פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      למה לא תמצאו אותי צופה בפיצוץ גשר מעריב?

      "עורך העיתון בחר לשבת בחדר הנמצא בדיוק מולו, אבל ישיבות המערכת התקיימו כשלאף אחד לא התחשק לפתוח חלון". יהודה שרוני, שבילה שני עשורים מול הגשר השוכן למרגלות בית מעריב ושעתיד לנשום את נשימותיו האחרונות בשבוע הבא, מסרב להתרגש. טור אורח

      גשר מעריב לפני הפיצוץ בעקבות בניית הרכבת הקלה, אוגוסט 2015 (ראובן קסטרו)
      (צילום: ראובן קסטרו)

      בשבוע שעבר התקשרו אלי מאיזה מגזין מקומי וביקשו שאומר מספר מילות פרידה על לכתו לשלום של גשר מעריב. הכתבת התעניינה אם פיצוץ הגשר עושה לי משהו (מעין צביטה בלב) ומה המשמעות עבורי. לא התלבטתי אפילו לרגע בתשובה; גשר מעריב מבחינתי הוא עוד גשר ללא חן והדר המחבר את אחד ממוקדי התעבורה המרכזיים בעיר. הסברתי שאפילו רחוב לינקולן הנשפך לגשר אינו ממלא אותי בתחושת הזדהות עם הנשיא האמריקאי שנרצח.

      מה שמעניין אותי באמת הוא שהמותג מעריב ולא הגשר שמעליו יחזור לעצמו יעלה מחדש על דרך המלך עם או בלי גשר מעריב.

      הפעם האחרונה שבה התחברתי לגשר מעריב הייתה פיגוע הדקירה באוטובוס מתחת לגשר בתחילת 2015. לפתע חזרו הזכרונות ממקום העבודה שלי ב-20 השנים האחרונות. חשבתי לעצמי מה היו קורה לו במקרה באותה הזמן הייתי יורד לכוס קפה או לצהרים אצל היווני ממסעדת אולימפוס. האם הייתי רודף אחר המפגע מלא עזוז או ממשיך ללגום את הקפה להנאתי. הפעם הבאה שחזרתי לגשר הייתה בתחילת השבוע כשאחת החברות המסחריות "לקחה חסות" על הפיצוץ. מבחינתי לא היה ברור אם המדובר בבדיחה.

      לאותה לחברה כבר עדיף היה להמתין לפיצוץ בית מעריב, אם וכאשר יוחלט לבנות במקומו מגדל משרדים או מגורים. אני נפרד מגשר מעריב לא בלב כבד. גם לא במלנכוליה או בתחושת דיכאון. אין לי זיכרונות נעימים מהגשר. מתחתיו ומול בית מעריב התקיימו ההפגנות הסוערות לפני שלוש שנים כשעתיד העיתון היה לוט בערפל. מעליב ולא מעריב קראו לעיתון שנפרד בצורה מכוערת מעובדיו.

      חנוכת גשר הנשרים, תל אביב, 1976 (יח"צ , ארכיון עיריית תל אביב
יוסף ליאור)
      (צילום: ארכיון עיריית תל אביב יוסף ליאור)

      מפלצת בטון חסרת חן

      גשר מעריב הוא לא גשר המנעולים בפריס, לא גשר הזהב בסן פרנסיסקו ולא הגשר היפיפה המחבר את שני חלקי פראג. מדובר במפלצת בטון חסרת חן שאין בה אפילו קשת מעוטרת אחת או איזה מעקה נחושת נוצץ לרפואה. הגשר הנמתח לאורך מנחם בגין בואכה התחנה המרכזית הישנה, הסתיר מעיתונאי מעריב את הנוף האורבני שממילא אוכלס עם השנים בבנייני המשרדים שמסביב.

      גזי הפליטה מאוטובוסים שתרמו לעליית מפלס גזי החממה, היו האחראים להשחרת צדו המזרחי של הבניין שלו היה קתדרלה היה מזמן עובר מתיחת פנים. למרבה ההפתעה דווקא עורך העיתון בחר בחדר (בקומה השנייה של הבניין) הנמצא בדיוק מול הגשר. ישיבות המערכת התקיימו כשלאף אחד לא התחשק לפתוח חלון. לגשר מעריב לא היה מעבר להולכי רגל. לכן גם אף זוג אוהבים לא טיפס עליו ומלמל האחד לשני מילות אהבה. אף אחד לא טיפס עליו כדי לעמוד מול בית מעריב ולהרהר בגורל עיתונות הפרינט.

      מדובר במוצר צריכה בסיסי כמו שהלפרין מהפרסומות אומר ששימש לצרכים בסיסיים. מבחינת איכות הוא נמצא אולי בדרגה אחת גבוהה יותר "מגשר ביילי" שהנסיעה בו מדמה מצב של רעידת אדמה. אני זוכר לרעה את גשר מעריב בגלל תרגיל מכוער שקברניטי התחבורה עשו כנגד הנהגים. פעם מי שנסע עליו מצפון לדרום, יכול היה לחתוך בסיום הגשר ימינה ולנסוע דרך נחמני למרכז העיר. בעירית ת"א חשבו שזה מסוכן ולפני כמה שנים חסמו את המעבר לנחמני על ידי הארכת מסלול ההפרדה.

      לא תמצאו אותי צופה או מצלם את פיצוץ הגשר. אני מעדיף להגיע לטקס החנוכה של תחנת קרליבך של הרכבת הקלה ב-2021.

      * הכותב הוא העורך והפרשן הכלכלי של "מעריב-סופהשבוע" (במהדורתו החדשה).