בשבועות האחרונים התפרסמו שני פסקי דין הנוגעים לראש הממשלה בנימין נתניהו ולרעייתו. האחד, בעתירתו של העיתונאי רביב דרוקר לקבלת מידע ממשרד ראש הממשלה אודות השיחות של ראש הממשלה עם שלדון אדלסון ועמוס רגב, בעל השליטה והעורך הראשי של ישראל היום. והשני, בעתירתו של העיתונאי בן כספית לקבלת מידע מעיריית ירושלים אודות העסקתה של רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, כפסיכולוגית חינוכית.
ראש הממשלה ורעייתו התנגדו בתוקף, בשני ההליכים, לחשיפת הפרטים המבוקשים, תוך העלאת שורה של טענות ובראשן זכותם לפרטיות. מנגד, טענו העיתונאים דרוקר וכספית כי חוק חופש המידע מחייב את גילוי המידע המבוקש על ידם וכי מדובר במידע מהותי לציבור. בסופם של ההליכים, קבעו בתי המשפט כי על משרד ראש הממשלה ועיריית ירושלים לגלות חלק ניכר מהמידע שהתבקש בעתירות, תוך שימת דגש על זהות העותרים (עיתונאים) ויצירת איזונים מתאימים בין חשיבות גילוי המידע לבין אינטרסים נוגדים, כדוגמת פרטיותם של בני הזוג נתניהו.
פסקי הדין שניתנו בענייניו לאחרונה מלמדים כי בתי המשפט נוטים יותר ויותר לקבל בקשות של עיתונאים לקבלת מידע, ככלי ל"בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון", ברוח החוק.
ההיסטוריה מחכה בסיבוב
לנוכח התפתחויות אלה, מעניינת מאוד דווקא ההיסטוריה החקיקתית של חוק חופש המידע. רבים יופתעו, אך הייתה זו ממשלת נתניהו הראשונה שקידמה את חוק חופש המידע שחוקק בתקופת כהונתה. זאת, לאחר שהצעת חוק רבות קודמות, שהחלו עוד בשנת 1982, לא הביאו לחקיקת החוק המיוחל. בסופו של דבר ולאחר יותר מ-16 שנים של ניסיונות הייתה זו דווקא ממשלת נתניהו שהציגה הצעת חוק ממשלתית, שהובילה לחקיקת חוק חופש המידע בשנת 1998, החתום על ידי לא אחר מראש הממשלה נתניהו בעצמו.
בפתח אותה הצעת חוק ממשלתית שהובילה לחקיקת חוק חופש המידע, נכתבו הדברים הבאים, שספק רב אם עולים בקנה אחד עם גישתם הנוכחית של נתניהו ורעייתו: "הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי. היא תנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי ולמימוש זכויותיו הפוליטיות והאחרות של אדם בכל תחומי החיים. נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון. הזכות למידע הוכרה למעשה בפסיקה: ואולם בפועל נראה כי לציבור לא ניתנת מידה ראויה של גישה למידע שבידי הרשויות, וכי קשה לשרש את נטיית הרשויות לראות במידע נכס שלהן ולא נכס המוחזק בנאמנות על ידיהן עבור הציבור ומטעמו".
הטרנספורמציה שעבר נתניהו
ניתן לראות בקידום חוק חופש המידע דוגמה לתפיסה ליברלית, שיש שטוענים שאפיינה את נתניהו באותה התקופה. דוגמאות נוספות לגישה של ממשלת נתניהו הראשונה ניתן למצוא גם במהלכים נוספים שבוצעו באותה הממשלה, בעיקרם כלכליים, כדוגמת הפרטת גופים ממשלתיים שונים (וביניהם בזק), פתיחת שוק התקשורת לתחרות ועוד.
למקרא דברי ההסבר להצעת חוק חופש המידע שקידמה ממשלת נתניהו הראשונה, אל מול גישתם הנוכחית של בני הזוג, מתחדדת הטרנספורמציה שעבר בנימין נתניהו. בעוד בכהונתו הראשונה נתפסו מעשיו ועמדותיו (לכל הפחות כלפי חוץ) כעמדות ליברליות המושפעות מהשיטה האמריקאית, כיום רואים בו בעיקר ראש ממשלה שמרן, המתנגד בכל תוקף לחשיפת מידע מהותי לציבור בעניינו.
ניתן רק להניח שנתניהו לא העלה על דעתו אי שם בשנת 1998 כי עשרים שנה לאחר מכן יימצא בהתנגשות חזיתית עם חלקים נרחבים מהתקשורת, המשתמשים כנגדו בכלי - שממשלה בראשותו יצרה.
* הכותב הוא עורך דין במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'.