קרב מאמרי הדעה בין "הארץ" ליולי תמיר: השבוע פורסם מאמר מערכת בעיתון תחת הכותרת "הצנזורית משנקר", שתקף את החלטתה של תמיר להסיר ציור עירום של שרת המשפטים איילת שקד מתערוכת הסיום של בית הספר. תמיר הגיבה לכך בטור דעה שפורסם בעיתון, שכותרתו "הרגע שלי עם איילת שקד" ובו הסבירה את החלטתה. אתמול, שוקן הגיב לטור של תמיר עם טור דעה משלו בשם: "אסור לצייר דמות אשה בערום".
בטורה, תמיר מסבירה את הרקע להחלטה וכותבת כי "נדהמתי לקרוא את מאמר המערכת הקורא להתפטרותי מתפקידי כנשיאת שנקר. כותב המאמר לא טרח לברר את העובדות, בביטחון השמור לאנשים שאינם מדקדקים בפרטים טען כי להחלטה לא היה בסיס ערכי או חוקי. לו רק היה מבקש מהיועץ המשפטי של שנקר את חוות הדעת המשפטית שהוצגה בפני בטרם קבלת ההחלטה היה מקבלה מיד".
עוד כתבה כי "לא מדובר רק בחוסר דיוק אלא בצביעות של ממש: האם לעיתון הארץ אין ייעוץ משפטי? האם עורכי עיתון הארץ ובעליו מוכנים לקום בבוקר ולמצוא בעיתון מאמר, כתבה או תמונה שחושפים את העיתון לתביעה משפטית? וודאי שלא. ההבדל היחיד הוא שהציבור אינו נחשף לפעמים בהם שיקולים (ראויים) של כבוד האדם, צנעת הפרט, הימנעות מפגיעה אישית כמו גם שיקולים של ביטחון לאומי גורמים לעורכי העיתון שלא לפרסם דבר מה העלול לפגוע בו".
תמיר תוהה: "מהיכן הצדקנות והדרישה שאני אפעל באורח העלול לחשוף את המוסד שאני עומדת בראשו, ויקר לליבי מאוד, לתביעות משפטיות? מה מקורה של הטענה המגוחכת ששיקולים של פגיעה כלכלית עקב תביעה משפטית אינם ראויים? כל כלי תקשורת המכבד את עצמו, במיוחד אלו המגינים על חופש הדיבור, מקפידים לשמור על כללים הנובעים משיקולים מוסריים וחוקיים".
לטענתה, "חוק איסור לשון הרע והחוק למניעת הטרדה מינית משקפים את אמונותיי האישיות. חופש הביטוי, כמו כל חרות אחרת ראוי שתישקל כנגד שיקולים אחרים ובמיוחד כנגד פגיעה אישית בכבוד האדם. במובן זה, ואולי בשונה מאחרים, אני מאמינה שאנשים הנושאים בתפקידים ציבוריים, אמורים להיות חשופים באורח מוחלט מבחינה רעיונית, ניהולית, וכלכלית אבל זכאים להגנה - אולי אפילו להגנה יתרה - בכל הנוגע לצנעת הפרט משום שהפיתוי לפגוע בהם גדול יותר".
לסיכום, תמיר כותבת כי "אסור לבלבל בין הזכות לבקר לזכות לפגוע. הקלות שבה פוגעים באנשי ציבור לא הופכת את הדיון הציבורי לאיכותי יותר, חופשי יותר, או דמוקרטי יותר. ההפך הוא הנכון, הקתרזיס המדומה שבא בעקבות הפגיעה באישיות שנואה רק משחרר קיטור ומונע פעולה משמעותית שמטרתה שינוי המצב הקיים. כידוע אין ביני לבין איילת שקד הסכמה ברוב רובם של הנושאים...אבל אני מכירה היטב את התחושה של אישה נאה בחיים הציבוריים שמאחורי גבה מלחששים שפילסה את דרכה למקום בו היא נמצאת תוך כדי שימוש במיניותה...חוות הדעת המשפטית חיזקה את התחושה שיש כאן לא רק טעם לפגם אלא גם חשש לעברה על החוק".
שוקן: "חוות דעת משפטית שסללה דרך קלה לצנזורה?"
בתגובתו לתמיר, שוקן כתב: "האם ייתכן שהוצגה בפניה, טרם קבלת ההחלטה לצנזר, חוות דעת משפטית שמצביעה על הסיכון שבהצגת הציור, ולא היינו שומעים על כך ממנהל מחלקת האמנות, לארי אברמסון, שעליו הוטלה המשימה בניגוד לדעתו? האם לא היה אומר שהוא נאלץ לעשות את זה בעקבות חוות דעת משפטית? האם היה עולה על דעתו להתפטר כאשר בסך הכל נאלץ לפעול על פי החוק? האם תמיר לא היתה מסתפקת רק בהסבר הזה להחלטתה לצנזר במקום לתת כל מיני הסברים אחרים לגמרי? האם ייתכן שגם אם ניתנה חוות דעת שמצביעה על בעיות משפטיות אפשריות בתמונה, הייתה זו חוות דעת שסללה דרך קלה לצנזורה?".
הוא הוסיף כי "הרבה דרוש לאדם כדי להיות לאמן טוב, אבל יותר מכל חיוניים חופש לדמיון ולמחשבה, וחופש לבצע מה שהדמיון והמחשבה מובילים אליו. אם עד עכשיו היה לתלמיד או לתלמידה ראש מחלקה להיוועץ בו, כעת ניטל מעמדו של ראש המחלקה, ומעליו תעמוד ועדת אתיקה בת שמונה אנשים שתפקידה יהיה לתת תשובות לתלמידים איזו יצירת אמנות מותר, ואיזו אסור. כשיש אפקט מצנן של ועדה שבה חברים בין השאר גורמי מינהלה - הנשיאה, איש עסקים ופרקליט המכללה, כבר אפשר להבין איזו אמנות נקבל כאן ומה נשאר מסמכותו של ראש המחלקה".
לסיכום, שוקן כתב כי "בשפה אורווליאנית הוסבר לנו, שזה מודל חדש שעשוי לשמש דוגמה לבתי ספר אחרים - גוף שיחצוץ בין המערכת המינהלית למערכת האקדמית. למעשה המודל מקדם את שליטת הגורמים המינהליים, שקיבלו מעמד פורמלי מחוזק, ומחליש את ראש המחלקה. לא הבנתי אם גם המרצה אוריאל מרום השתמש בשפה אורווליאנית כשאמר לסטודנטים: "אם אתם יוצרים בתוך מרחב שמאפשר הכל, אז אין משמעות למלה חופש", או שבעצם קרא להם לצאת לקרב על חופש היצירה כשהוסיף: 'המקום שבו חופש פועל הוא בדיוק בסיטואציות האלה. חופש אינו דבר שקיים באופן עצמאי או מוחלט'. ומה עכשיו? הכי נכון לוותר על "המועצה לאתיקה אקדמית", להוריד את הכיסוי מעל הציור ולהחליט שעל השגיאה הזאת לא חוזרים".