נושאים חמים

הכירו את שירית אביטן-כהן

הכתבת הפוליטית של "מקור ראשון" מתרוצצת כצפוי בראשון-שני-שלישי-רביעי בין ועדות הכנסת למליאה ובין פגישות במזנון עם חברי הכנסת, השרים ודובריהם. ובימי חמישי? אז יש את עיתון סופשבוע

שירית אביטן כהן (נועם מושקוביץ)
(צילום: נועם מושקוביץ)

גיל: 30, נשואה ואם לשניים.

מה בעצם אני עושה: מסקרת ולומדת את כל מה שקורה בכנסת ובפוליטיקה קצת למעלה מחצי שנה עבור מקור ראשון. מנסה להכיר את 120 חברי הכנסת, או לפחות את רובם, כמה שיותר מהר לפני הבחירות הבאות (תחת האיום שרבים מהם יתחלפו בקרוב). לומדת המון על האנשים שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא מרחוק (מבטיחה לכם שהם עובדים קשה), מנסה לכתוב גם על מה שלא תופס כותרות ותכל'ס גם דוחפת ל"פרסום ראשון" כמה שיותר.

בפועל, בשני-שלישי-רביעי אני מתרוצצת בין ועדות הכנסת למליאה ובין פגישות במזנון עם חברי הכנסת, השרים ודובריהם. חשוב לגלות שמאחורי הקלעים של 120 חברי הכנסת והוועדות יש מערך שלם של דוברים ויועצים מוכשרים, מלאי מרץ וידע שמצליחים להעיף את הח"כ או הוועדה שלהם לקדמת הבמה והם שותפים מעולים לקפה של סוף יום. בימי חמישי אין כנסת אבל יש עיתון סופשבוע והרבה עבודה. בזמן שנשאר ובין לבין אני אימא של יהלי (5) ונועם (1.6) שמגלים הרבה סבלנות לעובדה שאני לא פעם מפסיקה סיפור או ציור אחר הצהריים כדי לענות לטלפונים ולשגר ידיעה מהירה.

השכלה: תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת ותואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת בר אילן.

תפקידים קודמים: ראש דסק באתר nrg שבימים אלו עובר מהלך של סגירה ואיחוד מערכות עם ישראל היום. זאת הזדמנות טובה להגיד תודה למי שעמדו בראש המערכת – אלעד טנא, יואב פרידמן ותומר ברנד, שנתנו לי את הבמה לגדול בה ולהפוך סקרנית, מהירה וטובה יותר גם בניהול הדסק ובעריכה ולאחר מכן גם בסיקור.

בהמשך דילגתי משולחן העריכה לשטח כדי להיות זו שמביאה את החדשות. סיקרתי את תחום החינוך והרווחה עבור האתר ועיתון "מקור ראשון", שני תחומים חברתיים כל כך משמעותיים. במשך שנתיים עקבתי אחרי יכולתם של תלמידים עם צרכים מיוחדים להשתלב במערכת החינוך הרגילה, תשלומי ההורים, הפקרת החינוך בגיל הרך והתעללות בילדים, מאבק המאומצים הבוגרים בחוק שאסר עליהם להזדהות ככאלה ועוד הרבה.

כשזאב קם עזב את העיתון לטובת התאגיד, קיבלתי הזדמנות נדירה לכתבת חדשה מהעורך הראשי חגי סגל לראות ולכתוב על התחום הכי חם בציבוריות הישראלית. כך יצא שאחרי זמן קצר יחסית של סיקור חברתי, עזבתי מקורות וחברים ועברתי לזירה הפוליטית. אומרים שכל התחלה היא קשה אבל למזלי כל שבוע בפוליטיקה הישראלית מרגיש כמו שנה ובהתאם לכך גם קצב ההסתגלות שלי.

מי פתח לך את הדלת לתעשייה: כשסיימתי את התואר הראשון והשני בגיל 23, הייתי בטוחה שכלי התקשורת יעופו עליי בהמוניהם, אז זהו שלא. התברר לי, הצוציקית, שבלי ניסיון, התארים והציונים לא ממש שווים משהו בתעשייה. מי שפתח לי את הדלת היה נחום אבניאל (הגאון), אז מנהל החדשות ברדיו גלי ישראל. הוא ראיין אותי לתפקיד עורכת חדשות ומגישה ובמשך כמעט שנה למדתי את כל הפרקטיקה שהייתה חסרה לי באקדמיה. משם הגעתי למקור ראשון (ותודה למוריה שלום) וזה הבית שלי בשש השנים האחרונות.

איפה את בעוד 5 שנים: מקווה שטובה יותר במה שאני עושה היום, ממשיכה ליהנות מזה ומביאה סקופים בקצב מסחרר (אמן!). אבל, תכל'ס, אפשר גם שיקרו דברים אחרים. פתגם ידוע אומר שהדברים הכי טובים בחיים הם אלו שהכי פחות ציפית שיקרו לך, ואם אין באמת פתגם כזה, אז קחו. תרומתי הצנועה למדור.

מה אוכלת לצהריים: קפה ושוקולד בנוהל וכשאני במצב רוח בריא אז תמרים ושקדים (נדיר). בכלל, ארוחת צהריים זה אוברייטד, מנהג ששמור יותר לשבתות וחגים.

פרגני למתחרים: יש המון תותחים סביבי והתחרות קשה (אני לא מתחילה עם שמות מחשש לפתיחת חזיתות לא רצויות). אבל אם כבר אנחנו בענייני פרגון ולא לאותם אנשים כל הזמן, אז לכתב של בחדרי חרדים יעקב גרודקה. הוא אחד הכתבים הראשונים שהכרתי במשכן שגרם לי להרגיש קצת פחות בלחץ. גרודקה מעיף פרסומים ראשונים ואייטמים בקצב מפחיד וגורם לחברי הכנסת מהסיעות החרדיות להישאר עם האצבע על הדופק באופן מעורר קנאה. אשריו שזכה ובקרוב אצלנו.