נושאים חמים

יום זכויות האדם: האם ישראל בדרך להיות פוטין-לנד?

"רק אתמול, נושא מסוים, למשל השחיתות בשלטון, נחשב למותר, אם כי דורש זהירות מסוימת במסירת פרטים, ויום למחרת הספיקה שיחת טלפון אחת מלמעלה כדי להוריד את האייטם". האם כל זה מחכה גם לנו? טור אורח, של עיתונאית שמבינה דבר או שניים בנושא

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין – מוסקבה, 26 במאי 2015 (AP)
הצפרדע לא קופצת החוצה ומתבשלת בלי שהיא מודעת לכך. פוטין (צילום: AP)

מצבה של התקשורת החופשית ברוסיה היום רע עד מאוד. בעת עלייתו לשלטון של הנשיא הנוכחי ולדימיר פוטין הייתה הכלכלה הרוסית עדיין שרויה בשפל. מאידך, עשר שנים אחרי התפרקותה של ברה"מ נבנתה במדינה מערכת של תקשורת חופשית. על אף העובדה שהשליטה על העיתונים הגדולים והערוצים המרכזיים הייתה נתונה בידיהן של קבוצות אוליגרכים גדולות בעלות אינטרסים, ניתן בהם ביטוי לכל מגוון הדעות. המתקפה על חופש הביטוי הייתה איטית ונמשכה שנים רבות. מאוחר יותר אף ניתן לתהליך הזה שם – "שיטת בישול הצפרדע". אם מושיבים צפרדע חיה בסיר ומחממים את המים בהדרגתיות, הצפרדע לא קופצת החוצה ומתבשלת בלי שהיא מודעת לכך. השמדתו של ערוץ הטלוויזיה NTV בתואנה של בעיות כלכליות ועזיבתו הנמהרת של בעליו, ולדימיר גוסינסקי, לישראל יכולה, ללא ספק, להיחשב לנקודת מפנה. עיתונאים שוחדו באמצעות כסף רב לכתוב "כמו שצריך". מי שסרב, נדחק החוצה. אם עד 2005 המפוטרים מצאו פרנסה באמצעי תקשורת חלופיים, מ-2005 ואילך כמעט שלא נותרו ברוסיה כלי תקשורת שאינם נתונים לשליטתה של המדינה. ביקורת כלפי הנשיא ומדיניותו הייתה הראשונה להיעלם מסדר היום. החלופה שהוצעה היא הוקעת הכשלים של השלטונות המקומיים.

למרבה הצער, רוב העיתונאים אימצו בחפץ לב את כללי המשחק החדשים שנלווה להם שכר נאה שהתאפשר הודות להתאוששות הכלכלה בעקבות "בום הנפט" הרוסי. חלקם השקיטו את מצפונם באמירות כגון: "עיתונות אינה שליחות כי אם מלאכה". לכן סולידריות קורפורטיבית עם היד המאכילה חשובה יותר מהמצפון והמוסר. יש שהעדיפו להרחיק למחוזות בידוריים כמו אופנה, סגנון חיים, בריאות ותיירות. לא דובר על כך בפומבי אך גם לא היה זה סוד גדול שמדי שבוע הגיעו מנהלי העיתונים הגדולים והערוצים המובילים לישיבות במשרד הנשיא, שם קיבלו תדרוכים על הדרך "הנכונה" להצגת האירועים החדשותיים. בין ערוצי הטלוויזיה הופצו רשימות שחורות של אנשי אופוזיציה, מעתה הדרך למסך הייתה חסומה בפניהם. עיתונאים שהזדהו עם האופוזיציה נתקלו באיסור לא רשמי לעסוק במקצוע.

הספיקה שיחת טלפון אחת מלמעלה כדי להוריד את האייטם

רק אתמול, נושא מסוים, למשל נושא השחיתות בשלטון, נחשב למותר, אם כי דורש זהירות מסוימת במסירת פרטים, ויום למחרת הספיקה שיחת טלפון אחת מלמעלה כדי להוריד את האייטם. המצב הגיע עד כדי אבסורד. אחת התוכניות שלי בערוץ TV Center לא עלתה לאוויר בגלל הזהרת הפס"ב – שירות הביטחון הפדרלי. נושא התוכנית היה די בנאלי – בן שזרק את אמו מהדירה. אך הסתבר שהבן הוא נהגו של אחד הבוסים בגדולים בשירותי הביטחון.

אט אט עלתה האג'נדה הדתית לראש סדר היום. "בשום פנים ואופן אל תגעו בכנסייה הרוסית האורתודוקסית!" הכנסייה החליפה למעשה את מחלקת ההסברה של המפלגה הקומוניסטית שנעלמה יחד עם השלטון הסובייטי. יש לזכור שמספר האנשים המבקרים תדיר בכנסיות ומנהלים אורח חיים דתי ברוסיה הוא בגדר טעות סטטיסטית. אחד הסקרים הראה שכשבעים אחוז מהאוכלוסייה הגדירו עצמם כפרבוסלבים, כשלושים אחוז מתוכם טענו שהם אתאיסטים בה בעת.

אין ברוסיה תקשורת משודרת פרט לזו התומכת בכל לבה בשלטון

לאחר פרוץ הסכסוך הצבאי בין רוסיה לגאורגיה ב-2008 חופש הביטוי נשמר למעשה רק ברשת האינטרנט – בפורטלים וברשתות החברתיות. בלוגים פופולריים החליפו עבור האוכלוסייה המשכילה את התקשורת הכתובה והמשודרת. בשנים הבאות גם התחום הזה החל לסבול מהתקפות. מוסדות האחראיים על התקשורת החלו לחסום פורטלים בטענות שונות ובהאשמות משונות. נפתחו חקירות נגד בלוגרים שנחשדו בקיצוניות, בלשון הרע ובהסתה להפלת השלטון. עם זאת, יש לזכור שהעיקרון "לקרובים לצלחת מותר הכול ועל היתר להישמע לחוק" מתאר את המציאות המתהווה ברוסיה בצורה המדויקת ביותר. שום הסתה לרצח או לאלימות מכל סוג שהוא המופנית כלפי האופוזיציה לא תחשב לבלתי-חוקית. לאחר כיבוש חצי האי קרים רוב רובה של התקשורת הרוסית השלימה את דרכה מעיתונות לתעמולה.

נכון להיום אין ברוסיה תקשורת משודרת פרט לזו התומכת בכל לבה בשלטון. המנהלים והעיתונאים העובדים בתקשורת זו לא יודעים בושה מהי. השקרים הנאמרים מהמסך כה מרשימים שלצופה לא נותר אלא להאמין בהם: קריאות לפתוח במלחמה גרעינית נגד המערב, לאומנות בוטה, עלילות שווא נגד מתנגדים וניבולי פה שכמוהם שומעים רק ברחוב.

אולגה בקושנסקיה (יח"צ)
ניבולי פה נגד מתנגדים שכמוהם שומעים רק ברחוב. אולגה בקושינסקי (צילום: יח"צ)

מערכות שלמות עוקרות

ממדי ההגירה של העיתונאים מהמדינה מרשימים. מערכות שלמות עוקרות. כך למשל כמעט כל אנשי המערכת של פורטל החדשות Lenta.ru עזבו לריגה לאחר פיטוריה הלא מוצדקים של העורכת הראשית. בריגה ממשיך הפורטל את פעילותו תחת השם Meduza.

עדיין מוקדם לערוך השוואה בין חופש הביטוי ברוסיה של היום לבין המצב שהתקיים בברה"מ או שמתקיים בצפון קוריאה. אך נדמה שסף הסובלנות המאפיין משטרים טוטליטריים רבים באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה כבר נחצה. החברה הרוסית, הנתונה תחת השפעתה של תעמולה גסה, לא תתרפא מהמיליטריסטיות, מהגזענות ומהאלימות לפני שהתקשורת שלה תעבור תהליך של הבראה.

* אולגה בקושינסקי - עיתונאית בכירה בין היתר ב"קומסומולסקיה פראבדה", "איזבסטיה" ואתר "לנטה.רו" - לקחה חלק פעיל לקראת הבחירות לנשיאות באירועי מחאה "למען בחירות הוגנות" ובמרץ 2014 חתמה, יחד עם עוד אנשי ציבור ואמנים, על מכתב תמיכה באוקראינה על רקע מתקפה עליה מצד רוסיה. על רקע כל אלה נרדפה, ואויימה עד שנאלצה לעזוב את רוסיה ולהתחיל הכל מחדש בישראל.
היא תהיה הנואמת המרכזית בכנס בנושא גבולות חופש הביטוי והאיום על הדמוקרטיה בישראל שיערך בשבוע הבא.