכז לנהל את רשת א', היו שאלות שהתעוררו וגם הופנו כלפי, כמעט כולם שאלו איך נתנו לאתיופית הזו את התפקיד הזה? איפה היא למדה? היא בכלל הייתה בבית ספר? התחושה היא שתמיד כאשר אנחנו האתיופים משתלבים במשהו, תמיד בודקים אותנו בזכוכית מגדלת. עכשיו, כבר שלוש שנים לא מנהלת, אני משדרת ברדיו באמהרית ויש לי תוכנית טלוויזיה באמהרית וזה מה שאני עושה, באמהרית, הכניסו אותי בחזרה לקופסה".
"לשלב את בני העדה לא רק ככתבים"
גם על הסיקור התקשורתי בעקבות האירועים האחרונים, יש למלקו ביקורת. "ברהנו טגנה עושה את העבודה העיתונאית שלו ואני רואה שמטבע הדברים מה שכואב לקהילה כואב גם לו. אבל צריך שיהיה מקום לשלב את בני העדה לא רק ככתבים, אלא בתחומים נוספים, בפאנלים באולפן ובתפקדי עריכה. למה אין אתיופים בפאנלים? למה לא משלבים אתיופים בפאנלים בנושאים פוליטיים, מפלגתיים ומדיניים. יש לנו אנשים".
"אז מה אם יש לנו מבטא? מה הבעיה? אני רואה ב-BBC וב-CNN משתתפים שיש להם מבטא. גם באירוע הזה, היה מקום להביא לאולפן מומחים בקליטה, גורמים שעוסקים בקליטה ובתקשורת כדי שיוכלו להסביר כיצד התפוצץ כל הכעס הזה של הדור הצעיר אחרי 30 שנה. למה כשיש מלחמה או מבצע בעזה, מביאים לאולפן 5-7 גנרלים, ולא מביאים אפילו גורם אחד שמבין בקליטה, בבעיות קליטה, במה שקורה לעדה בזמן המלחמה?".