נושאים חמים

פרשת ביבי-נוני היא קודם כל עסקה בין שני סוחרים גרועים

מהצד האחד, מו"ל מבוהל ורוטט ומהצד השני ראש ממשלה שמוכן לזחול על הרצפה עבור סחורה מיושנת ומשומשת. יובל אביבי, ממקימי "ישראל שישבת" שחזר בימים האחרונים למוקד תשומת הלב, חושב שיותר מהכל מדובר כאן בכמעט עסקה בין שני בסטיונרים. טור אורח

נוני מוזס וביבי נתניהו
שרואים תחנות רוח. בנימין נתניהו ונוני מוזס (צילום: יח"צ)

העסקה (לכאורה!!) בין נתניהו למוזס כבר תוארה בשיא הפאתוס, ובצדק מסוים. "עסקת פרוטקשן" היא ההברקה האחרונה. אבל גם היה "יום הכיפורים של שלטון-עיתון", "רצח הדמוקרטיה" ועוד כל מיני פנינים מצד מתאבלי הפייסבוק. אבל מעטים מדי התייחסו לעובדה שלצד כל אלה, מדובר בדו קרב עד המוות בין שני סייפים עיוורים ופסחי יד שבעצם זו להם הפעם הראשונה לחוש בכפותיהם את מגעה הצונן של ידית הדקר. משא ומתן חסר משמעות שנערך בתנאים של הרות-גורל כאילו הוא-הוא יכריע בין חיים למוות, שבו שני הצדדים נלחמים עד זוב דם להשיג את מה שאין להם שום צורך בו.

האחד, איל תקשורת שכבר שנים ארוכות רואה את המדיה העולמית כולה כורעת, נקרעת, מתרסקת ונאבקת, ומשום מה בטוח שראש הממשלה יכול להניף את מטה הקסם ולהציל את העיתון שלו מהבור הכלכלי שאליו נקלע. כן, "ישראל היום" גרם נזק לידיעות, כן, הוא הצעיד הורדה במחירי המודעות. אבל יש עוד כלי תקשורת שעשה בדיוק את מה ש"ישראל היום" עשה. קוראים לו Ynet, ומוזס הקים אותו במו ידיו (אף אם, נודה, בלית ברירה).

מוטי גילת מתארח בערב חדש (חינוכית 23)
אפילו אותו נתניהו לא הצליח להשתיק. מוטי גילת (צילום: חינוכית 23)

למה ביבי לא יורק בבוז על מה שיש לנוני להציע?

יצא לי, גילוי נאות, להיות ממקימי "ישראל שישבת", מגזין סוף השבוע של "ישראל היום", שחזר בימים האחרונים למוקד תשומת הלב, כאילו הוא עמד במרכז הדיונים - האם ייצא לאור או לא. על מה שהלך במערכת "ישראל היום" אני מנוע מלדווח מפאת הסכם סודיות, אבל על מה שהלך במערכת "ידיעות אחרונות" דווקא אפשר לספר, ההדים הגיעו אלינו בזמן אמת וגם תועדו אז במדורי הברנז'ה: אנחת רווחה קולקטיבית פלוס המשפט "מזה חששנו?!?" אחרי ש"שישבת" יצא לאור בפעם הראשונה. והנה, נוני נשאר מבוהל ורוטט גם אחרי שהתברר שהאויב הגדול הוא עכבר לבן ומצייץ. ולמי הוא פונה? לראש ממשלה שהוכיח יותר מכל דבר אחר שאין לו שום יכולת להשפיע על שום כלי תקשורת. את מוטי גילת מעיתון הבית שלו הוא לא מצליח להשתיק, אז את התקשורת הוא יציל, בזמן שהניו יורק טיימס מפטר מאות?

והשני, ראש ממשלה שכבר 20 שנה התקשורת חושפת את הפרשיות המביכות והספק-פליליות שבהן נקשר שמו, וכלום לא קורה, ועדיין הוא בטוח שהתקשורת היא זו שתפיל אותו. ראש ממשלה שרואה מדי יום כמה מעט השפעה יש לעיתונים ולחברות החדשות, ועדיין מוכן לזחול על הרצפה מול רגליו של בעל עיתון ולמכור בזול את ידידיו הקרובים ביותר, רכיכות חנופה בפני עצמם, רק כדי ששרה תקבל תמונה טובה יותר ב"ידיעות". למה, בשם כל מה שיקר, ביבי לא יורק בבוז על מה שיש לנוני להציע? את העדות למידת הכוח וההשפעה המוזסיים הידועים לשמצה, הדורסניים והמפחידים, קיבלנו במרץ 2015 - אז כשנוני אומר שיעשה הכל כדי שביבי יהיה במשרדו כמה זמן שירצה, לא ברור כיצד ביבי שומר על ארשת פנים חתומה ולא פורץ בצחוק.

קבוצת ידיעות אחרונות (צילום מסך)
ynet היה שם לפני. בית "ידיעות אחרונות" (צילום: יח"צ)

עסקה בין שני סוחרים גרועים

מילא, מילא שמוזס ונתניהו הם סוחרים גרועים בדמוקרטיה הישראלית ובאינטרסים של העם הישראלי. מילא. אבל למה הם צריכים להיות עיוורים ומבוהלים כל כך? אם יש סיבה להיות בפניקה היום, היא כיוון שהאנשים שאמונים על המשאים והמתנים הקריטיים ביותר למשק ולמדיניות הישראלית הם לא יותר משני בסטיונרים (כבודם במקומם מונח), שמתחריהם כבר לא מאיימים עליהם ועדיין הם מחפשים דרך לדחוק את רגליהם מהשוק, שרואים תחנות רוח ומסתערים עליהן כאילו הם ענקים ומפלצות, שמערך השיקולים שלהם כשהם אוחזים בעט החתימה הוא מביך ואידיוטי. תעשו עסקאות על חשבוננו, סבבה, תמכרו אותנו בזול, למה לא, אבל לעזאזל, לפחות תרוויחו מזה משהו.