"צריך לומר משהו לטובתו של נתניהו: אין כל ספק שהרבה אנשים שכותבים או מדווחים על החקירות יש להם דעה מסוימת על רה"מ בנושאים מסוימים, הדבר הזה הוא בלתי נמנע. וזה נכון אולי גם לגבי. אני מרגיש אי נוחות לגבי עיסוק היתר באשת רה"מ שהיא נטולת כל מעמד חוקי. אני לא יודע למה היא קיימת גם ביח"צ של לשכת רה"מ כאילו היא נבחרה לאיזושהי משרה, ואני לא כל כך מבין מדוע אנו מרבים לעסוק בה, אני חושב שכל הנושא הזה הוא מביך כמעט והוא ייראה כמביך כשהכל ייגמר" - כך לדברי חתן פרס ישראל לעיתונות, הפרשן הפוליטי הבכיר של "ידיעות אחרונות" נחום ברנע.
את הדברים אמר ברנע בראיון מיוחד באולפן וואלה! NEWS לכתבת הכלכלית של חדשות 2 עמליה דואק, בשבתה כעורכת אורחת של וואלה ברנז'ה. עיקרי הריאיון מובאים כאן.
ברנע מתייחס בריאיון בין היתר לקדנציה הנוכחית של נתניהו, אשר לדבריו "לא תיזכר לטובה מהרבה סיבות", וכן לפרשת 2,000 אשר נקשרה בעיתונו, ליחסים בין התקשורת לראש הממשלה ולרעייתו, לתופעת "הרשימות השחורות" ב'ידיעות' ולקשר האישי שעורר לא מעט ביקורת עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. זאת לצד מבט על עתיד התקשורת והאם אחרי כל כך הרבה שנים - קיימים אצלו הרהורי פרישה.
ברנע עמד, שלא מרצונו או בידיעתו, במרכז חשיפת תמלילי פרשת תיק 2,000, במסגרתם דנו נתניהו ומו"ל העיתון בו הוא עובד עשרות שנים, בשאר לאפשרות לשנות את אופי הסיקור של העיתון בתמורה לסגירת חלקים במתחרה המאיים "ישראל היום". דווקא ברנע היה אחד העיתונאים אשר בהקלטות נשמע כי השניים מסכימים כי קשה יהיה להשפיע על דעתו או כתיבתו.
כשאתה שומע את אותן שיחות מה עובר לך בראש?
"בכל העיסוק באנשים האלה יש אלמנט אתי ואסתטי שהוא לא פלילי אבל הוא מאוד משפיע על כל מי שומע. והשיחות האלה, לא רק השיחות, כל מה שקורה סביב החקירות האלה הוא מביך ביותר. יובל שטייניץ, אף אחד לא חושד בו שהוא 'שם את ידיו בצלחת' או לקח משהו, אבל העובדה שסביבו יש כל כך הרבה אנשים שכן, יוצרת מבוכה לא נעימה. ושוב זה חלק מהתמשכות התקופה שבה אתה שולט...".
וכשאתה מבין שמקום העבודה שלך היה קרוב אולי ללהכתיב קו מלמעלה, אולי קו יותר ימני, יותר פרו רה"מ זה מכעיס אותך?
"בנושא החקירות אני לא רואה איך זה ימין ושמאל, אבל צריך לומר משהו לטובתו של נתניהו: אין כל ספק שהרבה אנשים שכותבים או מדווחים על החקירות יש להם דעה מסוימת על רה"מ בנושאים מסוימים, הדבר הזה הוא בלתי נמנע. וזה נכון אולי גם לגבי. אני מרגיש אי נוחות לגבי עיסוק היתר באשת רה"מ שהיא נטולת כל מעמד חוקי. אני לא יודע למה היא קיימת גם ביח"צ של לשכת רה"מ כאילו היא נבחרה לאיזושהי משרה, ואני לא מבין מדוע אנו מרבים לעסוק בה, אני חושב שכל הנושא הזה הוא מביך כמעט והוא ייראה כמביך כשהכל ייגמר".
אתה חושב שהזוג נתניהו זוכה לסיקור לא הוגן בתקשורת בשנים האחרונות?
"הוא זוכה לסיקור אדיר. רובו לא רק הוגן אלא מפרגן, כולל גופי תקשורת שלא כל כך אוהדים, אבל העיתונות יש לה טבע מוצדק היא עוסקת במה שלא טוב, היא מרבה לעסוק בביקורת, היא מרבה לחשוף דברים שהשלטון לא רוצה לחשוף".
"במכונית זה נוח כי אף מלצר לא מגיש חשבון"
ומה באשר למצב העיתונות? בניגוד למצופה, ברנע דווקא לא כל כך פסימי, "כסקטור פונקנו הרבה שנים ואנחנו לא במצב כל כך רע. הבעיות שלנו מתגמדות מול הבעיות האמיתיות של החברה הישראלית".
אבל זה הופך להיות יותר קשה להיות עיתונאי במדינת ישראל?
"כן, מהרבה סיבות. דווקא הנאומים האלה נגד העיתונות היא לא הסיבה הראשונה יש בעיות כלכליות, יש בעיות במעבר מסוג אחד של עיתונות (מודפסת) לעיתונים אחרים, גם הטלוויזיה נתקלת בבעיות משלה. יש יותר מדי גופי תקשורת על פחות מדי אנשים שצורכים אותם. אבל מעבר לזה, הניצול של התקשורת על ידי הפוליטיקאים כדי להתרומם על הגל שלהם הוא די לא נחמד".
אתה זוכר את הפעם הראשונה שפגשת את נתניהו?
"בוודאי. הוא הגיע ארצה, והזמינו אותו להרצות במכללה לביטחון לאומי. הייתה איזושהי הפסקה וישבנו במכונית שלי. במכונית זה נוח כי אף מלצר לא מגיש חשבון. הוא דיבר הרבה על חייו, עבודתו ושאיפותיו. היו לנו תקופות שבהן הייתה יותר קרבה. בשנים האחרונות אני חושב שהוא התנתק מחלק גדול מאוד מהעיתונות, אולי אפילו מרובה. גם כצעד מחושב שהפך לאיזשהו סוג של אובססיה".
ואולי זה קשור ליחס שקיבל. הקשר של ידיעות אחרונות עם אולמרט עורר לא מעט ביקורת.
"בין אהוד אולמרט לידיעות אחרונות היו יחסים קרובים, אני במידה מסוימת גם נהניתי מהנגישות שהייתה לי ללשכת רה"מ באותה התקופה. היום המצב אחרת. אבל זה לא תמיד היה כך. אני מזכיר לך שבנימין נתניהו לאורך הרבה שנים הוציא את ספריו בהוצאת ידיעות אחרונות, כל התופעה של השנים האחרונות היא מאוד לא אופיינית לא לעיתון ולא לאיש".
אם נשים בצד את נתניהו, העניין הזה של רשימות שחורות בעיתונות המודפסת ובידיעות בפרט נתקלת בזה?
"את נתקלת בזה בחדשות 2?".
לא.
"אז גם אני לא נתקלתי בזה בידיעות אחרונות".