"הזמנתי את נתניהו לארוחה רק בשביל לצחוק על אלה שידעתי מראש מה יגידו"

מה באמת חושב עיתונאי הארץ בני ציפר על בני הזוג בנימין ושרה נתניהו? ציפר, שמספר לראשונה על הסיבות שהביאו אותו ליזום את ארוחת הערב עם בנימין ושרה נתניהו, מגלה: "עשיתי את זה רק בשביל לצחוק מכל הלב על כל אלה שכבר ידעתי מראש מה יגידו. כל עשרות אלפי האנשים שהגיבו על כך שהזמנתי את ראש הממשלה ואשתו אליי הביתה. כלומר לא היה בזה שום דבר אחר חוץ מזה". את הדברים אומר ציפר בראיון לעיתונאי רועי כ"ץ, שישודר ביום שישי, בשעה 07:00, בתוכנית "תעודת עיתונאי" ברדיו תל אביב.

בראיון התייחס ציפר ליחסים עם בני משפחת נתניהו, וסיפר: "הזוג נתניהו הוא חלק מהעבודה העיתונאית שלי, של ליצור פרובוקציות אבל גם של ליצור חומר למחשבה לאנשים שנורא נורא בטוחים בעצמם, בעיקר בטוחים בעניין הזה של הדמוניזציה שעשו לזוג הזה, ובכלל לכל הרעיון הזה שבפנטזיה הזאת של בית ראש הממשלה יושבים ואוכלים ושובעים וכל חיי ההוללות כביכול. אני ניסיתי לתת חומר נגדי למחשבה, והלכתי וביקרתי את הגברת נתניהו, זה היה לפני הבחירות, וכתבתי את מה שראיתי, את ההתרשמות שלי מזה".

"וכמה פעמים כבר שמעת את הבדיחות על זה שבקינוח הייתה גלידת פיסטוק ואיזה יין הגשת?", שואל כ"ץ. "וגם שהיטלר אהב מוזיקה קלאסית כי הייתה שם מן הופעה של מוזיקה קלאסית", משיב ציפר, "אנשים לקחו את זה לקיצוניות לא נורמלית. אני חושב שהתרומה הגדולה שלי לעיתונות או בכלל הייתה בכך שעיצבתי לאנשים, לאלו שקראו את התיאור של הארוחה הזאת מראה שבה יצאו לאור כל ה'חולירות' שלהם, כל הסטריאוטיפים שיש להם, כל הרוע שלהם יצא החוצה".

בראיון מתייס ציפר גם לתלונות על הטרדות ותקיפות מיניות נגד יצחק לאור, שמשמש כמבקר ספרות במדור "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, בעריכתו של ציפר. "ייצחק לאור זה טאבו, כלומר מבחינתי זה מישהו שיכתוב כל עוד כמובן יקבל משכורת", אומר ציפר ומוסיף כי לדעתו לאור נרדף שלא בצדק: "כתבתי את דעתי וגם על זה חטפתי מכל מיני פמיניסטיות. אני חושב שהוא נרדף שלא בצדק. והוא נכס למוסף שאני עורך, הוא פשוט נכס. יש לו מחשבה מקורית הוא באמת ברמה של כותבי המאמרים שיש בעיתונים כמו london review of books, לה מונד, אפילו להם אין כזה".

"אני חושב שאפשר לפרסם יצירות של אנשים שעשו מעשים איומים ונוראיים", אומר ציפר בהמשך דבריו בנוגע ללאור, ומוסיף: "הוא הואשם באונס של מישהי שבכלל נזכרה בזה אחרי הרבה מאוד שנים, ולכן גם אי אפשר היה להגיש תלונה למשטרה. כל הסיפור הזה הוא בעיניי חשוד. אני לא אגיד שהוא לא היה, אבל הוא נראה לי חשוד".

"פרשנות מידית היא שכל המתלוננות דמיינו?", שואל כ"ץ, וציפר מגלה: "כמובן, על זה רצו לפטר אותי. לא כל. אני אומר, במקרה הזה אני נותן לאנשים חומר למחשבה. אני אומר, תחשבו, זו גם אפשרות".

בהמשך מספר ציפר לכ"ץ ששוחח עם לאור על הנושא, ואומר: "הוא סיפר לי את גרסתו לסיפור. את גרסתו שלו הוא סיפר הרי להרבה אנשים. גרסתו הייתה שזה לא היה אונס. באמת יש התופעות האלה. אני לא אומר שכמובן. אני לא בא להיות ציני כלפי נשים שנאנסו חס וחלילה. אבל אני אומר שבמקרה הספציפי הזה בגלל שאותה מתלוננת, לא מתלוננת, זאת שנזכרה בזה 50 שנה אחורה, 40 שנה אחרי שזה קרה, אז שיכול להיות שיש פה אלמנט של פנטזיה יחד עם זיכרון".