"אני לא קיבלתי שום הגדרות. הייתי עצמאי לגמרי. לא הייתה שום התערבות של נוני בזמני. כשהיה דבר גדול הייתי מדווח לו אבל לא היה כפי שהיום כולם כותבים שנוני מדריך ונוני אומר עושה. זה לא היה", כך לדברי רפי גינת, ששימש בעבר כעורך הראשי של ידיעות אחרונות, ונחשב מקורב למו"ל העיתון.
גינת אמר את הדברים בתכנית "תעודת עיתונאי" בהגשת רועי כ"ץ שתשודר ביום שישי הקרוב בשעה 07:00 ברדיו תל אביב. כזכור, גינת פרש לפני למעלה משנה מכסא מנכ"ל ערוץ 10 אחרי שנה וחצי בלבד, מוקף הררי ביקורת מצד עובדי הערוץ על השכר הגבוה, לדבריהם, שמשך בזמן שהערוץ עצמו היה שרוי בחובות עצומים והם עצמם נידרשו לקיצוצים תכופים.
חזרה לידיעות. לדברי גינת, "רוח המפקד קיימת בכל מקום אבל העורך הראשי בעיתון הוא כמו ריבון. אני נדהמתי בהתחלה אתה יודע, הייתי אומר לאנשים, הדלת בהתחלה הייתה סגורה, בסדר שתהיה סגורה, ואני בחדר שלי. פתאום, זה היה השוק הכי גדול שלי, מנהל החדשות שאני מיניתי דופק בדלת, אני אומר כן, נכנס עם ראש שפוף 'אפשר להיכנס? אפשר לדבר'. תגיד לי מה אתה השתגעת? כנס אמרתי מאותו יום, אמרתי לראש הלשכה, מאותו יום הדלת שלי פתוחה תמיד, ושאנשים יכנסו ויצאו מתי שהם רוצים, רק תגידי לי מי נכנס".
"נוני רצה שנכניס אש"
בהמשך מספר גינת על האופן בו הגיע לידיעות אחרונות. "העיתון היה במצב לא טוב מבחינה חברתית. היו שם בעיות מבחינת עבודה, הייתה שם אווירה לא טובה. כשנכנסתי אני נדהמתי. ונוני (מוזס ד. ו) רצה שנכניס אש, זאת אומרת שנרים את העיתון, אש ותחקירים, ועשינו את זה. ועלה מספר המנויים דרמטית בניגוד למגמה העולמית בפרינט. ואני מאוד נהניתי שם, גם נפלתי על תקופה. אתה יודע מה היה בתקופה שלי? עוד לא התחלתי, היה ההתנתקות והיה פתאום הסיפור של אריק שרון, חולה ואחרי זה מנוטרל, ואולמרט ומלחמת לבנון ובחירות, הכל נכנס שם. דרמטי מאוד זה היה. וזה היה כיף האקשן הזה. שמע, אני זוכר, נסעתי בהתנתקות לשטח וכתבתי טור לעמוד הראשון משם. והרגשתי שאני בתוך הסיפור עם פגישות יומיות, עם ראש הממשלה, ועם הרמטכ"ל ואני רואה איך הם מתייחסים אלייך ואיך הם מתייחסים לעיתון. זו הייתה חוויה גדולה מאוד ועדיין אהבתי מאוד את הטלוויזיה ועדיין, עד היום, אני לא בטוח שעשיתי נכון שעזבתי את ידיעות אחרונות".
כ"ץ: מה בעצם כוחו של העורך הראשי בידיעות אחרונות? הרי המו"ל הוא זה שמגדיר לך מטרות ויעדים וגבולות גזרה והוראות פתיחה באש.
גינת: "תראה, זה לא נכון. אני לא קיבלתי שום הגדרות. הייתי עצמאי לגמרי. לא הייתה שום התערבות של נוני בזמני. כשהיה דבר גדול הייתי מדווח לו אבל לא היה כפי שהיום כולם כותבים שנוני מדריך ונוני אומר עושה. זה לא היה...אני חושב שמה שמסמל אולי יותר את התקופה שלי זה שעשו לי מסיבת פרידה ונוני היה נוכח בה עם כל הכוכבים של העיתון ונוני בדרך כלל לא נוכח בישיבות כאלה. ואז הוא אמר 'תשמעו, אני יודע שכולכם אוהבים את רפי, וגם אני אוהב אותו, אבל הבנאדם אוהב טלוויזיה. הוא רוצה טלוויזיה' אבל אנחנו נשמור לו את הכיסא הזה מתי שהוא רוצה שהוא יחזור' והיו מחיאות כפיים וסימה קדמון בכתה וזה הדבר. אני הכנסתי שם רוח יחידה, קומנדו".
כ"ץ: למה עזבת בעצם את העיתון?
גינת: "כי באה אלי הצעה ממוזי וורטהיים שהוא היה בעל הבית הדומיננטי של קשת ומרשת ביחד, לבוא ולנהל את חדשות שתיים".
כ"ץ: להחליף את שלום קיטל.
גינת: רגע, לא רק זה, ולהגיש גם את המהדורה.
כ"ץ: אתה מצטער על זה קצת?
גינת: "היום בדיעבד, אחרי כל מה שעברתי מאז, התקופה בידיעות אחרונות הייתה קשה מאוד אבל כיף גדול עם הרבה חרדת קודש ואני חושב שהייתי צריך להישאר שם (בעיתון)".
כ"ץ: אתה זוכר את ההבטחה של נוני מוזס? שמתי שתרצה לחזור לעיתון תוכל?
גינת: "תראה יש לי חלק, אני כל הזמן תמכתי ברון ירון שיהיה העורך ואני חושב שהוא עורך מצוין. לא היה עולה בדעתי בכלל לחזור עכשיו לעיתון גם אם היו מציעים לי. עכשיו כשאני אומר את זה 'עשיתי טעות' אני מתכוון לשנים שעברו מאז, לא שעכשיו אני אבוא ואחזור לידיעות אחרונות. לא על זה אני מדבר".
כ"ץ: ידיעות אחרונות מתקשה מאוד לשמור על המעמד שלו. אתה מאמין ביכולת של העיתון לשרוד את המלחמה הכלכלית הזו מול החינמון, מול ישראל היום?
גינת: "קשה מאוד, כי ידיעות אחרונות, שהוא לדעתי באמת העיתון הכי טוב במדינה עם האנשים הכי טובים במדינה נקודה...עכשיו, פתאום קם מולך טייקון שהכסף לא משחק. מפסיד עשרים מיליון? שיפסיד עשרים מיליון. מפסיד שלושים מיליון? שיפסיד שלושים מיליון. קשה מאוד להילחם בזה. קשה מאוד. אתה עומד מול דמון. ובכלל העיתונות המודפסת היא בבעיה לעומת מה שקורה באינטרנט ובטלוויזיה וכו'. אז המאבק של ידיעות אחרונות הוא קשה מאוד ולדעתי הוא ישרוד. בטוח. ידיעות אחרונות יש לו את ההיסטוריה והמסורת והוא בדם של כולנו. הוא בדנ"א של המדינה הזאת. הוא לא יפול בגלל חינמון".
בהמשך נשאל גינת על התנהלות העיתון בבחירות האחרונות, אשר נחשבו לקו פרשת מים בדרך בה הוצג על ידי ראש הממשלה כמנהל קמפיין נגדו.
גינת: "כל עיתון, בכל העולם, נוקט עמדה פוליטית".
כ"ץ: אבל עיתונים חושפים אותה. הניו יורק טיימס כשהוא תומך במועמד הדמוקרטי הוא מצהיר על זה. הוא לא עושה את זה בשושו.
גינת: כן, תשמע זה תלוי כי יש הרבה מאוד עיתונים אחרים שלא מצהירים 'אני תומך ב..' אבל עושים את זה תוך כדי העבודה. והארץ גם לא הצהיר אף פעם אבל הוא עושה את זה בצורה הכי מובהקת. וזה נכון שעיתון בוחר צד וזה נכון שהבחירה שלו בסופו של דבר מתבטאת גם בכתיבה, אבל, תשמע אתה יכול לבחור צד אם יבוא חומר ותחקיר זה יתפוצץ ואתה לא תגיד לסימה מה לכתוב ואתה לא תגיד לנחום מה לכתוב".
"תראה, היום זה מצב שונה כי יש מלחמה שהוכרזה לא על ידי ידיעות אחרונות ולכן היום זה קשה לשבת על הגדר. אבל אני בכלל נגד לשבת על הגדר. זה הכי קל, שפנים. מה זה לשבת על הגדר? לא זה ולא זה. נהיה טובים עם כולם, אולי זה יעזור לנו. אני לא חושב שזה מה שהקורא רוצה וזה מה שהצופה רוצה. היום זה אחרת. היום מותר להביע דעה גם בכלי השידור הציבוריים, תראה איזו מהפכה הייתה. אז לעיתון שהיה אסור? דווקא לעיתון?".
כ"ץ: למה תתגעגע בתקשורת?
גינת: "תראה, אני לא עזבתי לגמרי את התקשורת. יש לי הצעות, יש לי הצעה לחדש את שידור חוקר, יש גם נכונות של המשטרה. יש לי הצעות לעשות תכנית רדיו יומית ולא מתחנה אחת. אני יכול לעשות תקשורת אם אני רוצה. אני כרגע רוצה להתרכז בפרוייקט הזה (מיזם הפרסומות). עכשיו יכול להיות שיימאס לי. יכול להיות שאחרי כמה פעמים אני אגיד בוא נעשה משהו אחר או לא נעשה, זה הכל גמיש".