פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הראיון עם נעמה בוכריס - לא לטשטש העובדות, גם במחיר הישג טלוויזיוני

      מה חווה אותה חיילת ‏כשגם לאחר ההודאה ולקיחת האחריות עליה לצפות בטלוויזיה באשת הבועל מכנה אותה ‏שקרנית?‏ בטור מיוחד לוואלה ברנז'ה, מתייחסת יו"ר הרשות השנייה אוה מדז'יבוז' לראיון השנוי במחלוקת ב"אולפן שישי" ומציעה לא לשכוח מיהם הקורבנות האמתיים ‏של הפרשה

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      צרמה במיוחד בראיון הבמה הנרחבת. נעמה בוכריס ב"אולפן שישי" (צילום מסך)

      הריאיון עם נעמה בוכריס, אישתו של אל"מ אופק בוכריס היה תוצר של עבודה עיתונאית ממושכת, ‏ביחס לתשומת הלב הציבורית שעוררה ועדיין מעוררת הפרשה, אין לי ספק שבמערכת אולפן ‏שישי רואים בו הישג עיתונאי. בפתח דבריי, ראוי ונכון לציין כי בתפקידי כרגולטורית של חדשות ‏ערוץ 2 אין מקומי להתערב בתכנים שבוחרת חברת החדשות לשדר ואני עומדת על כך שעצם ‏ההחלטה לקיים ולשדר את הריאיון מעוגנת במסגרת חופש העיתונות, כך ראוי שיהיה.‏ אבל אם ב"ראוי" ו"לא ראוי" עסקינן, קשה לעמוד מנגד נוכח הדברים שהובאו מפיה של המרואיינת, ‏ודאי לאור העבירות שבהן הורשע בעלה ובהן הודה במסגרת עסקת טיעון שעליה חתם. ‏

      כתב האישום המקורי גלל 16 מקרים שונים של ניצול מיני ובעילה אסורה שביצע בוכריס בשתי ‏חיילות ששירתו תחתיו. עסקת הטיעון פטרה את בוכריס במאסר על תנאי והורדה בדרגה אחת, ‏עונש קל, זניח ביחס לעבירות בהן הודה. בצדק, היא עוררה ביקורת ציבורית רחבה. ‏

      צרמה במיוחד בראיון הבמה הנרחבת שניתנה להכפשת המתלוננות, אחת מהן ביוזמתה, האחרת, ‏רק לאחר פניית מצ"ח אליה. הניסיון לציירן כמניפולטוריות והביקורת שנמתחה על רצונה של ‏המערכת "שלא להרעיד את לבן", כך לדברי הגברת בוכריס. תיאור שרחוק מהמציאות מרחק גדול ‏מאוד, מרחק שאל-לה למערכת עיתונאית לטשטש גם במחיר מה שנתפס כהישג טלוויזיוני.‏

      אוה מדז'יבוז' (ענבל מרמרי , יח"צ, הרשות השנייה)
      המספרים אומרים את הכל. אוה מדז'יבוז' (צילום: ענבל מרמרי)

      הקורבנות האמתיים ‏של הפרשה – חיילת וקצינה שנוצלו מינית

      מציאות חייהן של נשים גם בישראל של 2017 היא מציאות של סכנה מתמדת. הסטטיסטיקות של ‏נשים שהותקפו מינית, לא כל שכן הוטרדו מינית, יכולות רק לזעזע. כשאישה, ודאי אישה צעירה ‏במסגרת צבאית שבה ההיררכיות מאוד ברורות, חווה הטרדה מצד מפקדה- הסיכויים אוטומטית ‏לרעתה. המערכת משדרת לאורך כל הדרך שמוטב לה למתלוננת לא לעשות עניין. מעמדה ייפגע, ‏שמה יוכפש, פרטיותה תופר וגם בתום התהליך, ספק אם בית המשפט יחמיר בענישה כדי ‏להרתיע את אופק בוכריס הבא מלשלוח יד אסורה, לנשק בניגוד לרצון החיילת או לאנוס אותה, ‏סליחה, לבעול אותה בעילה אסורה, אם נצמד ללשון המשפטית המכובסת. מה חווה אותה חיילת ‏כשגם לאחר ההודאה ולקיחת האחריות, הדבר היחיד שביקשו שתי המתלוננות, עליה לצפות בטלוויזיה באשת הבועל מכנה אותה ‏שקרנית?‏

      זכותה המלאה של נעמה בוכריס לראות את המציאות כפי שהיא בוחרת ולסדר לעצמה בראש את ‏ההתרחשויות באופן שיהיה לה נוח. אלה החיים הפרטיים שלה. אבל כשחייה הפרטיים מגיעים אל ‏המסך, ראוי להדגיש את ההבחנה בין מציאות לבין מציאות אלטרנטיבית. בין הקורבנות האמתיים ‏של הפרשה – חיילת וקצינה שנוצלו מינית במשך תקופה ארוכה על ידי קצין מוערך ובעל עוצמה, ‏לבין הקורבן מטעם אשתו.‏

      טוב עשתה לטעמי מערכת "פגוש את העיתונות" שהביאה למחרת ריאיון עם עורכת דינה של המתלוננת המרכזית ואפשרה בכך במה נרחבת ומכובדת גם לביקורת על עצם קיום הריאיון. בשולי הדברים, ‏60 אנשים הצטרפו לעמוד הפייסבוק "גם אני לא אצפה בראיון עם נעמה בוכריס". כמעט 10,000 ‏אוהדים את העמוד "תומכים בתא"ל אופק בוכריס" שטוען כי דמו של בוכריס הופקר ובוזה וכי הוא ‏מותקף ומוכפש על ידי התקשורת. המספרים הללו אומרים את הכל.