פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קשת ורשת - אל תהיו חמוצים

      חברות ההפקה והיוצרים חווים עידן שלא נראה בתעשייה מאז ימי השקת ערוץ 10 בתחילת שנות ה-2000 ושוק הפרסום הולך ליהנות גם הוא - אז למה בתעשייה כולם כל כך חמוצים? דקה לפני הפיצול, סמנכ"ל הפרוגרמינג לשעבר של ערוץ 10 מנסה לנחם

      פרידה מיור הרשות השניה אוה מדז'יבוז', ספטמבר 2017 (מגד גוזני , מגז גוזני)
      חששות לפני הפיצול. אבי נניר ואבי צבי (צילום: מגז גוזני)

      רק מי שעבד בקשת או ברשת (גילוי נאות, לי יצא לעבוד בשניהם), לא מכיר את התסכול של לשדר רק שלושה ימי שידור

      למי שאוהב טלוויזיה (גילוי נאות, אני מאד אוהב טלוויזיה) ה 1 בנובמבר הוא יום חג אמיתי.

      ההשקעה בתוכן של קשת ורשת תכפיל את עצמה ביום אחד. אולי אפילו יותר מזה, כי הרצון להתחרות, או אפילו לנצח, מביא איתו השקעות עוד יותר גדולות בתוכן. אז חברות ההפקה והיוצרים חווים עידן שלא נראה בתעשייה מאז ימי השקת ערוץ 10 בתחילת שנות ה 2000. כולם עובדים, מקבלים הצעות מכמה גורמים, ומרגישים מחוזרים ע"י גופי השידור. הרגשה שדעכה מאד בשנים האחרונות כי לקשת ורשת היו שלושה או ארבעה ימי שידור, כשהן כבר מחוייבות לתוכניות ספיציפיות מחברות פקה ספציפיות.

      שוק הפרסום הולך ליהנות גם הוא. היצע התוכניות יגדל, זמן הפרסום יגדל, יש מצב שמחירי הפרסום יירדו, והתחרות בין קשת ורשת תאפשר להגיע בערב נתון לקהלים שונים. אם רשת תשדר משחק כדורגל מהצ'מפיונס ליג, ותאפשר פרסום לקהל גברי, קשת תוכל ממול לשדר מאסטר שף, ולאפשר למפרסמים להגיע לקהל נשי יותר. נשמע טריוויאלי, אבל עד היום כשרשת שידרה כדורגל בערוץ 2, ממול לא באמת היתה למפרסמים אלטרנטיבה פרסומית בידורית.

      מנהלי הטלוויזיה, אלה שממש ממש אוהבים טלוויזיה, סוף סוף ייהנו משחרור האזיקים מהידיים. רק מי שעבד בקשת או ברשת (גילוי נאות, לי יצא לעבוד בשניהם), מכיר את התסכול של לשדר רק שלושה ימי שידור. לוח השידורים השבועי נראה בערך כך: ביום ראשון ושלישי משדרים את האח הגדול או המירוץ למיליון, ביום שני משדרים עובדה/המערכת ואחריה סדרת דרמה...וזהו! אין מקום לשדר יותר תוכניות. ועכשיו תחכה עד ליום ראשון הבא.

      פיצול ערוץ 2 (מערכת וואלה! NEWS)
      (צילום: מערכת וואלה! NEWS)

      לא פלא שקשת התחילה לייצר ולהפיק תכניות לשוק הבינלאומי, ואנסה להסביר. מנהלי קשת ורשת, ובראשם אבי ניר ואבי צבי, אוהבים טלוויזיה! הם אוהבים ליצור תוכן, הם אוהבים שקהל רב בא לראות את התוכניות האלו, הם נהנים לתרגם את הצפייה להכנסות מפרסום, ולהשקיע את הכסף חזרה בעוד תוכן. זה הדרייב והאדרנלין של מי שעובד בטלוויזיה מסחרית. הוא לא מסתכל קודם כל על השורה התחתונה של הרווח, הוא מאמין שתוכן טוב שפונה לצופים רבים, הוא זה שישפיע על שורת הרווח. בערוץ שמכוון לשורת הרווח, ולא ליצירת תוכן טלוויזיוני לשבעה ימי שידור, החדשות והאקטואליה משתלטים על רוב שעות השידור של הערוץ. אבל זה חדשות, זה לא טלוויזיה.

      והצופים...הם ייהנו הכי הרבה מהפיצול - שני ערוצים מסחריים, בידוריים, מתחרים יציגו להם תוכן רב, חדש, מגוון ומושקע. מה שיהיה מוצלח ואהוב על הצופים, יישאר וימשיך. והתוכניות שהצופים יבחרו בשלט לא לראות כי יש משהו יותר טוב בערוץ השני, יחתכו מלוח השידורים מידית. הנה דוגמא: עד היום כשקשת או רשת העלו תכנית שפחות הצליחה ברייטינג, שזה אומר במקום רייטינג של 25%, הרייטינג היה 15%, התוכנית הייתה ממשיכה ומסיימת את העונה. שהרי לא לשדר ולזרוק את הכסף לפח היה הפסד גדול יותר מהירידה בהכנסות הפרסום מהתוכנית. החל מה-1 בנובמבר, תכנית שלא תהיה מוצלחת מבחינת הצופים תרד אל מתחת ל-10% רייטינג, ועם כזה נתון גוף השידור לא יוכל להשלים, והוא מהר מאד יחליף אותה בתוכנית אחרת.

      אז הצופים הם המרוויחים הגדולים.

      יש אמרה ידועה שאומרת ש"התוכן הוא המלך", החל מה-1 בנובמבר "השלט הוא המלך". לצופים יש להם שלט ביד, ועכשיו הם יקבעו את הלוח השידורים, ובהתאם מי יצליח ומי פחות.

      המפסידים הגדולים - בעלי המניות

      אז למה החמיצות באוויר כשאתה משוחח עם אנשי הטלוויזיה העסוקים? כי המפסידים הגדולים יהיו בעלי המניות של הערוצים האלו. הרבה מאד כסף יישפך לעשות טלוויזיה מנצחת, וכמעט וודאי שלא יהיה החזר להשקעה בתווך הקצר. אבל גם הבעלים של קשת וגם אלו של רשת הוכיחו בעבר שגם הם אוהבים טלוויזיה, והיו מוכנים בעבר (וכפי שנראה גם בהווה) להכניס את היד לכיס לטובת השקעות ואפילו לספוג הפסדים.

      אבל עובדי שוק הטלוויזיה כולם – בגופי השידור, בחברות ההפקה, היוצרים והטאלנטים, ואפילו עובדי משרדי הפרסום, כבר חוו מה קורה שבעלי המניות מפסידים כסף. זה מתחיל במה שנקרא "התייעלות" – תהליך שכולל, צמצום ההשקעה בלוח השידורים, עצירת הפקות, קיצוץ במשכורות...ובסוף, גם פיטורי עובדים. מכאן נובעת תחושת החמיצות.

      אז אם לסיים בהמלצה לחברי בתעשיית הטלוויזיה המסחרית: נסו לראות את הטוב שבשינוי המבורך, ואל תהיו חמוצים, כי היקום שומע.

      * הכותב שימש בעבר כסמנכ"ל בערוץ 2 ובערוץ 10.