ל"קשבנו" קמו מתחרים, אבל אנחנו יודעים הרבה פחות על הנעשה. פרידה ממיקי גורדוס

קשבנו מיקי גורדוס – כמה מאות, אלפי פעמים אמרתי את ההפנייה הזאת – לרוב בפתח המשדר – הידיעה הראשונה, הפותחת את המהדורה, ברדיו ובטלוויזיה, והקולות שהשמיע מיקי מבעד לכבלים שהקיפו אותו ואת המקלטים שמלאו את חדרו – קישרו אותנו לעולם – המיידי, למתרחש "ממש" עכשיו, כפי שאנו השדרים אוהבים לומר, אוזניים שומעות כל, בתאי הטייס במטוסים בשמי אסיה ואפריקה, בתשדורות צבאיות, במכשירי קשר ניידים, במסרים מקוטעים וחתרניים, במדבריות, בג'ונגלים, בלב ים, ובחלל. כאסטרונום של החלל שסביבנו, על פני האדמה, חקר מיקי את מסתרי המתרחש מעבר לדיווחים הרשמיים. הוא נצמד לרגע ה"חי", הנפרש כעלילה, "חדשות מתפרצות" או הסברים ופרשנות ממקורות עלומים לתופעה שלא הכרנו. והכל - בדייקנות, שקידה ומיומנות שזכו להכרה והערכה בינלאומית – וגם קנאה, כמובן, על הסקופים יוצאי הדופן שהביא למאזינינו.

אבל מיקי גורדוס היה גם נציג בולט של עידן, ההולך ונעלם יחד אתו: עידן התקשורת האלחוטית, גלי האתר - כפי שכונו במטאפורה הידועה, שבו שודרו ונקלטו מסרים ברשתות קשר ותקשורת – לפני הלווינים הסלולריים, האינטרנט, גוגל והדור החדש של הצפנה ומעקב. רשת עצומה של "חובבי רדיו" כפי שכונו משך השנים, ניהלה אז חיים עצמאיים – ובמקומות מסוימים עושה זאת גם היום – מול משטרים רודניים או בעתות משבר ומצוקה כמו רעידות אדמה, שטפונות ואסונות טבע אחרים, או מלחמות מעשי ידי אדם. משדרים פרימיטיביים ומאולתרים, "גלים קצרים" – מי עוד זוכר את המונח? שידורי מצוקה מקוטעים, דיווחים נרגשים ועמומים, הקלטות של רגעים דרמתיים, רגעי שבר ואסון – כולם עלו אל האוויר ונקלטו – כמעט באורח פלא – במקלטים רבי העוצמה ברשת "חובבי הרדיו" שהקימו משך השנים גורדוס ועמיתיו ברחבי העולם. גורדוס הפתיע, כמובן, לא פעם, לא רק את עמיתיו העיתונאים אלא גם את גורמי הביטחון – אצלנו ובעולם – ועל כך עוד ייכתב, אבל נשאר נאמן למאזינינו – כל עוד התמידה רשות השידור להעמידו לשירותנו.

הרדיו היה, ונותר, מדיום תקשורתי פעיל, נושך ותוסס; כך גם מהדורות החדשות שלנו – היומנים וההקלטות שהם מציעים למאזינים, במיומנות ובמהירות. אבל, ל"קשבנו" קמו מתחרים – ולא קבוצה אחת או כמה מהם, אלא מיליארדים: היום, כידוע, לכל אדם יש לפחות סמארטפון אחד לפחות, שהוא מכשיר הקלטה, צילום, ושידור מכל מקום לכל מקום, בה בעת, עם תשדורות לאין ספור, ביקום שהשתנה ללא הכר. גם זרועות השלטון במדינות המתחבאות מאחורי חומות עריצות למדו להתמודד עם רשתות תקשורת עוינות, והמסרים שקולטות צלחות לווין ואנטנות הפכו לכלי מידע משני, אם כי עדיין פעיל ולעתים גם חיוני.

אבל כשאני נזכר בידידי מיקי גורדוס מאותן שנים, יחד עם העמיתים מן העבר בדסק החוץ ברדיו ובטלוויזיה, אני חושב גם על עצמנו באותם ימים; על הסמל שהווה עבורנו מיקי וקולו, הצלול והמדוד גם ברגעים משבריים ורגשיים מאין כמותם, נשמע מעל הקולות שהביא משם בהקלטה או בשידור ישיר אלינו הביתה: לנו – הוא היה קול שהביא אלינו עולם רחוק, זר וענק, שבו יכול כל רגע להתפרץ אי שם מעין שד, דמון שטני, בדמות אסון זה או אחר, אליו אנו נקשרים לדקות מרתקות, ספורות, בהטיית אוזן, וממשיכים בשלנו, בפינתנו הנידחת, עד לאסון הבא.

היום, אני עצמי וכל אחד מאתנו, כולנו מביטים ללא הפוגה, ללא דקה של מנוח, במכשיר הצמוד אלינו, הקולט - ומשדר אלינו ללא הרף: באמצעות הווטסאפ והמייל, האינסטגרם והטוויטר, הכותרות המתפרצות של אתרי החדשות מכל מקום, בכל מקום. קשה להפתיע אותנו: העולם נמצא בכל מקום, אתנו, ולאמיתו של דבר, גם אנחנו, כידוע, משדרים לכל המעוניין בכך הרבה יותר ממה שאנו יודעים או מוכנים להודות. גם אנחנו נמצאים בכל מקום.

ובכל זאת, עם כל המידע העצום הזורם גם דרכנו ובאמצעותנו, אנחנו יודעים פחות, הרבה פחות על הנעשה. כמה אנו יודעים באורח מהימן על מהלך המלחמה בסוריה, על המתרחש במרכז אפריקה, על רצח העם בבורמה, אודות צפון קוריאה, ואפילו על המתרחש באזורים שקטים יותר, שפעם הקפדנו לדווח מהם בהתמדה למהדורות החדשות? שכן, לא רק אמצעי ההטעיה, המניפולציה, הרמיה וההסתרה פועלים כאן, אלא הכלל הישן ולפיו המקום האידאלי להסתיר עלה הוא ביער.

מיקי גורדוס היה לנו פנס מאיר בעידן הלילה. היום אנו מוצפים – מסנוורים – במידע, בכל חלקיק שניה, ומחפשים, לפיכך, פינה של צל. לכאורה, אנחנו מכירים את העולם היטב מאי פעם: עובדה – אנחנו ניצבים במקום הראשון בעולם בקניית מוצרים באינטרנט – ולא רק מסין ומארצות הברית. אנחנו מציפים את נמלי התעופה שלנו ומסיירים בכל פינה נידחת בעולם; בכל מקום, כמעט, אנחנו מרגישים בבית. אך בכך יש גם אובדן: קסם הזר, הפגישה הבלתי צפויה עם האחר, כל אלה קהו ודהו.

אין בפי תלונה, כמובן, לבד מצער עמוק על לכתו של מיקי, שהוא גם סופו של פרק חיים – אך תחילתו של חדש, מטבע הדברים. יהי זכרו ברוך.