"הסיפור טוב, אבל לא עמיד משפטית"; "אין פה בעצם משהו חדש"; "זה לא מה שהקוראים שלנו מחפשים". לא מעט עיתונאים מכירים אותם בעל פה: נימוקים לפניית פרסה מערכתית לאחר שהעורך החליט לא לפרסם את התחקיר שלהם.
זה לא משנה שהכתבה כבר מוכנה לשידור, או משובצת על העמוד. המערכת - פתאום - חזרה בה. אינטרסים עלומים? שיקולים מערכתיים? זה לא חשוב. מה שעבדתם עליו - נגנז.
הטיסות הלא מעניינות של מבקרי המדינה
האמת תיאמר - לפעמים באמת הסיפורים לא חסינים מפני תביעה. לעתים אין בהם דבר חדש, או שהם פשוט משעממים.
לי זה קרה עשרות פעמים ככתב בכלי תקשורת, וככתב עצמאי - אפילו יותר. מחד ניצב החשש מתביעת דיבה. מאידך אין לך רצון לפרסם כתבה נטולת עוקץ שתאכזב את קהל הקוראים שלך.
אז כשנחשפתי לרשימת הטיסות הלא מעניינות של מבקרי המדינה, פשוט עברתי הלאה. אבל לאחרונה חשבתי 'מי יודע - אולי העובדה כי הוא שהה בכנס מסוים - תתברר בהמשך כחשובה?'.
כשחרצתי שביקור של רה"מ במסיבת חנוכה מסוימת לא חשוב - אולי הרגתי תחקיר עתידי של כתב חרוץ בערוץ 10? זה שהשר אופיר אקוניס סירב להגיב לשאלות שלי על טיסת ראש לשכתו שמומנה שלא מכספי המדינה - אומר שאני באמת צריך לשכוח מהסיפור? ומה לגבי תחקיר על ישראל ביתנו ששוכב במחשב שלי מזה שנים?
מגירה פומבית
אז יצרתי ניסוי בשם בית הקברות לסיפורים. כמעט בכל מערכת יש כזו מגירה של כתבות שנגנזו. רק שפה היא לראשונה פומבית. כולי תקווה שעיתונאים אחרים יזרקו בה (או אצלם) את בדלי הסיפורים שלהם.
המגירה נולדה מהבנה שבמציאות לא שקופה כמו שלנו אין שום טעם לערום בדלי סיפורים בתיקיה עלומה. מידע רוצה וצריך להיות חופשי, וגוגל, הרי, סובל הכל.
כמובן שאין במגירה מקום לסיפורים שחשופים לתביעות דיבה, אבל בהחלט יש המון מקום לכל השאר. זה כוחה של הרשת. זה והאפשרות לשלב ידיים.
אז כבר ריכזתי בבית הקברות כמה סיפורים שגנזתי, ואני שוקל להעלות נוספים. זה כמובן לא יספיק. אבל אם עוד עיתונאים יצטרפו, אפילו בעילום שם, בית הקברות יכול לקום לחיים.
נכון, קשה לספק תמריצים להשתתף בניסוי ועיתונאים הם זן אינדיבידואליסטי. אבל כן אבקש שתזכרו: קצה חוט שגיליתם ומחבר בין ח"כ לבין איש עסקים זניח הוא רק לכאורה לא מעניין. בסופו של יום: אולי הפרט ישלים למישהו את החתיכה החסרה בפאזל? ואולי מה שאותו כתב יעלה בהמשך יסייע לפאזל שלכם?