קרב ראש בראש של הכתב המדיני של "ישראל היום" מול כתב "הארץ": שלמה צזנה פירסם היום (ראשון) טור ביקורת על הכתבה של ניר חסון, כתב ירושלים וארכאולוגיה, שפורסמה במוסף החג של "הארץ" על ירושלים. לשניים יש עבר משותף: כזכור, צזנה היה העורך של חסון במקומון הירושלמי "כל העיר".
בטור דעה שפורסם ב"ישראל היום", צזנה זועם משום שלטענתו הכתבה של חסון "עוסקת בחללים הקדומים בעיר העתיקה של ירושלים. בעצם הלוואי והיא הייתה באה לספר על האזורים הקדומים שמתחת לאתרים קיימים בעיר העתיקה. בפועל, זוהי כתבת תעמולה, מסיתה, שבא לעורר קונספירציות ורגשות עוינות".
צזנה מסביר כי "לפי כותרת המשנה של הכתבה, חושפים את העבר בעיר העתיקה, יהודים שלא רוצים לראות ערבים. הנה כותרת המשנה: "בעוד כמה שנים יוכלו המבקרים בירושלים העתיקה לבקר בעיר נוספת: ירושלים התחתית. (כבר עכשיו אפשר. ולמעשה אפשר היה כבר שנים). יהיו בה ממצאים ארכיאולוגיים, דרכי גישה סודיות יותר ופחות ואף מקומות לאירועים (להוסיף את המילה סודית תמיד מעלה דריכות). מה לא יהיה? ערבים. (ככה בונים הסתה) או עדות לקיומם כמה מטרים מעל (ממש. כאילו אפשר לצעוד בעיר העתיקה ולהיכנס לאותם חללים ללא מעבר במפלס הקיים). מסע במנהרות של ירושלים, במעמד עם אחד".
חסון הגיב הבוקר בפייסבוק לטענותיו של צזנה, וכתב כי הכתבה שלו ב"הארץ" "מתארת תמונה מורכבת מאוד של התרחבות העיר כלפי מטה - נוצרו שם בהחלט מרחבים מעניינים מאוד, אפילו מרגשים (למי שמתרגש). אבל להתעלם מהמשמעויות הפוליטיות, הנרטיביות של הפרויקט הזה זה דבר מאוד לא עיתונאי".
חסון ציין כי "החללים, כוכבי הכתבה, נוצרו על ידי עמותה פוליטית (אלעד), עמותה ממשלתית (הקרן למורשת הכותל) ורשות ממלכתית (רשות העתיקות). הם נחפרים בשיטות מדעיות שנויות מאוד במחלוקת, באזור כבוש על פי כל דין בינלאומי, באזור אפור על פי הדין הישראלי, בניגוד לדעתם של מי שמתגורר מעל למנהרות ושל ארכיאולוגים רבים, במקום סופר רגיש מבחינה ביטחונית ומדינית ודתית. ועל כל זה צזנה מעיר לי: ///"הרעיון של סקירת הנושא, יכול היה להיות יפה, מעניין, תיירותי, אבל ניר חסון כתב הארץ לקח את המאמר למקום רע, מריר, מסכסך ואלים."//// כזה אני רע, מריר, מסכך ואלים, אבל עיתונאי".
חסון הוסיף כי "מבין עשרות הכתבות שכתבתי על עמותת אלע"ד זו ככל הנראה הפחות ביקורתית, אבל מילא. אזכור ההסעה ביציאה מהתעלה הכנענית (לא מהמעיין) ועד לבריכת השילוח (ולא לשער האשפות) נועד בדיוק לשקף את הפער בין העולם התת קרקעי לעולם שלמעלה. מדובר בנסיעה של 300 מטרים שמטעמי ביטחון לא צועדים אותם. אין פה טענה לאלעד, אלא תזכורת לכך שהעולם התת קרקעי הזה מתקיים במקביל למציאות די אלימה".
צזנה המשיך וכתב כי "בכתבה מורגש לי הקו הברור: למשל, ליד מעיין הגיחון, המקום שלי התנ"ך בו הומלכו מלכי ישראל, למרגלות הר הבית, מוגש בהארץ עם השם הערבי של המקום (ומזכיר לי שבשבוע שעבר באונסקו הפלשתינים הצליחו להוריד את השם הר הבית ולהשאיר רק את השם אל אקצה). מודגשת באופן שלילי עמותת אלעד (אפילו עד גיחוך, כשמודגש כי יש הסעה מסילוואן בצאת המעיין לאזור שער האשפות כי יש זריקות אבנים. כאילו שעל כלי הרכב לא זורקים אבנים...)".
חסון השיב כי "בכתבה מוזכר השם הערבי בין סוגריים. נניח לשאלה המדעית, האם מלכי ישראל אכן הומלכו במעיין הממצאים הארכיאולוגים מדברים בינתיים יותר על מלכי יבוס ומלכי יהודה, אבל נעלה שאלה עיתונאית - אם נתקע מחוגה במעיין הגיחון ונשרטט מעגלים של 200 מטרים, קילומטר ו-20 קילומטר או מאה קילומטרים ונשאל את כל מי שגר בתוך המעגלים האלו, איך קוראים למעיין הזה? הרוב המוחלט ישיב "עין אום אלדארג' " (יתכן שבמעגל של 10 ק"מ נגיע לשיוויון עם מספר המשיבים "מעיין הגיחון"). אז במסגרת כתבה מקיפה שעוסקת במאמצים לנתק בין התושבים הפלסטינים לבין המקום האם אין מקום להזכיר את השם הערבי? ולו בסוגריים??".
חסון הגיב ל"שלל טענות על כך שאני תורם לתיאוריות הקונספירציה הפלסטיניות בדבר חפירות מתחת להר הבית" וכתב: "רק אצטט מהכתבה: 'החופרים נזהרים מאוד בכבודו של הר הבית, ולמרות טענות מצד התנועה האיסלאמית וגורמים פלסטינים, אין אף חפירה שחודרת מתחת להר'".