העיתונאית רביד בר-אור הלכה הלילה (חמישי) לעולמה. בר-אור (37), שעבדה כעורכת לשונית ב"ידיעות אחרונות", גילתה לפני כשנה וחצי שהיא חולה בלימפומה, תת?סוג של לוקמיה. במהלך התקופה היא תיעדה את המאבק שלה במחלת הסרטן.
בעבר אמרה: "בימים הכי קשים ביקשתי מהרופאים ומההורים שלי שפשוט יוותרו עליי. שייתנו לי למות בשקט. ביקשתי לנסוע לשווייץ, לעבור המתת חסד. זה לא שאני רוצה למות, הסברתי בשקט. אני לא רוצה למות; אני רוצה לחיות. אני פשוט לא רוצה לחיות ככה. אני לא רוצה לחיות בבתי חולים, מטיפול לטיפול, מיום ליום. לאט, בחוסר שליטה על חיי שלי. לא רוצה להיות תלויה במחטים שהוורידים שלי דוחים, במנות דם, בטיפולים כימותרפיים וביולוגיים. לא רוצה שאמא שלי תאכיל אותי כי אין לי כוח להרים את היד, ותחזיק אותי במקלחת כי אני לא מסוגלת לעמוד בלי להסתחרר. כן. הגענו עד שם".
"אני לא רוצה לחיות בבידוד, בלי לעבוד, בלי לראות חברים ומשפחה, בלי ליהנות מהחיים לנסוע לחו"ל, לראות הופעות והצגות, לאכול אוכל טוב. לא רוצה לחיות כמו שהלובסטר הזה מכתיב לי (טיפ ממני: הומור הוא חובה. שחור ככל האפשר. אין גבולות ואין חוקים. לחולי סרטן מותר הכל). בימים הכי קשים איבדתי את החיוך שלי. וזה היה הדבר הכי קשה לאבדו. קשה יותר לאבד מאשר את הימים שאני לא זוכרת, ימים מעורפלים ומסוממים של כאב ומצוקה, ימים שאולי באמת עדיף לא לזכור. קשה הרבה יותר מאשר לאבד את העצמאות שלי".