כתבי צרכנות תמיד נראו לי כמו אנשים שהפכו קהי חושים מרוב מתנות, מביטים בעיניים כבויות בעוד שקית מלאה הפתעות שכבר לא תרגש אותם. כשהצטרפתי ל"כל העיר" אחרי הצבא בסוף 2002 הוקסמתי מהקונספט והבטתי בהשתאות על נעמה לנסקי, כתבת הצרכנות של המקומון דאז, שהיתה פותחת בנונשלנט את מארזי המגנום והטילונים שנשלחו אליה למערכת ואז משאירה אותם על השולחן, זמינים לכל גרגרן. מאז הספקתי לצבור ברזומה כמה פינוקים מונומנטלים משל עצמי (וויקנד במלון יערות הכרמל על חשבון "אייץ שטרן" שבמהלכו עשיתי מסז' שמנים לצד נעמה קסרי מ"הישרדות", זוג נעלי ניו באלאנס ורודות שחברה שלי קברה בבוידעם בהפגנתיות, טיסה לאנטליה על חשבון חברת תיירות ואגדו? בבריכה עם לירון שמם ממאקו וסיגל אברייטמן מישראל היום), לא יותר מדי כדי שעדיין אתרגש מהמחווה ולא פחות מדי כדי שלא אתייאש ואעבור לעבוד ביח"צ.
יחידת החיתול הישראלית
לאירוע השקת ליין מוצרי הטיפוח הטבעיים לתינוקות של המותג Life של סופר פארם השבוע הגעתי במוטיבציה נמוכה, כי מה לי ולשמפו שמכיל מיצוי סלק שעוזר לתינוק במידה והוא סובל מג?ר?ד? הפיצוי, ולא בפעם הראשונה, בא בדמות הטרמינולוגיה של התחום שאליה נחשפתי לראשונה. זה התחיל כאמור עם ה"ג?ר?ד" והמשיך ל"מוצר פרימיום", שזה מושג שהחברים מסופר פארם אומרים כל הזמן אבל נראה שלאיש לא ברור מה הוא אומר, כמו נגיד "רמת ה-PH בפה".
סמנכל השיווק של סופר פארם, עופר לוי, הראה מצגת לגבי הנוכחות של הרשת בשוק החיתולים ודיבר על "נתח הסגמנט" שגדל, אבל הריגוש האמיתי הגיע כשהוא אמר, תוך הקפדה על דיקציה חיונית, את המונח "יחידת חיתול". האם הכוונה פשוט לחיתול, או שהיחס בין "יחידת חיתול" ל"חיתול" הוא כמו בין "יחידת חום" ל"חום" בשפת חברת החשמל"? המוצר שלוי הכי גאה בו בליין החדש, אגב, זה מחטא המוצצים הנייד.
מי רוצה לחוש את נתן אשל?
הקהל הורכב מכמה עשרות כתבי צרכנות, כמעט כולן נשים שכמה מהן יכלו לעבור בתור חברות בפרלמנט שישי בצהריים של אודטה. הן שלטו בחומר והתקילו את האוטוריטה המקצועית באירוע, מנכ"לית חברת "אננדה" שמייצרת את המוצרים הטבעיים, שלומית רוזן, בשאלות קשות כמו "מה בעצם ההבדל בין שמפו לתינוקות ושמפו לילדים?". רוזן לא התבלבלה ושלפה את הקלף של מיצוי הסלקים עבור עור התינוק בהסבר שלה, והוסיפה אזהרה מתחום הטרמינולוגיה: "יש בתחום התמרוקים שימוש מופרז ולא אחראי במושג 'בוטני'. זו מילה ריקה מתוכן שסתם מנפנפים בה". תגובת הגן הבוטני בירושלים תובא לכשתתקבל.
באזור הבופה (מקושקשת משני סוגים - עשבי תיבול ובצל, סלט ירוק, סלט קצוץ דק, גבינות קשות וקישים מהסוג שאני לא מתקרב אליהם. למה לאפות ביצים?) פגשתי את רותה דנינו, כתבת מגזין "הורים וילדים" שהפטירה בחיוך ש"הגבינות זה שחיתו?ת". היא הסבירה לי שהיתרון בתחום הצרכנות הוא שאתה בא במגע עם המוצר וחש אותו בעצמך, לא כמו תחומי סיקור אחרים שבהם הכתב לא באמת מכיר ברמה החווייתית את מה שהוא כותב עליו. חיפשתי בקדחתנות דוגמא מתחום סיקור אחר כדי לתמוך בטיעון שלה אבל כל מה שעלה לי לראש זה כתבים מדיניים שלא באמת חשים ברמה החוויתית מושאי סיקור כמו נתן אשל, למשל.
השלל: 4 בקבוקי שמפו וחבילת מגבונים לחים
מי שבלטה במרחב היתה מורן שפיצר עופר, כתבת רשת ב' שהסתובבה עם התינוק החייכן שלה שלהערכתי לעולם לא סבל מג?ר?ד. היא אומנם בחופשת לידה אבל קפצה להגיד שלום כי היא גרה בבבלי, ממש קרוב לבנין "מועצת ישראל היפה" בפארק הירקון שבו נערך האירוע. היא סיפרה לי שבתור כתבת צרכנות היא לא יכולה לייצר אייטם שהוא פרסומת נטו, נגיד "לייף השיקו מוצר חדש" וזהו, אלא תתאמץ לארוז את הליין החדש באייטם שסוקר את שוק מוצרי התינוקות כולו בצורה רוחבית.
נשמע הרבה עבודה.
"ממש לא. החברה שמשיקה את הליין החדש לרוב מספקת את המידע על השוק כי היא מבינה שרק ככה יתפרסם אייטם".
בדרך הביתה התקשרתי לידידה שלי שאוחזת בתינוקת מהממת כדי להעניק לה את שקית המתנות שכללה 4 בקבוקי שמפו שונים וחבילת מגבונים לחים. נפגשנו בנמל ותוך כדי שיחה התינוקת, שהיתה על הידיים שלה, דפקה חרפלוץ מהסרטים שפרץ את גבולות החיתול והתיז על אימה המופתעת. מיד התעשתתי והבנתי שאני בתוך אירוע. זיהיתי את השפריץ, מיהרת להכניס יד לשקית ההפתעות ושלפתי משם מגבון לח. "קחי האגיס, מהר!", שאגתי, למרות שעל החבילה היה כתוב Life בענק. אח"כ נסעתי בג'יפ הביתה, שמתי ירקות במג'ימיקס ושיחקתי בפקמן.