פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על העיוורון: מכתב גלוי לחוגגים על דמם של עיתונאי התאגיד ה"סמולנים"

      אותם חוגגים בכיכרות בנפול עוד בריקדה של העיתונות החופשית לא רואים שבעצם הם חוגגים את הפגיעה בעצמם. דווקא מי שתומכים בממשלה הזאת צריכים לשאוף לתקשורת פלורליסטית, רבת אפשרויות ויצירתית. דעה

      עובדי התאגיד מפגינים מול קריית הממשלה כנגד מתווה השידור הציבורי (ניב אהרונסון)
      הפגנת עובדי התאגיד (צילום: ניב אהרונסון)

      אחת מתופעות הלוואי המאפיינות את משבר התאגיד, או בכלל עימותים בין פוליטיקאים לעיתונות, היא תגובות השמחה לאיד ברשתות החברתיות. "מגיע לכם" בצורות מנומסות יותר או פחות, כאילו אותם מגיבים לא נהנים משירותיהם של אותם עיתונאים שמגיע להם. הרי העיתונות, על כל מגרעותיה, אינה מקשה אחת, וכשאומרים "לכם", לא ברור לגמרי למה מתכוונים.

      אבל מה שבאמת מקומם בתגובה הזאת, הוא העיוורון העצמי של אותם מוסתים כנגד התקשורת. כיצד אותם חוגגים בכיכרות בנפול עוד בריקדה של העיתונות החופשית לא רואים שבעצם הם חוגגים את הפגיעה בעצמם. כי זה מתחיל בצנזור ביקורת אישית על ראש הממשלה ורעייתו, אבל בסיטואציה כמו זו שהמדינה מחישה אליה את צעדיה, לא ירחק היום שזו לא תהיה הביקורת היחידה שלא תשודר ולא תפורסם. כי עכשיו אנחנו עוד מקבלים דיווחים מפורטים על הכשלים בהכנות ל"צוק איתן", ויודעים מה לדרוש מהממשלה שלנו, אבל בעתיד שאליו אנו דוהרים - לא נשמע ולא נדע מדוע מסתיים עימות זה או אחר במפח נפש ובאבדות מיותרות.

      עכשיו עוד מספרים לנו כמה כסף מופנה לעשיית פוליטיקה קטנה ועל חשבון מה הוא בא, אבל בעתיד המצטייר כעת, הכתב הכלכלי פשוט עלול לחשוש מלפרסם את זה. כי עכשיו מראים לנו איך מתעללים בסבתא וסבא בבית האבות ומספרים כיצד הפיקוח של משרד הבריאות לוקה בחסר, עכשיו מסבירים לנו מדוע מחירי הדיור גבוהים כל כך, ומדוע כל כך הרבה פועלים נפגעים בתאונות עבודה ומה אפשר לעשות נגד זה. עכשיו מראים לנו את הפערים הבלתי נתפסים בין שירותי הבריאות בגליל, בגולן ובנגב לעומת מרכז הארץ ומזהירים מפני הסכנות אם ידלוף המאגר הביומטרי. אם לא תהיה כאן עיתונות חופשית, לא נדע את כל אלה, כמו שלא נדע באיזה זבל מאכילים את הילדים שלנו בצהרון. כן כן, עד לשם זה מגיע.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת ממשלה. מרץ 2017 (AP)
      היינו יודעים על החקירות? נתניהו (צילום: AP)

      נסו לחשוב מה לא הייתם יודעים

      ואם נראה לכם שאני מגזימה, נסו למצוא סיבה אחרת לעובדה שרוב הקואליציה עסקה בשבועיים האחרונים בענייני התאגיד, במדינה שאולי הכי קשה לנהל בעולם. זה לא שהסורים, והרוסים וחמאס ושביתת הנכים והאלימות ברחובות יצאו לחופשה.

      דווקא מי שתומכים בממשלה הזאת, דווקא מי שמרגישים שבעיתונות לעיתים אין ביטוי למצוקותיהם, צריכים לשאוף לתקשורת פלורליסטית, רבת אפשרויות ויצירתית. נסו לחשוב מה לא הייתם יודעים אם היתה פה רק תקשורת מטעם: אז ברור שעל חקירות ראש הממשלה, ועל הצוללות לא היינו שומעים. אבל גם לא על מעשי האונס של קצב, ועל חקירת הרצוג. מילא לא היינו שומעים על משהו שקרה, חשבו כמה דברים פשוט לא היו נחקרים, ולא היו משתפרים - אלמלא היתה כאן עיתונות חופשית. את מערכת היחסים הבעייתית בין הפרקליטות למכון לרפואה משפטית, זוכרים? רומן זדורוב? גל בק? פרשת הרפז? מעטפות הכסף? תארו לכם מחאה חברתית שאינה מסוקרת. יכולים לשכוח מחינוך חינם (בערך) מגיל שלוש. למשל.

      עיתונות לא חופשית, או עיתונות מאוימת לא תספר לצרכניה את האמת על מה שזכותם לקבל מהמדינה. היא לא תגלה מה הם לא מקבלים, ומי כן מקבל. במהלך הדרך צרכניה כבר לא יידעו מה לדרוש מהשלטון, ובסופה, כבר לא יידעו שאי פעם ניתן היה לדרוש ממנו משהו. עיתונות מאוימת פשוט מתכנסת אל עיסוק בנושאים שלא מעצבנים אף אחד, ומאפשרים לחזור הביתה בשלום.

      נדמה לחוגגים על דמם של עיתונאי התאגיד ה"סמולנים"- שרבים מהם חובשי כיפות, שביסים ובעלי פאות ואחרים סתם בעלי דעות ימניות באופן מוצהר - שנפילת העיתונות בידי פוליטיקאים תסתכם בזה שלא נשמע על הגלידה והשמפניות של שרה נתניהו, אבל זה רחוק מלהיות הגיוני. פגיעה בזכויות אזרחיות, כמו חופש ביטוי ועיתונות חופשית, היא מדרון חלקלק. וכשכדור השלג דוהר מטה, הוא אינו מבחין מי הם הנמחצים תחתיו, ואינו יכול לעצור טרם רמיסת אלה שבעצם שמחו על קיומו.

      * הכותבת משמשת כעורכת הראשית של "מה בוער" בגל"צ