היסטוריה בדה מרקר: מה עומד מאחורי הדרמה בעיתון הכלכלי

היום הסוער שעבר על עובדי קבוצת "הארץ", עם ההודעה הדרמטית על עזיבתו של עורך דה מרקר סמי פרץ, טומן בחובו סימני שאלה רבים בנוגע למה יעלה בגורל אנשי המערכת של המרקר בעקבות מהלך ההיטמעות ב"הארץ" ובעיקר שאלת מידת העצמאות המערכתית של העיתון הכלכלי.

בהקשר זה, כתבת הצרכנות של המרקר, הדר קנה, אמרה באולפן וואלה! NEWS כי "אנחנו מרגישים שההנהלה מתנהלת בחוסר שקיפות ועושה צעדים חד-צדדיים, אנחנו רוצים שהארץ ודה מרקר יהיו מערכות עצמאיות ונפרדות. הן עבדו מאוד טוב עד עכשיו. אנחנו היינו באמצע ישיבת ועד כשקיבלנו את ההודעה משוקן על כך שהמרקר יוכפף להארץ. זה שינוי מבני וארגוני שנעשה באופן חד-צדדי על ידי ההנהלה מבלי לעדכן את הוועד עובדים".

כאשר שוקן החליט להוציא את המרקר כמוסף נפרד לפני כעשור, המהלך הביא בסופו של דבר לפרישתם של העורך הראשי של "הארץ" דאז חנוך מרמרי ושל סגנו יואל אסתרון – כיום מו"ל "כלכליסט" שבבעלות נוני מוזס. אז ידו של רולניק הייתה על העליונה ומאבקי השליטה בין ראשי שני העיתונים שהתנהלו לאורך השנים הובילו, כפי שהודה שוקן בשיחה, להיפרדות המוסף הכלכלי מ"הארץ" בשנת 2005. ואולם, בשנת 2013, לאחר גל קיצוצים מאסיבי - עזב רולניק, לשעבר העורך הראשי, לטובת תכנית לימודים בחו"ל וברקע נטען כי גם מאבקי השליטה שניהל עם שוקן תרמו לעזיבתו.

כעת, עם עזיבתו של פרץ ישנו מעין שידור חוזר, ובהכפפת המרקר ל"הארץ", נראה כי הוא עשוי לאבד חלק מעצמאותו. לדבר עשויות להיות משמעויות מידיות הנוגעות לסדר היום שהוביל בשנים האחרונות - ובו קנה את עוצמתו העיתונאית. כך לדוגמא, למרקר היה קו ברור נגד ריכוזיות ושליטתם העודפת של הבנקים בשוק ההון ורבים חוששים כי המהלך כולו עשוי אולי למצוא חן בעיני מפרסמים פוטנציאליים אך לעקר את הקו הלוחמני של העיתון מתוכן.