איגודים פמיניסטיים נגד בני ציפר: "הצדקת פדופיליה היא חציית קו אדום"

זעם רב בקרב פמיניסטים ופמיניסטיות, ארגוני נשים ואנשי תקשורת בעקבות המאמר השנוי במחלוקת של בני ציפר שפורסם שלשום בהארץ. כותרת המאמר בגרסה המודפסת, הייתה "אייל גולן ועדר הנאורים" וכותרת המשנה "עמים בני תרבות יודעים שכדי שהיצירה תשגשג יש להעניק לאמנים חירויות מוסריות שאין לאחרים". פסקה מתוכו זכתה בסוף השבוע האחרון לשיתופים רבים ברשתות החברתיות בליווי ביקורות נוקבות: "אמנים, מגתה ועד אייל גולן, מרחפים בתוך שיכרון אוויר הפסגות של העשייה האמנותית, אך מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים הנחשבים הכי נמוכים ויצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות. בלעדי זה לא תהיה יצירה, עם כל הצער שעלול הדבר להסב לצעירות הללו, שחייהן אולי נפגעו".

בתגובה לטור אמרה הבוקר לוואלה! ברנז'ה גל שרגיל, יו"ר עמותת "אחת מתוך אחת": "לא ברור מה חשב בני ציפר, ומה עובר על העורכים של הארץ, שלא מסננים טורי דעה. הטקסט המבזה של בני ציפר, נתן לגיטמיציה לאלימות מינית כלפי נשים ונערות, ולא רק שנתן לגיטימציה, אמר שזה חלק מהתהילה וההערצה. עיתון הארץ צריך לעשות בדק בית, מי הכותבים שלו, והאם הוא רוצה להצטייר כעיתון שתומך בתרבות האונס".

"התפלאנו לראות שעיתון שחורת על דגלו ערכים כמו ליברליזם וזכויות אדם, פרסם מאמר שמסנגר על אלימות מינית (קרי – הטרדות, תקיפות מיניות ואונס של נשים, גברים וקטינים) בשם האמנות", אמרה לנו אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע. "ציפר מבקש מהקורבנות ומאיתנו שנכיל אונס, גילוי עריות ותקיפות למיניהן - כל עוד הפוגע הוא אמן או איש רוח. מפתיע שבמאה העשרים ואחת בכלל צריך להגיב לאמירות הזויות שכאלה. לא מדובר בסתם פרובוקציה זולה. מדובר ברמיסת מאות אלפי קורבנות האלימות המינית בישראל. על ציפר אין מה להלין – לצערנו כבר התרגלנו. אבל האם אין כבר עורכים לעיתון? האם בשם ה'טראפיק' והרייטינג – מותר לומר כל דבר? מי שכותב דברים מחרידים כאלה כנראה לא פגש פגיעה מינית בחייו, ולוקה בעיוורון וחוסר אמפתיה קיצוניים. חופש הביטוי אינו חופש ההסתה לפגוע ולאנוס. העובדה שנותנים לאמירות בזויות אלו להתפרסם מעידה על כשל תפיסתי עמוק ומתן לגיטימציה לתרבות האונס להמשיך להתקיים. מציפר איננו מצפות למאום, אך מעורך העיתון אנחנו מצפות להתנצל ולא לאפשר יותר לכתב שלו לפרסם מאמרים המעודדים בפועל פגיעה מינית".

משדולת הנשים בישראל נמסר לוואלה! ברנז'ה: "בדבריו, בני ציפר לא רק הצדיק אונס ופגיעות מיניות בשם היצירה אלא פגע בקורבנות, נשים שנפגעו פגיעה מינית. יש לזכור שישנן וישנם יוצרות ויוצרים רבים שאינם פוגעים ואונסים ואינם זקוקים לאלימות בכדי להמשיך ליצור, כפי שטוען ציפר. בנוסף, אנו מתנדבות להגיע למערכת עיתון הארץ ולהעביר קורס בנושא אלימות מינית והטרדות מיניות היות ונראה שהמושגים וההבחנות לא ברורים במערכת העיתון ויש לחדד אותם".

שתי עצומות לפחות עלו לרשת כנגד ציפר. עצומה אחרת פורסמה תחת הכותרת "לעצור את כתיבתו של ציפר" באתר "עצומה". היא הופנתה למו"ל הארץ עמוס שוקן ולעורך העיתון אלוף בן, ונכתב בה: "אנו, קוראי הארץ נאמנים, קוראים לכם לחסום את פירסום הגיגיו של בני ציפר בעיתון הארץ עקב תמיכתו באונס צעירות למען יצירה אמנותית. מזה זמן מתאמץ ציפר לזעזע את קהל קוראי הארץ באמירות קיצוניות שביניהן גם כאלה שהיו על גבול ההסתה נגד ערבים ונגד אחרים. אך במאמרו מיום ו' ה 4 במארס כתב ציפר דברים שהם תמיכה באונס של צעירות למען הישגים אומנותיים, כביכול. והמודל של ציפר ל'הרשאה' לאונס למען הישגים כאלה הוא.. אייל גולן".

"יתכן שעל פי החוק היבש יקשה לתבוע את ציפר, אבל הגבול המוסרי של האנשים חושבים - מי יותר ומי פחות - נחצה בגסות שאיננה נסבלת עוד. האמירה של ציפר, שמשמעה שאפשר לפגוע בחייהן של צעירות באמצעות אונס כדי לאפשר לזמר הלז לסלסל בגרונו איננה בתחום האמירות המותרות בפומבי. בשונה ממאמריו בעבר, לא ייתכן לפטור את הדברים כפרובוקציה וכביטוי נוסף לתשוקתו הידועה של ציפר לתשומת לב. תמיכה באונס צעירות למען יצירת תרבות או אמנות איננה דיעה אלא תמיכה פומבית בפשעים, בדיוק כפי שהבעת עמדה גזענית היא פשע ולא "דיעה". אין אנו דנים בהשואות המופרכות של ציפר ולא בהערצתו לאויר הפסגות של אייל גולן. מדובר אך ורק בלגיטימציה שציפר מעניק לאונס של צעירות ועל כך לא נשתוק. לא נוכל להמשיך ולממן עיתון שבו אדם נקלה כבני ציפר מבטא את מחשבותיו המופרעות (...) אנו ממתינים להודעתכם שבני ציפר יושעה מעתה והלאה מכתיבת הגיגיו בהארץ. אנו מבהירים כי אין זו קריאה לפיטוריו ואף לא להפסקת פעילותו כעורך המדור לסיפרות אם כי איננו מבינים כיצד אדם שמתבטא בתמיכה בפשעים מסוגל להיות עורך של מדור סיפרותי שדורש עידון ותיחכום".

עצומה אחרת פורסמה בפייסבוק תחת הכותרת "עם כל הצער שעלול הדבר להסב – מבטלות ומבטלים את המנוי להארץ", וכך נכתב בה: "הצדקת פדופיליה היא חציית קו אדום. עיתון הארץ מתיימר להיות עיתון ליברלי שנושא ומקדם את ערכי הדמוקרטיה בישראל. העיתון ממשיך להעיסק את יצחק לאור, המואשם ב19 מקרים שונים של אלימות מינית. העיתון מעסיק את מורן שריר, המואשם בצילום נשים מתחת לחצאיות ללא ידיעתן ופרסום התמונות. ב2103 העיתון בחר להוציא פרסומת בה גבר מקיים יחסי מין עם אישה חסרת פנים, שלא אומרת מילה לאורך כל הפרסומת, בזמן שהוא משווה את קיום היחסים איתה לקריאה בעיתון, ומדרג אותה לפי זה. היום נחצה הגבול האחרון - העיתון פרסם מאמר של בני ציפר בו הכותב מצדיק קיום יחסי מין עם מעריצות קטינות, תוך התייחסות למקרה של אייל גולן, כדי לעודד יצירה. ציפר כותב: 'אחד המחירים שצריך לשלם הוא להסכים להקצות לאמנים טריטוריה אוטונומית משלהם מבחינה מוסרית שבה יוכלו להתפרע כי זה חלק בלתי נפרד ממה שהם' (...) הגיע הזמן למתוח את הגבול, מבטלים ומבטלות את המינוי להארץ, עד שינקטו צעדים שמראים שינוי כיווון ביחס שלו לנשים".

בסוף השבוע והבוקר עלו ברשתות החברתיות תגובות כועסות על הטור של ציפר בין השאר על ידי אנשי תקשורת ותרבות. הנה כמה מהם.

מו"ל הארץ עמוס שוקן הגיב בטוויטר לציוצים שליליים בעניין זה. הגולש נמרוד אבישר כתב לו: "תגיד שוקן, אתה חושב שלאמנים ויוצרים צריך להיות אישור לאנוס?", ושוקן הגיב: "חס וחלילה. החוק חל על כולם". אבישר הוסיף ושאל את מו"ל הארץ: "מדוע אתה מפרסם טענה שלאמנים מותר, בשם האמנות, לגרום צער לנשים צעירות? שבלי זה אין אמנות? זה מה שאתה חושב?", ונענה על ידי שוקן באמירה: "אני לא הייתי כותב כך, אבל אולי ציפר רצה לומר משהו, בדרכו, על החזרה המהירה מדי של אייל גולן למדיה העיקרית, ועל החברה שמקבלת את זה". בתגובה לאמירת הגולש ויקטור צ'ינה "מאיזו סיבה מחזיק עיתון רציני ליצן כמו ציפר, אני שואל ברצינות. איזה ערך מוסף אינטלקטואלי יש לו בעבור העיתון?", השיב שוקן "אולי של בחינת עמדות פוליטיקלי קורקטיות, במגוון נושאים". הגולש אורי קינן כתב לשוקן "שלום אני כותב לך כמי שמנוי שנים, מעריך וחשוב לו מעיתון 'הארץ'. הטור של ציפר משישי האחרון היה יותר מפרובוקציה הוא היה הסתה". מו"ל הארץ הגיב לו: "הסתה? נראה לי יותר תיאור מציאות מצערת בחברה המודרנית".

בני ציפר מסר בתגובה לוואלה! ברנז'ה: "אענה בקצרה: המחאות מלמדות אותי דבר אחד: על חוסר הליברליות הקיצוני של אלה הנקראים ליברליים. אנשים פשוט לא מוכנים לשמוע דעה שונה ולא רוצים להתווכח אותה אלא למחוק אותה ואת האדם שמביע אותה. דבר שני: הרעיון של סלחנות לאמנים סוררים ופושעים מבחינה מינית (וודי אלן, דיוויד בואי, פולנסקי) הוא חלק מהיותה של חברה תרבותית. זה דבר כמעט בנאלי לומר. אף אחד מהיוצאים נגדי לא היו יוצאים מגדרם לחתום על עצומות נגד וודי אלן, בואי או פולנסקי. אבל להרגשתי, בגלל שאייל גולן הוא מזרחי, אסור היה לי להגן עליו. וזה מה שחושף גם את הגזענות העמוקה של היוצאים נגדי".