ברלינאים, תנוחו, דור גליק לא חושב שאתם נפולת של נמושות

כתב חדשות 10 בגרמניה דור גליק צוחק כשאני אומר לו שאת חגיגות השנה לתפקיד, שהוא מציין השבוע, הוא צריך היה להעביר בברגהיין ולא בבית מלון מוקף משטרה בבריסל. אולי באמת היה מעדיף לחגוג, אבל גם אם לא נעים לומר את זה - לאירועים כמו הפיגועים האחרונים יש השפעה חיובית על קריירות כמו שלו וחבריו לתפקיד, כך שיש להם סיבה מסוימת לשמוח.

זו הרי שעתם היפה של שליחי חברות החדשות ברחבי העולם; זמן המסך בשמיים, ולראייה - את הראיון לוואלה ברנז'ה אנחנו מקיימים בדוחק של זמן בין ההכנות של גליק לסיט-אפ, הקלטת מבזק, ראיון עם מומחה מקומי שנסגר מעכשיו לעכשיו, וחייבים לסיים לפני שיגיע זמנם של שידורי חדשות הערב, שיהיו, כצפוי, באווירה מתוחה. "הכל מרגיש כמו סרט משטרתי, הרחובות חסומים ואתה חייב להיכנס לכל מקום דרך דלתות צדדיות", הוא מתאר לבקשתי את סביבת העבודה. "בשביל להיכנס למלון שלי, למשל, אני צריך לצלצל באינטרקום כדי שיבואו ויפתחו לי במיוחד".

מוכר לך מהימים בפריז? יש הבדל?

"השוטרים בבריסל קצת יותר נחמדים. ברגע שהגעתי לפריז ופתחתי מצלמה באמצע הרחוב ניגש אלי שוטר ואמר לי 'אם אתה לא מעיף את המצלמה עכשיו, אני שובר לך אותה' - ככה בלי לתת סיבה ובלי כלום רק כי זה מצב חירום".

תאר לי את ההיערכות שלכם השבוע, ברגע שנודע על הפיגועים. לא היה קושי להיכנס לבריסל?

"אני הרי גר בברלין, אבל רצה הגורל ובמקרה ביום שלישי הייתי בקלן, שנמצאת במרחק של שעתיים נסיעה בלבד משם. קיבלתי ביום שלישי טלפון בהול מהדסק בסגנון של 'קח את הדברים שלך וטוס ישר לבריסל', כבר היה רכב שכור מוכן של חברת החדשות, מה שאפשר לנו להיות שם בשעה מוקדמת יחסית. כל הטיסות היו סגורות, אין המראות ואין נחיתות. זה גם האתגר הכי גדול של האירופאים בעיני - עניין אמנת שנגן של התנועה החופשית בין מדינה למדינה. בניגוד לרכבות ומטוסים, בכבישי אירופה אתה יכול לנסוע חופשי ומנצלים את זה. המחבל הגיע הרי מטורקיה לאמסטרדם ומשם לבריסל. אם אתה שואל אותי מה השאלה המסקרנת ביותר באירופה בזמן הקרוב היא איך הם מיישבים את הערכים הליברליים של התנועה החופשית עם הטירוף הביטחוני שהולך פה".

חיטטתי לך בפייסבוק, יש משהו כמעט משעשע בתמונות שלך שם עומד עם מיקרופון מול חצובה שאליה מחובר אייפון. ככה אתה מעביר את הדיווחים? באייפון?

"יש לי מצלמה של הערוץ שהיא תמיד איתי ואני משתדל לצלם ממנה, אבל כשיש אירועים חריגים ויש צורך להעביר דיווחים מהירים מעכשיו לעכשיו, האייפון 6S מאפשר לצלם באיכות גבוהה ולשלוח חומרים באופן מיידי. אנחנו גם עושים שידורים ישירים מהאייפון. הרי כתב באירופה זה צוות של איש אחד. אתה גם התחקירן גם הכתב וגם הצלם. כשצריך לעשות את זה באירועים דרמטיים דקות לפני מהדורה אז כן, האייפון מאפשר לי לעשות את זה".

התקן של שליח ערוץ 10 לאירופה הממוקם בברלין לא ממש היה קיים לפי שגליק נכנס אליו, והיא כאילו נתפר למידותיו. גרמנית התחיל ללמוד עוד בגיל 16, למרות שבמשפחה הפולנית חשבו שזה מוזר ("אני דור שלישי קלאסי", הוא אומר) ובגרמניה הוא הוא מבקר קבוע עוד מאז השירות בגלי צה"ל. אחרי השחרור ובשנת 2009 קיבל מלגת חילופי עיתונאים ככתב של ynet והתגורר בעיר ועבד בעיתון מקומי.

כמה שנים לאחר מכן, לרגל ציון 50 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין המדינות, הושקה מלגה מיוחדת לעיתונאים שהציעה מימון של שהות בת שנה במדינה. גליק, שבדיוק סיים תואר שני בהיסטוריה ויחסים בינלאומיים ועמד להמשיך לדוקטורט, החליט לוותר על האקדמיה ולחזור לברלין. הוא ניגש למלגה עם הצעה למלא אותה במסגרת ערוץ 10, התקבל, ולאחר שהסתיימה התקופה הוצע לו להישאר בערוץ ככתב קבוע. "אני מאוד שמח שגולן יוכפז לקח את ההצעה שלי והחליט ללכת על זה", הוא אומר.

למה ניגשת עם ההצעה דווקא לערוץ 10?

"ערוץ 10 היה כלי התקשורת היחיד שהייתי צופה בו באופן יום יומי, אני חושב שיש בו כיום הון אנושי שמאפשר חופש עיתונאי נדיר בנוף הישראלי - ואני לא צריך לספר לך על הקשיים של התקשורת הישראלית. יש לגולן יוכפז, כמי שעומד בראש מערכת החדשות, השפעה מאוד חזקה ויכולת עמידה בלחצים אל מול כל מי שמנסים שזה לא יהיה כלי תקשורת כזה, ואני מאוד גאה לקחת בו חלק".

מצופה ממך, בתור כתב בגרמניה, לחפש בעיקר סיפורים שקשורים באנטי-ציונות, השואה על גזרותיה, באנטישמיות וכדומה? אתה נאלץ לכוון את עצמך אל המובן מאליו?

"המטרה שלי היא לחשוף כמה שיותר מהפנים של גרמניה בפרט ושל אירופה בכלל. הנושאים שציינת כבודם במקומם מונח ואני כן מביא אותם, אבל חס וחלילה שאלו יהיו הנושאים היחידים שמסוקרים. כמובן שצריך למכור את זה טוב יותר לעורכים, אבל בערוץ 10 דווקא יש קבלה של שלל נושאים שהם לא אלה הטריוויאליים".

אחד האירועים החדשותיים המשמעותיים ביותר שהוטל על גליק לסקר היה ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בברלין לפני שלושה חודשים, כאשר הגיע לפגישה עם הקאנצלרית אנגלה מרקל. לכאורה הכל הלך חלק, אבל מאחורי הקלעים בחדר העיתונאים הישראליים התחוללה דרמה שהעיבה על יחסי ערוץ 10 ולשכת ראש הממשלה, יחסים שממילא אינם מאופיינים בחיבה הדדית עזה. התוצאה, כך לפי מקורות יודעי דבר, הייתה שבלשכת ראש הממשלה לא אפשרו לגליק להפנות שאלה אל ראשי המדינות ואף כינו אותו בשמות - ויוכפז נאלץ להתערב מרחוק. "היה ויכוח על מי ישאל את נתניהו ומרקל שאלה", הוא עונה בבקשת הבהרה לסיפור.

הבנתי שזה היה יותר מסתם ויכוח. מה קרה מאחורי הקלעים? עבר מספיק זמן, אתה יכול לספר.

"ישבנו כל הכתבים בלשכה של הקאנצלרית והוחלט שתא הכתבים המדיניים יבחר בהגרלה מי יהיו העיתונאים שיפנו אל השניים שאלות. גם ערוץ 10 ואני עלינו בהגרלה, אבל היה שם אי-כיבוד של תוצאות ההגרלה".

כלומר?

"הגיעה לפתע מלשכת ראש הממשלה הוראה, אין דרך אחרת לומר את זה, שאחד משואלי השאלות יהיה חגי סגל ממקור ראשון לצד רפאל אהרן (כתב "טיימס אוף ישראל", ד.א.) והתפתח על זה ויכוח, כעסנו על זה".

"עדכנתי מיד את גולן וזכיתי לגיבויו המלא והחלטנו שנדווח על כך. בסופו של דבר לא דיווחנו, כיוון שבוצעה שיחת טלפונית אותה יזמה לשכת ראש הממשלה שבה הפנינו אל נתניהו שאלה. עשר דקות לפני המהדורה המרכזית גם הגיעה התנצלות על דברים שנאמרו שם, שזה "אתה טראבל מייקר, ואנחנו נזכור אותך לביקור הבא'. אבל זה הסתיים בהתנצלות".

רגע, זה נאמר מפיו של נציג לשכת ראש הממשלה?

"כן, את זה אמרה עובדת בלשכת ראש הממשלה".

כשזה מגיע מהכיוון הזה נשמע כמו מחמאה.

"האתגר והמחויבות שלנו זה לשאול שאלות, ולצערי יש פחות ופחות הזדמנויות לשאול את ראש הממשלה שאלות באופן ישיר בישראל. נוצר מצב שהמקום כמעט היחיד שבו אפשר לשאול אותו שאלות ישירות זה במסיבות עיתונאים בחו"ל, ובדיוק בגלל זה היה לי כל כך חשוב להתעקש ולהפנות אליו שאלה. בסוף כאמור הגיעה התנצלות, כך שמבחינתנו העניין נסגר ואין טענות הדדיות".

למעשה, מלבד גליק יש לישראל רק כתב נוסף אחד המדווח באופן קבוע מגרמניה - אלדד בק, כתב ידיעות אחרונות המתגורר במדינה זה כמה עשורים. כשאני דוחף את גליק לרכל על המתחרה, שידוע בנקודת המבט הביקורתית שלו על גרמניה, הוא עונה בפשטות: "אני מעריך את העבודה שלו".

נפגשתי לאחרונה עם עיתונאי גרמני בכיר והשם של בק עלה, הוא אמר לי שיש לגרמנים בעיה איתו. הם רואים בו, איך לומר בעדינות, אנטי-גרמני. בתור מי שעוקב אחר פועלו - אתה מסכים עם זה?

"הספר שהוא כתב ("גרמניה, אחרת" שיצא לאור לפני כשנתיים, ד.א.) יכול בוודאי בעיניים גרמניות להיתפס כשלילי ואני יכול להבין למה הקונצנזוס הגרמני לא מחבב את דברי הביקורת שיש לו על הלכי הרוח והאנטישמיות הנוכחיים הקיימים בגרמניה לשיטתו, ואני מדגיש, לשיטתו. אבל אני ממש לא רואה אותו כאנטי-גרמני. מה זה אנטי-גרמני? גם את המונח אנטי-ישראלי אני לא אוהב. זו דמוקרטיה ויש פה אופוזיציה, בפלורליזם יש מקום לחופש של דעות. אלדד בהחלט מצביע על סכנות ועל תהליכים בחברה הגרמנית שהרבה מאוד פעמים כלי תקשורת אחרים לא בהכרח שמים עליהם את הזרקור, במיוחד לא כלי תקשורת גרמנים".

יש מישהו מכתבי החוץ הישראליים שאהוד עליך במיוחד?

"תמיד הערכתי את נדב איל, עוד לפני שהגעתי לערוץ 10, ואני ממש שמח שיוצא לי לעבוד איתו. אם לפרגן למתחרים - אני חייב לומר שמאז שאני זוכר את עצמי התכנית האהובה עלי בטלוויזיה הייתה 'רואים עולם' בערוץ 1 בשבת בערב ואני מקווה שזה לא ייעלם. עצם העובדה שיש במה בערוץ ישראלי פעם בשבוע לשעה של חדשות חוץ - אם מחפשים הצדקה לקיומו של שידור ציבורי בישראל, כאשר ממול יש תכניות ריאליטי, 'רואים עולם' היא דוגמא לזה".

מההתרשמות שלך, במה שונה שוק התקשורת הגרמני מזה הישראלי?

"הוא שונה מאוד בעיקר מבחינת הזמינות והעדכון. אם משהו קורה בגרמניה ואני רוצה לדעת מזה ברגע שזה קורה - אין אפשרות, אין פה מבזקים. זה לא קיים באף כלי תקשורת בגרמניה, אפילו לא באתר המוביל פה של 'דר שפיגל'. כשקורה משהו רציני כמו הפיגוע בבריסל הם עושים לייב-טיקר, אבל אין כזה דבר ביום יום על האירועים הרגילים ובאופן כללי לוקח להם הרבה יותר זמן לעלות עם דברים. ייאמר לזכותה של התקשורת הישראלית שבאמצעים ובכוח אדם הרבה יותר דלים היא מצליחה לספק לצופים ולקוראים חדשות מיידיות. תכנית החדשות המרכזית פה מדי ערב, אגב, היא מהדורה מרכזית של רבע שעה וזהו - נגמר".

בתור קורא חדשות בגרמנית, אתה נתקל בכותרות מוטות לרעת ישראל, מהסוג שעליו מתרעמים אנשי משרד החוץ מעת לעת מול העיתונות הבריטית והאמריקאית?

"חד משמעית כן. בתחילת גל הטרור הנוכחי למשל, אחרי שהתרחשו כמה וכמה דקירות ונרצחו ישראלים, צה"ל יצא בלילה למתקפה כלשהי בעזה שלא היו בה נפגעים. למחרת הכותרת בדר-שפיגל הייתה 'סכינים נגד טילים'. זה לא משאיר לקורא הרבה ברירה באיזה צד להיות, מי כאן הדוד ומי הגולית. זה בהחלט דבר שהוא מטריד, גם מבחינה עיתונאית".

גליק עמד בשבוע החולף במרכזה של מיני-סערה ישראלית-ברלינאית לאחר שכתבה שלו ושל מתן חודורוב הציגה את "היורדים מברלין", אלה שלא ממש הסתדר להם, אם תרצו, תחת הכותרת "החלום ושברו". הכתבה הגיעה כשנתיים לאחר סדרת הכתבות הזכורה "היורדים החדשים" - והשניים הואשמו מיד בחוסר הוגנות, בלשון המעטה. אורי גינת, המתגורר בעיר, היה רק אחד מאלה שביקרו את השניים בבוז אותנטי.

"מה שהכי אהבתי זה את המסקנה שהישראלים הולכו שולל, ברלין היא לא מה שניסו למכור להם", כתב בציניות. "סליחה חודורוב את גליק, בגתן ותרש של הרמייה, אתם אלו שמכרתם להם שקרים לפני כמה שנים כשהצגתם את המעבר לברלין בצורה הכי שטחית והכי פופוליסטי, מהגרים של מילקי קראתם לנו. בקיצור יצאתם ממש ממש עלובים, חרא של עיתונות וחרא של תחקיר". גליק, מצידו, אומר שהביקורת הייתה צפויה.

כשקבענו להיפגש אמרת בצחוק "כנראה שנצטרך להיפגש במרתף, עכשיו כשהפכתי לאויב העם של הישראלים בברלין". נעלבת מהביקורת?

"זה היה ברור מראש שהם לא יאהבו אהבו את הכתבה, בלשון המעטה, ואכן היו פוסטים של קללות ונאצות נגדי נגן מתן ונגד ערוץ 10. ציפינו שזה יקרה, ואם אתה שואל אותי - עוצמת הדברים וזה שהם מתדיינים בזה עד היום - בעיני זה אומר שעשינו את התפקיד שלנו, לשאול את השאלות ולאתגר".

הטענות הן בעיקר פליאה שעכשיו, פתאום, אתם מציגים את העיר באור שלילי.

"נוצרה לברלין תדמית של מין אוטופיה, שהיא לא קשורה למציאות. מין לונדון או ניו-יורק החדשה שכל אחד יכול להסתדר בה כי היא קוסמופוליטית וזולה מאוד. אבל כמו שאתה יודע יש בברלין גם קשיים. יש בעיות סוציו-אקונומיות קשות עם אחוזי האבטלה הגבוהים ביותר בגרמניה ולפעמים גם גזענות ושנאת זרים. לצד זה יש תהליכים חיוביים ואני לא מפחית בהם, אבל המטרה הייתה לבוא ולהגיד חבר'ה - המצב מורכב. שאנשים יעברו לברלין, אבל שיידעו לאן הם באים".

אני חושב שקהילת הישראלים בברלין סובלת, אם להשתמש במילה במשמעות רחבה, מעודף חשיפה חסר פרופורציות בתקשורת הישראלית ביחס לכמות האנשים שגרים בה. אתה מסכים?

"אני מסכים במאה אחוז, ולדעתי גם המספרים מוגזמים. אין מספרים רשמיים, אבל ההערכה מדברת על 15 עד 20 אלף איש. תסתכל על המספרים שיש בלוס אנג'לס, במלבורן או בלונדון, הם ממש לא זוכים לחשיפה כזאת. כמובן שיש את העניין של השיוך ההיסטורי ודברים מאוד טעונים, אז זה מעלה את השם 'ברלין' בכל מקום. אבל צריך לשים את זה בפרופורציות".

אתה חושב שתחזור לישראל, בעתיד הנראה לעין?

"מעולם לא עזבתי את ישראל ברמה ההצהרתית".

כן, אבל אתה יודע מה קורה - טכנית - למעמד של אזרח ישראלי שמתגורר בחו"ל יותר מחמש שנים.

"גרתי בחו"ל וחזרתי לארץ ושוב עברתי לחו"ל ושוב לארץ, ותמיד הדבר שאני הכי קשור אליו ושאיתו אני פותח בבוקר את העיניים זה מה קורה בישראל, אין מה לעשות. במקביל אני חושב שאין דבר רע בלבלות תקופה מוגבלת בחו"ל, נהפוך הוא. במיוחד בארצות לא דוברות אנגלית, לספוג את השפה והתרבות זה מרחיב אופקים ומעשיר אותך. זה נשמע כמו קלישאה אבל זה ממש ככה".

לי זה נשמע יותר כמו משהו שעשוי לעורר עליך עליהום של מעודד ירידה מהארץ.

"אני ממש לא חושב שמי שנמצא בחו"ל מתקרב למה שהיה מכונה פעם 'נפולת של נמושות'. אנחנו חיים בעולם הרבה יותר גלובלי ואפשר לאהוב את ישראל ולהיות ציוני טוב גם מבחוץ, זה אפילו מוסיף למעמדה של המדינה כשיש לה צעירים שהם אוהבי הארץ מבחוץ".