שלושה אנשי תקשורת שהחזיקו בתפקיד בולט בעת תקופת ההתנתקות מרצועת עזה שלפו לאחרונה מהבוידעם שלושה סיפורים שמעידים, לכאורה, על כך התקשורת לא רק מיעטה לבקר את תכניתו של אריאל שרון אלא שאף הייתה השתקה או לכל הפחות ניסיונות השתקה, של קולות בעלי גוון כתום בכלי התקשורת המרכזיים. הדוגמא הראשונה הייתה מאת מפקד גלי צה"ל אז אבי בניהו. הוא חשף לראשונה שיחה שערך אז עם הרמטכ"ל דן חלוץ. "הוא שאל אותי בטון רגיש ונחוש, 'תגיד, יש איזה כתב שלך בשם הזה והזה? הוא מעצבן אותי כל בוקר כי הוא משתמש במילים עם אג'נדה'.", נזכר בניהו בכנס שערכו המכון הישראלי לדמוקרטיה והעיתון מקור ראשון בסימן עשור להתנתקות. "כשסיפרתי לו מי זה הבחור הזה קיבלתי מין הוראה 'תיפטר ממנו'. זה היה משהו שהוא חלק מהאווירה של ההתנתקות, ששום דבר כזה לא מפריע".
בניהו סרב לומר במי מדובר, אולם זמן קצר לאחר מכן פרסם עמית סגל כי הוא העיתונאי שבו הדברים אמורים. גם יו"ר ערוץ 20 מוטי שקלאר סיפר על חוויה אישית מדירה, לטענתו, ואמר כי ראש הממשלה דאז אריאל שרון, ביטל את המינוי המתוכנן שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור רק בגלל שביקר את התנהלות התקשורת ורמז כי היא לא ביקורתית מספיק כלפי התכנית - ועל כך בהמשך.
אבל את הטענות החריפות ביותר להדרה העלה ינון מגל, היום חבר כנסת מטעם "הבית היהודי" ואז כתב השטחים של חדשות 10 ומי שהיה אמון על סיקור התחום מקרוב. ציון העשור להתנתקות החודש תופס אותו בתקופה ייחודית. זו הפעם הראשונה מאז שהשתחרר מצה"ל שהוא לא עובד בתקשורת ורק השנה סיים את תפקידו האחרון כעורך אתר וואלה! - כך שנראה שאין עבורו הדזמנות טובה מזו כדי לפתוח תיבת פנדורה ישנה. מגל טען שבחדשות 10 הדירו אותו מהמסך כי היה מזוהה עם מפוני רצועת עזה ואנשי הימין, ואת האצבע המאשימה הוא מפנה אל מי שהיה אז מנכ"ל חדשות 10, אבי ברזילי. כפוליטיקאי ימני הכותרות כמובן לא מזיקות, ומגל הטאלנט לשעבר אוהב לייצר כותרות כמו שהוא אוהב לייצר לייקים בפייסבוק, אבל הטענה מהדהדת. מקרים של צנזורה מערכתית או השתקה של עיתונאים מבית הם כמעט טאבו בתקשורת הישראלית, וכתבי תחום שחווים את היד הנעלמה הזו מעדיפים לנקות אותה בתוך המערכת ולא לספר על כך בגלוי פן יבולע להם. אבל שלא כמוהם - מגל לא חושב על העבודה הבאה בתחום, אז אפשר לפתוח.
"הסתבר לי שאבי ברזילי המציא את הסיפור"
ביקשנו מקולגות של מגל באותם ימים לחזור לאותו הקיץ. גורמים שעבדו בחדשות 10 באותה התקופה, הן כאלה שבתפקידי שטח והן כאלה שבתפקידי מערכת, לא התקשו בשיחות עם וואלה! ברנז'ה להיזכר שמשהו במערכת הרגיש שלא כשורה ולחזק את טענותיו של מגל, שאת התחושות הקשות הביע ינון אל מול הסובבים אותו כבר אז. אבל לפני העדויות שבעל פה, נביא פה הצצה ייחודית לעדויות בכתב.
לידי וואלה! ברנז'ה הגיעו כמה מהליינאפים של המהדורה המרכזית של חדשות 10 במהלך חודש אוגוסט 2005, שנפתח בעצרות מחאה והפגנות, המשיך בסגירת רצועת עזה בפני אזרחים, מסירת צווי הפינוי לתושבי הרצועה, ובהמשך פינויים הכפוי של התושבים והריסת הבתים. מעיון בליינאפים עולה כי ככל שהתקרב שיאה של תכנית ההתנתקות, כך נדחק מגל לתחתית הליינאפ. כך למשל בימים הראשונים של החודש פתח מגל את המהדורות עם דיווחים בנושא ההפגנות וצעדות המחאה, אולם באמצע החודש הוא כבר מופיע בשלהי המהדורה כאשר את מקומו תופסים כתבים אחרים - בעיקר הפרשן המדיני עמנואל רוזן והפרשן הצבאי אלון בן דוד. בליינאפים כמעט ולא מופיעות בשיאה של התכנית כתבות מאת מגל, אלא דיווחים חיים בלבד, למרות שהוא היה הכתב האמון על סיקור התחום. "באותם ימים כל ערב הייתי פותח מהדורה", אומר מגל בשיחה עם וואלה! ברנז'ה. "ואז הגיעו הימים של הפינוי עצמו ופתאום הודרתי מהליינאפ, מיד עם הערב הראשון. לא רק שאני לא פותח מהדורות - אני רואה גם שאני כמעט ולא מופיע אלא עולה לאוויר רק אחרי איזה חצי שעה של שידור, ואני הכתב המרכזי".
בשלב מסוים האירוע הפך מאירוע אזרחי לאירוע צבאי, זה הגיוני שאת המהדורה יפתח, למשל, הפרשן הצבאי אלון בן דוד. לא?
"אז הגיוני שאלון בן דוד יפתח את המהדורה וכתב התחום ידווח שני, לכל הפחות. אבל אני נזרקתי לירכתי הליינאפ כאשר באחד הימים אפילו לא שידרתי בכלל. השיא היה על הגג בכפר דרום. הייתי העיתונאי היחיד שם, ואמרו לי שאני לא עולה לשידור כי יש הנחיה של דובר צה"ל שלא לשדר מהגג, והסתבר לי שאבי ברזילי המציא את הסיפור".
בדקת את זה?
"שאלתי את מירי רגב (דוברת צה"ל באותם ימים, ד.א.) אם היה כזה דבר, היא לא ידעה על מה אני מדבר".
למה להוציא את זה עכשיו?
"אני לא בתקשורת, אני לא צריך קידום ולא צריך תפקיד, אני אומר את זה כי חשוב לדעת את הדבר הזה ולהפיק ממנו לקחים. לקח אחד הוא שציבור שממודר מהתקשורת נוצרים אצלו שנאה וכעס. תקשורת צריכה להיות מראה חברתית והיא לא יכולה להיות מראה של אליטה מסוימת שמסקרת את השאר, היא צריכה לתת ייצוג מכובד למאבקים החברתיים כדי שציבור מסוים לא ירגיש שמדירים אותו כפי שהיה בהתנתקות".
"האירוע שלי הוא פרטי, אבל הוא מספר משהו על התפקיד שהתקשורת עשתה בהתנתקות", הוא מוסיף. "מגיע לתפקיד מנכ"ל חברת חדשות כמו אבי ברזילי, שהוא לא מספיק מקצועי כנראה ויש לו ערכים פוליטיים בשיקולים שלו, וגם אתה יודע - אני היתי מיעוט של המיעוט שכל התקשורת היתה בעד העניין הזה. גם אם זה נכון שהייתי עיתונאי שהתנגד להתנתקות - הייתי בטל בשישים לעומת מה שהיה מסביב. אז אותי אתה מדיר משידור? לי אתה לא נותן מיקרופון וזמן מסך? זו דורסנות וחוסר מקצועיות".
אתה טוען שברזילי הדיר אותך ממניעים פוליטיים, אבל בוא לא נשכח שלתקשורת באופן כללי יש נטייה ליישר קו עם הממשל בעיתות משבר, כמו מבצאים צבאיים למשל, ולמעט בביקורת בזמן אמת. אולי זה פשוט נבע מהנטייה של המערכת להתגייס?
"לא, לדעתי זה היה חד משמעית פוליטי. אין ספק שאם היה מדובר בהחלטת ממשלה על סיפוח יהודה ושומרון - ברור שהתקשורת הייתה מתנגדת, כי בסוף רובה מייצגת זרם מסוים בחברה הישראלית שהוא חילוני וליברלי".
וזה יכול היה לקרות גם היום? ברור לנו היטב שהמפה התקשורתית ויחסי הכוחות בה בין שמאל וימין שונים מאוד.
"נכון, היום זה שונה. היו יש בתקשורת יותר אנשים שהגיעו ממקומות אחרים וגם שיש להם יותר אומץ להגיד את הדברים. אבל בזמנו, הרגשתי קול בודד, מישהו שנמצא לבד בסביבה שכולה חושבת אחרת".
"היה רושם שברזילי לא רוצה אותו על המסך"
התחושה של מגל שהוא קול בודד לא הייתה סובייקטיבית לחלוטין. רבות דובר, בשנים שעברו מאז, על האופן שבו התקשורת סיקרה את ההתנתקות. כך למשל חמש שנים אחרי, נערך במכון חיים הרצוג לתקשורת חברה ופוליטיקה ומכון ב.י. ולוסיל כהן באוניברסיטת ת"א סקר שבדק את תחושות הציבור כלפי התקשורת באותם ימים והקיף מדגם מייצג של החברה הישראלית. הסקר העלה כי 25% מהמשיבים לא הסכימו עם הטענה כי האופן בו התקשורת סיקרה את ההתנתקות סייע לשרון ותומכי התכנית בביצועה. רק 28% סברו שהסיקור היא הוגן כלפי מתנגדיה. רוב המשיבים (56%) לא הסכימו כי "ההתיישבות ברצועת עזה מוצגת בתקשורת בצורה הוגנת", רק 23% הסכימו עם משפט זה.
חזרה לאותם ימים ברצועת עזה הבוערת. גורם בכיר שעבד בחדשות 10 באותה התקופה ואשר הסכים לשוחח עם וואלה! ברנז'ה לא הופתע לשמוע את הטענות של מגל. "ינון אכן היה מקורב למתיישבים, זה לא היה סוד. אבל זה לא היה בהכרח דבר רע למערכת", הוא נזכר. "לקראת הפינוי היו שבועות ארוכים של התרחשות ואם תעבור על קטעי הארכיון תראה בבירור שהוא היה הכתב המוביל בסיקור התחום, ללא עוררין, כי הוא ידע על כל דבר שהמתיישבים מתכוונים לעשות לפני שכל אחד אחר ידע על זה. הוא היה מביא את כל הפרסומים הראשונים בגלל הקרבה הזו. אבל כן - היה רושם שברזילי לא רוצה אותו על המסך".
רק רושם? או שגם פרקטיקה?
"הימים היו ימים פסיכיים, בכל שניה קורים כמה דברים במקביל בכמה גזרות והלחץ במערכת ובקונטרול היה גבוה. אז ההחלטות על ההדרה שינון מדבר עליה, הדברים האלה לא היו נופלים בהחלטות בחדר העריכה במחשכים אלא בצעקות בקונטרול, כולם היו שומעים".
אילו צעקות למשל?
"אני לא רוצה אותו על המסך, ודברים בסגנון 'הוא משת"פ של המתנחלים'. אני לא זוכר אם הביטוי היה 'משת"פ', או 'שופר', או 'סוכן' אבל זו הייתה רוח הדברים. שאם זה היה תלוי לחלוטין בו כמנכ"ל אז הוא גם לא היה על המסך בכלל. אבל בדרך למטה היו גם מפיקים ראשיים וגם עורכים בכירים בהם העורך של המהדורה (גיא סודרי, כיום עורך מהדורת חדשות 2, ד.א.) ולהם היו חיכוכים איתו על זה. לכן מגל לא נעלם מהמסך, אבל אכן זמן השידור שלו, כמות השידורים והמיום שלו בליינאפ הורע משמעותית. הוא אולי מגזים, אבל הוא לא ממציא".
ברזילי היה מנכ"ל שאפשר היה להשפיע עליו?
"כן, היה אפשר להשפיע, והמערכת השפיעה עליו וזו הסיבה שינון כן קיבל מסך. אבל הוא ידע שמאחורי הקלעים משהו עובד נגדו ולא מרוצה ממנו. הייתה לו תחושה שהוא לא קיבל גיבוי מלא מהמערכת וזה היה נכון".
וזה משהו שדובר בחדשות 10?
"לא. בחודשים לאחר מכן היה גל עזיבות, גם של עורכים בכירים וגם של מנהלים, וזה התמסמס. אבל ינון נשאר טראומתי, ומאז כל החלטה שהתקבלה במערכת שלא לטובתו, גם אם היא הייתה מוצדקת, הוא ייחס לזה".
גורם נוסף שלקח חלק בשידורי חדשות 10 באותם ימים ואשר שמו שמור במערכת, אומר כי התלונות של מגל על הדרה היו שם כבר בזמן אמת. "יכול להיות שהייתה שם יד מכוונת, אבל גם יכול להיות שהיו למגל ציפיות גבוהות שלא תואמות מציאות מערכתית של שידורים חיים", אומר הגורם. "אני לא יודע להגיד לך אם זה נכון והיה מכוון, אבל בוודאות מוחלטת הוא אמר את זה כבר בזמן אמת לאנשים שעבדו איתו. הוא הסתובב בתחושה קשה שמורידים אותו ושבמערכת למתן את זה ואת הזיהוי שלו עם המתיישבים. הם נתנו לו חופש להביע את הצד הימני שלו לאורך הדרך אבל בסוף, באותם חמישה ימים, במאני טיים שלו ככתב תחום - הוא הרגיש שהוא לא נמצא על המסך".
"נראה לך שאת הקריירה שלי עשיתי מלבחור לפי טעמי האישי?"
את אבי ברזילי הטענות של מגל לא מרגשות והוא דוחה אותן בהינף יד, תוך שברור לו למה חבר הכנסת מהימין שולף כעת קלף ישן. "זה נורא באופנה להשמיץ עיתונאים בשמאלנות, אבל איזה הודר ואיזה נעליים", הוא אומר בשיחה עם וואלה! ברנז'ה. "זו לא סערה בכוס מים, אלא בשלולית של מי רקק ועולה עכשיו רק כי זה מתאים לאג'נדה של פוליטיקאי. אם אם הוא יכול לקושש ככה כמה קולות אז שיבושם לו".
הוא אומר שנתת הוראה להוריד אותו משידור. נתת?
"הוא אומר? אז הוא אומר, כי זה משרת אותו. הנה, אתה עכשיו הולך לעשות על זה פיצ'ר. זה מופרך, כי לא רק שלא הדרתי אותו אלא הגנתי עליו מפני לחצים לעשות לו משהו, וזה למשל משהו שלא אמרתי אף פעם בשום מקום. את ההחלטות שלי תמיד קיבלתי לפי המשקל הסגולי של האירוע".
מאילו סוגים של לחצים או מפני מי היית צריך להגן עליו?
"לא רק על עליו, אלא על כולם, מכל מיני לחצים. אני לא רוצה לפרט. תברר עם כל האנשים שעבדו איתי לאורך השנים תמיד אני מגן עליהם, מגן מפני השפעות חיצוניות מלמעלה, לחצים של בעלים. היחס שלי לעובדים שלי אני נלחם בשבילם גם במחיר שזה עולה לי".
עברו כבר עשר שנים מאז, אתה יכול לשחרר לפחות קצת.
"נכון שעברו עשר שנים אבל אני לא חייב להתפשט פה".
אז לא הייתה הדרה מטעמים פוליטים.
"נראה לך שאת הקריירה שלי עשיתי מלבחור לפי טעמי האישי? הטענה שלו אבסורדית. עריכת חדשות זו המומחיות שלי, נראה לך שאני אבחר אייטמים או אגדל כתבים לפי צבעם הפוליטי? זה טיעון מופרך, זה קמפיין. אני מכבד אותו כי זה תפקידו והוא צריך קמפיין, אבל שאני אקיים איתך דיון מקצועי על האם זה היה או לא זה מופרך, וזה לא לרמתי, וזה לא היה ולא נברא".
זה נכון שהוא היום פוליטיקאי ושהוא רוצה את הכותרות, אבל דיברתי על זה עם יותר מאדם אחד שעבד אצלך בחברה בזמנו, ואנשים מספרים שכבר אז בזמן אמת ככתב תחום הוא היה מתלונן שהוא מודר מהליינאפ.
"שהאדם הסביר יבדוק את הקריירות שלנו ויחליט למי הוא מאמין".
"הייתה אורגיה של התלהבות מתכנית ההתנתקות"
בתור מי שהיה אז מבכירי מערכות החדשות, איך אתה מרגיש עם הטענות על סיקור מוטה ועם המונח 'אתרוג'?
"תבדיל בין הגישה שהייתה כלפי התנתקות לבין הסיקור שלה. הסיקור לא היה פוליטי. אני ראיתי סרטים וכתבות מרגשות שעשה למשל רינו צרור, שהוא עיתונאי חברתי שאף אחד לא יחשוד בו מצביע ליכוד, אבל הכתבות היו קורעות לב. אז מישהו חשב שרינו צרור חצה את הקווים לימין? לא, הוא פשוט תעד את זה כמו דוקמנטריסט רציני. כנ"ל לבי עורכי החדשות. אני אומר לך את האמת - אני לא מכיר, בקליקה של העורכים הרציניים אף אחד שעורך במתכוון או מסדר את האייטמים באופן כזה. אני מעולם לא הייתי פעיל לא פוליטית, א השתתפתי באף הפגנה - זה קוד מוצק אצלי".
אבל הרגשתם נוח לבקר את תכנית ההתנתקות בזמן אמת? עושה רושם שלא.
"גש עכשיו לכל העיתונים של אותה התקופה, תיווכח שהייתה הייתה אורגיה של התלהבות מתכנית ההתנתקות, והביקורת הייתה בשוליים אצל כולם, לא רק אצלנו, כיוון שראו בזה תעוזה מדינית. הצד השלילי של ההתנתקות היה הטיפול בצד האנושי, והבעיה של עוצמת ההתנגדות מול חיילי צה"ל".
אתה חושב שאם תכנית ההתנתקות הייתה יוצאת לפועל מחר, הסיקור היה זהה?
"לדעתי כן, דומה מאוד".
אתה בטוח? מפת התקשורת זזה מאז, לאט אבל בטוח, לצד הימני של המפה הפוליטית.
"הסיקור התקשורתי אז היה של אירוע שקרע את העם. גם אלה שהזדהו איתו פוליטית, נקרע ליבם מהאנשים הטובים האלה שהוצאו מבתיהם, וזה מספיק כאב. הדבר השני הוא הממשק בין בני אותו עם חיילים ומתיישבים שהיו בניהם סצנות קשות עד דיבורים על מלחמת אזרחים. במרחבים הללו התקיים הדיון הציבורי. לא של סתימת פה כי זו לא הייתה".
"אריק שרון עומד על הרגליים האחוריות ולא מוכן שתהיה מנכ"ל רשות השידור"
מגל לא היחיד שהעז לחשוף בתקופה האחרונה את תחושות ההדרה שלו. אהוד אולמרט, השר הממונה באותה התקופה על רשות השידור, פנה באותם ימים למי שמכהן היום כיו"ר ערוץ 20 מוטי שקלאר והציע לו את תפקיד מנכ"ל הרשות, והוא אכן נבחר על ידי ועדת האיתור. זמן קצר לאחר מכן יוזמת דליה איציק כנס בנושא תקשורת ובאחד הפאנלים נוכח שקלאר בקהל, קיבל את רשות הדיבור ואמר שהדיון שמתנהל על ההתנתקות "לא עוסק בשאלה האם היא טובה או לא, ובמקום זה התקשורת מתמקדת בפיקנטריה, ובכך היא מנותקת מהשטח". בשיחה עם וואלה! ברנז'ה נזכר שקלאר בדרך חזרה הביתה מאותו כנס. "אני מקבל טלפון מאולמרט שאומר לי אתה הולך להתמנות לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, איך אתה מדבר נגד ההתנתקות?'".
ומה ענית לאולמרט?
"אמרתי לו שלא דיברתי נגד ההתנתקות אלא נגד התקשורת, אבל זמן קצר הוא חזר אלי ואמר 'אריק שרון עומד על הרגליים האחוריות ולא מוכן שתהיה מנכ"ל רשות השידור מהסיבה הזו'".
והיו תגובות לכך, שזו הייתה הסיבה שהמינוי שלך בוטל?
"לא היה רעש מהעניין הזה חוץ ממכתב ששלח נציג יוצרי הטלוויזיה ללשכתו של שרון, ומאמר שכתב על כך ירון לונדון באותם ימים. היה אז בתקשרות של מרכיב עדרי, והשיח התקשורתי התנהל במקום הריגושי, וזה הרי החטא הקדמון של התקשורת שבמידה רבה קיים גם היום".
זה קיים כמעט בכל נושא שהתקשורת מסקרת. עד כמה חטאה אז התקשורת בהדרה של ביקורת וקולות מימין?
"רוב האנשים שעסקו אז ובמידה רבה גם היום בעולם התקשורתי ובעיקר באקטואליה הם אנשים ששייכים לקבוצה מסוימת. לכן הדרך היחידה להימנע מזה היא לייצר איזונים ושאנשים מקבוצות שונות יקבלו ייצוג בתקשורת".
ואתה מרגיש שזה קיים גם היום? הערוץ שלך, ערוץ 20, הוא דוגמא לשינוי שחל מאז.
"אני חושב שאם היום הייתה התנתקות השיח היה אחרת כתוצאה מהשינוי שחל. אבל זה לא מספיק. ברגע שיש עמית סגל אחד אז המשקל הסגולי יהיה של עמית סגל, וככל שהיו יותר אנשים כאלה השיח ישתנה. אין הבדל של שמים בארץ מאז, אבל יש הבדל. החברה הדתית לאומית משתלבת בכל תחום בישראל ומטבע הדברים גם בתחום התקשורתי. ודאי שהמציאות השתנתה באופן משמעותי, אבל אין לי ספק שאם היום הייתה מתרחשת ההתנתקות השיח היה אחר".
עורך מהדורת חדשות 10 באותם ימים, גיא סודרי, סרב להתראיין לכתבה וביקש שלא להגיב לטענותיו של מגל. תגובתה של דוברת צה"ל דאז מירי רגב באשר לטענותיו של מגל בנושא יום השידורים מכפר דרום, לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה.