נושאים חמים

יום אחד הגיע אלינו יצחק רועה עם הצעה מקורית: להגיש את החדשות עם חולצה פתוחה וחיוך

בימינו קם דור אחר של מגישי ומגישות החדשות, שלמדו לשוחח עם הצופים, לא להכתיב להם. יצחק רועה היה החלוץ, הוא, יחד עם ירון לונדון ורבים אחרים. מיוחד לוואלה ברנז'ה: חיים יבין סופד לחברו, יצחק רועה, שהלך לעולמו

יצחק רועה (צילום מסך , צילום מסך)
פורץ דרך. יצחקר רועה ז"ל (צילום מסך)

עם מותו של יצחק רועה, לאחר מחלה קשה וארוכה, אבד לי חבר טוב, צנוע, חכם, רגיש ויקר ואבד לעולם השידור – רדיו וטלוויזיה – אדם חשוב, פורץ דרך. תרומתו העיקרית של רועה ז''ל לעולם השידור היתה בהכנסת סגנון וגישה חדשים, אחרים, בהגשת החדשות, ששינתה את כתיבת החדשות, את צורת ההגשה, ואת תפישת העולם שמאחוריה, גישה המשנה עד היום את תפישתנו ביחס למושג חדשות.

סגנון ההגשה של ''מבט'', שיצרנו עם ראשית הטלוויזיה, הפך במשך השנים למשהו כאילו מחייב. סברנו שחדשות הערב צריכות להיות העיתון האלקטרוני היומי של הצופה. ה''יובש'' של ''מבט'', הקורקטיות והרצון להיות ממלכתי, הוגן ומאוזן, נראו לנו תמיד אבן יסוד חשובה לעיתונות האלקטרונית אצלנו.

יום אחד הגיע אלינו יֹצְחָק רוֹעֶה, מגיש חדשות מצטיין ברדיו, עם הצעה מקורית: להגיש את החדשות אחרת, עם חולצה פתוחה וחיוך. הייתי אז מנהל החדשות, ודלתנו, של מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ושלי, היתה פתוחה לרעיונות חדשים. קיבלנו את הצעתו בשמחה. הוצאנו את כסא המגיש מהאולפן והצבנו אותו כשברקע חדר הבקרה: מאחורי רועה נראו הבמאי, הטכנאי ואנשי ההפקה, והיה זה כאילו הגיש את החדשות מלב הקונטרול. טכנאים ועיתונאים זעקו חמס, אך המהדורה יצאה לדרך.

חיים יבין 9 במאי 2017 (צילום מסך)
טכנאים ועיתונאים זעקו חמס, אך המהדורה יצאה לדרך. חיים יבין (ארכיון)

טקסט החדשות איננו מקודש

רועה החל כל מהדורה של ''כמעט חצות'' ב''פסוקו של יום'', הציג ספר חדש, שילב קריקטורה, הגיש את החדשות בצורה נון שאלאנטית. בימים ההם זה היה חידוש. הייתה ליצחק פילוסופיה תקשורתית שונה - הוא היה גם חוקר תקשורת באוניברסיטה העברית – טענתו הייתה כי טקסט החדשות איננו מקודש. על שר החוץ משה דיין שידר כי הוא חוזר מקהיר ''עייף טקסים ומצויד אוטונומיה'', הוא עקץ את השלטון ונכנס לעימותים עם היושב ראש יָרוֹן ועם המנכ"ל לַפִּיד, שניהם אנשי ימין מובהקים. לקראת אחד במאי דיווח רועה בחיוך כי ''החג יוקדש לחופש הביטוי'' - המענה שלו ללחצים של ההנהלה לסתום לנו את הפה. לכבוד יום העצמאות הקרין קריקטורה של דגל ישראל עם מגן דויד בצד שמאל: ''זהו דגל המאפייה השמאלנית'', קרץ וקיבל מכתב אזהרה מהמנכ"ל.

ההנהלה לחצה עד שנשבר לו, ליצחק, והוא פרש. הוא לא ראה את החדשות בטון המכובד של מר יבין, אלא כאמירה של בני אדם לבני אדם. אני, מושא ביקורתו, אהבתי מאד את האיש ואת סגנונו.

האם יש ''מורשת'' לצורת ההגשה של יצחק רועה? אין לי ספק. מגישי ומגישות החדשות כיום למדו לדבר עם צופי הטלוויזיה ומאזיני הרדיו – לא לקריין, לא להכריז, לא לדבר גבוהה. דבר אחד ברור: ההגשה ה''אותוריטטיבית'', של המגיש המוסמך, כמו פעם, חלפה מן העולם. כבר אין מסיימים במשפטו של קרונקייט בסיום מהדורותיו: That's the way it is - ''כך הם פני הדברים''. הצופה בימינו יודע שבחדשות לא תמיד העיתונות יודעת את כל האמת ולא תמיד היא מגלה לך אותה. בימינו קם דור אחר של מגישי ומגישות החדשות, שלמדו לשוחח עם הצופים, לא להכתיב להם. יצחק רועה היה החלוץ, הוא, יחד עם ירון לונדון ורבים אחרים.