(צילום: ניב אהרונסון)
גיל: 34
מה בעצם אני עושה: העשייה שלי מאד מגוונות ובעיקר דינאמית ומשתנה. ברמת העיקרון אני כתבת פלילים של כל אזור תל אביב שרון והמרכז, מה שאומר קודם כל להיות 24/7 צמודה לנייד, לצאת לכל זירה/ אירוע/ רצח /העבודה כוללת אינספור דיונים משפטיים ובעיקר הרבה עבודה עם מקורות. מכיוון שאני כתבת בחדשות אני מתעסקת עם כרוניקת חדשות אבל ממש עושה מאמץ להביא סיפורים ייחודים, להשמיע קולות אחרים, לחשוף עוולות ובעיקר להשתמש בכח העצום של הטלוויזיה כדי לשנות ולהאיר סוגיות חשובות. במהלך שנות עבודתי התמקדתי לא מעט בשוטרים שסרחו מקצינים בכירים ועד זוטרים שהשרישו נורמות פסולות מוסריות ערכיות וגם פליליות, כמו כן לא מעט פעמים מסקרת את מאחורי הקלעים של מה שקורה בשלל משפטיים מתוקשרים, הדינמיקה בין, שופטים, נאשמים, משפחות, קורבנות דרמות אנושיות שמתרחשות בין קירות בתי המשפט באופן יומיומי, לא מעט פעמים מוצאת את עצמי נשאבת, מרותקת, חלק לא גדול מהסיטואציות שם גורמות לי להרגיש ברת מזל או לחילופין מעלות את סף החרדה שלי מסיטואציות שאנשים נקלעים אליהן בין מבחירה ובין כאלה שהגיעו לשם בכפייה.
מלבד הכרוניקה, מה שמלהיב אותי בעיקר הוא להביא תחקירים משמעותיים, ייחודים, כאלה שמספרים סיפור באופן בלתי אמצעי. הסיפור שעדיין הכי מזוהה איתי זה הסרט שצילמתי בעצמי, על גואל רצון ו32 נשותיו. בסוף כל יום צילום אינטנסיבי, עם תמונות ילדים ונשים שנחרטו אצלי עמוק עמוק בראש, וסיטאוציות בלתי נתפסות היה לי ברור שזאת השליחות שלי. שבשביל זה הגעתי לטלוויזיה. גם בתיק הדגל של הבר נוער שקרס הובלתי קו תחקירי מאד ברור נגד נושאי התפקידים הבכירים במשטרה שאיש מהם עד היום לא לקח אחריות על הכשל הזה, פירסמתי לראשונה "במבט" בערוץ 1, את קלטות החקירה של חגי פליסיאן ושל עד המדינה שבדה מליבו סיפור שצפוי היה לשלוח בנאדם לכל חייו לכלא. התמונות והקולות של החוקרים שניהלו את החקירה לצד העדות של חגי ועד המדינה, הבהירו לצופים את עוצמת הכשל, הזחיחות ושכרון הכוח של החוקרים שלא נתנו לעובדות לקלקל להם את הסיפור. אני מניחה שבשם החשיבות הציבורית ולמרות שזה לא ממש נהוג במחוזותינו יום למחרת שידרו בערוץ 2 את החומרים הללו ששודרו אצלנו ערב קודם וזה בהחלט מספק. בשבוע שעבר חשפתי שיחות טלפון ובהן תיעוד של שוטר תנועה בכיר ומושחת שנתן לנהגים מסוכנים לעלות על הכביש תוך שהוא מקבל סיוע מחבריו השוטרים בשטח, בזמן אמת בתמורה לשוחד. בימים כאלה אני מרגישה שאני מקיימת את שליחותי נאמנה ותופר עבורי את המוטיבציה לחשיפה הבאה.
השכלה: תואר ראשון תקשורת ומדעי המדינה.
תפקידים קודמים: כתבת חדשות ערוץ 10, כתבת מגזין ישראל היום, כתבת פלילים במקומוני השרון.
מי פתח לך את הדלת לתעשייה: התחלתי את דרכי בעיתונות המקומית כסטודנטית צעירה. אייל גוטמן, העורך ברשת שוקן, הודיע לי כי המשרה המיועדת בשבילי היא כיסוי תחום הפלילים. בתור בת אולפנא, עולם הפלילים היה ממש רחוק ממני, נכנסתי לעולם שממש לא הכרתי אבל ככל שעברו השנים הבנתי שהחיידק נטוע עמוק בתוכי. מי שפתחה לי את הדלת לטלוויזיה הייתה העורכת טלי בן עובדיה, שהייתה העורכת האחראית על תוכנית "שישי" בהנחיית רביב דרוקר ועופר שלח. ייאמר לזכותה שלמרות שהגעתי מהעיתונות הכתובה בלי שמץ של ניסיון בטלוויזיה, היא נתנה לי את ההזדמנות ופתחה בפניי צוהר ללמוד ולעשות טלוויזיה משמעותית. התחלתי כתחקירנית, מגישי המהדורה הרעיפו עליי פרגון בשפע, לא דבר מובן מאליו בתעשייה, ומשם צמחתי לכתבת ב"שישי", עשיתי לא מעט כתבות מגזין לשלל תוכניות בערוץ, וכמובן בהמשך עברתי להיות כתבת לענייני משפט במהדורה המרכזית. תודתי נתונה גם למנכ"ל ערוץ 10 לשעבר ראודר בנזימן, עיתונאי ממעלה ראשונה.
איפה את בעוד 5 שנים: וואו שאלה מצויינת. ראשית, ובמיוחד בימים אלה, אני מאד מקווה שבעוד חמש שנים יהיה שידור ציבורי ערכי ואיכותי שבו ייקחו חלק לא מעט מעמיתיי. ברמה האישית מאד מקווה שבעוד חמש שנים אהיה שקועה בעשייה דוקומנטרית משמעותית ובפרויקטים טלוויזיונים/ סדרות של תחקירים ארוכי טווח, וגם אולי כמגישה איזה תוכנית משפטית עם ערך מוסף? אני מאד מקווה שבעוד חמש שנים אצליח להדביק את הפער ולייצר עוד כמה סרטים דוקומנטריים משמעותיים שכבר יהיו על המדף.
מה אוכלת לצהריים: תלוי. לגמרי. לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי מדלגת על ארוחות, בהתאם ללוח הזמנים, לפעמים נמצאת באמצע יום צילום בשום מקום, אז מאחדת ארוחות. בימים כתיקונם, רשות השידור ממוקמות באחד המקומות הכי שווים בת"א, צמוד למתחם שרונה, אז יש מגוון. לעיתים אני פוקדת גם את מזנון רשות השידור. הערך המוסף מבחינתי לארוחת הצהריים נובע בעיקר מהבילוי במחיצת שותפיי לדסק החדשות, אלירן טל, תמר אלמוג, אמיר בר שלום, יאיר ויינרב ונוספים וחביבים.
פרגני למתחרים: עורך "עובדה" שחר אלתרמן והצוות שלו ממשיכים לעשות עונה מצויינת ושורה של תחקירים חשובים: תחקיר המכון לרפואה משפטית של עומרי אסנהיים, והתחקיר הראוי והחשוב על עזרא נאוי. הערכתי נתונה גם לעיתונאי אמיר זוהר שכותב ומאיר דברים מחוץ לקופסה. כתב "אולפן שישי" שי גל שיוצא לשטח ונותן לכתבות המגזין שלו ערך מוסף, אפתיע גם בפרגון לקולגה שלי והמתחרה גיא פלג שמביא לא מעט סקופים בלעדיים ופרסומים ראשונים לאורך שנים ומציב רף גבוה.